מדינה במצור

צוות חירום שהקימה הממשלה הציע להביא מאות עובדים מחו"ל שיתפעלו את הנמלים, אך רוב הסיכויים שהיועמ"ש יתנגד לצעד

לא בכל יום מקימה ממשלת ישראל צוות משימה בדמות ה-Task Forces המיוחדים של הממשל האמריקאי, ועוד כזה שהקמתו ופעילותו נשמרות תחת מעטה של סודיות; לא בכל יום צוות משימה כזה הגיע למסקנות מרחיקות לכת. ולמרות הכל - הממשלה נשארת ללא תשובות מול איומי ההשבתה בנמלים.

זהו המצב השורר בימים אלה בנוגע לשביתה הצפויה בנמלי הים. מדובר בשביתה השישית בשנתיים האחרונות. סחר החוץ של ישראל, על פי נתוני לשכות המסחר, מרכז 60% מהתוצר ולכן הנזקים שנגרמו מהן למשק עצומים. על פי הערכות, הנזקים הישירים כתוצאה משביתה הנמשכת כמה שבועות הם מאות מיליוני שקלים. בהתאחדות התעשיינים מעריכים כי הנזקים המצטברים מהשביתות בשנתיים האחרונות לענף התעשייה מסתכמים בכ-13 מיליארד שקל ולמגזר העסקי כולו נאמדים הנזקים בכ-19 מיליארד שקל.

האם מדינת ישראל שוב גילתה רפיון ידיים ולא נערכה כראוי לקראת השביתה, הממשמשת ובאה עקב התנגדות העובדים לשינוי המבני המתוכנן בנמלים? התשובה כנראה שלילית. הצוות החשאי, המשותף למשרד האוצר, למשרד ראש הממשלה ולרשות הנמלים, בחן בשבועות האחרונים את הנושא. מסקנתו: הצעדים האפשריים להתמודדות עם השביתה הם מוגבלים ובעיתיים.

כמוצא אחרון הגיש הצוות בימים אלה הצעה רדיקלית - הבאת מאות עובדים מחו"ל שיתפעלו את הנמלים. לדברי מקורות המקורבים לנושא, מדובר בהחלטה שיש לה השלכות לא רק על הנמלים אלא על מדינת ישראל. ההצעה הונחה על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז. ואולם בשל אופיה של ההצעה, אומרים המקורבים לעניין, ובעיקר האפשרות כי ישראל תיחשף ללחצים בינלאומיים אם תבצע צעד זה - האפשרות הסבירה היא שמזוז לא יאשר אותה.

במשך השנים הציעו הגופים העוסקים בנמלים - בין היתר משרדי הממשלה, התאחדות התעשיינים, איגוד לשכות המסחר, איגוד המשתמשים בהובלה הימית ולשכת הספנות - שלל רעיונות לפתרון בעיית השביתות הרבות בנמלים. כמה מהן נדחו על הסף, כגון עבודה נוסח נמל צ'יטאגונג בבנגלדש, שם סאוורים גברתנים מעמיסים על כתפיהם את תכולת הספינות.

גם הצעות אחרות התבררו כרחוקות מלתת פתרון. אחת מהן היא שימוש במספנות ישראל כרציף פריקה וטעינה. מדובר ברציף הנמצא בבעלות פרטית ומשמש לטיפול, תיקון ובניית אוניות. הבעיה הגדולה של מספנות ישראל היא השטח הקטן של הרציף. רק שלוש עד ארבע ספינות לא גדולות יכולות לפרוק במספנות במקביל. בנוסף אין למספנות מנופי צובר ומנופי גשר לפעילות בהיקף נרחב.

אפשרות נוספת שנבדקה לא פעם והתבררה כבעייתית ליישום היא תובלה אווירית. ראשית, עלות המשלוחים גבוהה עשרות מונים לעומת הובלה ימית. שנית, אין בנמצא כלי טייס גדולים במספר מספיק.

בשביתה הקודמת היה ניסיון לא מוצלח להשתמש במעברים היבשתיים דרך נמלי אלכסנדריה ופורט סעיד במצרים ונמל עקבה בירדן. הניסיון היה לא מוצלח בלשון המעטה. ההיקף, הזמן, העלות והקשיים הלוגיסטיים והביורוקרטיים התבררו כמכשול.

אחד הרעיונות הלוחמניים הוא השתלטות על נמל היובל באשדוד. מדובר ברציף המודרני ביותר במדינה. אבל הסבירות כי תתבצע השתלטות בכוח על הנמל הזויה כמו המחשבה שחיילי צה"ל יתפעלו את הנמלים.

בענף הספנות לא תולים תקוות גדולות בפתרונות קסם של המדינה. נשיא לשכת הספנות, נחום גנצרסקי, אומר כי אין לקברניטים תוכניות מגירה. "נמל עקבה לא בא בחשבון, אין לו יכולת לקבל את הסחורה ואין אפשרות לייצוג משפטי במקרה של בעיה בפריקה. במעבר מנמל פורט סעיד לניצנה הקשיים כפולים - ביורוקרטיה מצרית ועלויות ההובלה היבשתית.

מעבר לכך, מציין גנצרסקי, ההסתדרות או העובדים יבקשו את עזרת איגודי העובדים הבינלאומיים שקרוב לוודאי ייענו לבקשתם. הפתרון מבחינת תעשיינים, לדבריו, הוא להחזיק מלאי של שלושה חודשים מכל הסחורות כדי לנסות ולעבור את השביתה תוך פגיעה מינימלית.

גם יו"ר איגוד המשתמשים בהובלה הימית, גד שפר, מעריך שאין תוכנית מגירה. לדבריו, המצב הגאוגרפי של ישראל שבו האפשרות להובלה בדרך היבשה מנמלים במדינות שכנות לא קיימת למעשה, מעמיד את המשתמשים במצב של חוסר אונים. "כאשר הסחורה צפה על פני המים באוניות בפתח הנמל - מה היא הברירה שלנו?" הוא אומר.

בהתאחדות התעשיינים ובאיגוד לשכות המסחר אופטימיים פחות. בארגונים אלה עדיין מלקקים את פצעי השביתה הקודמת. "בלי חומרי גלם מיובאים, העבודה במפעלים תיעצר והיצוא ייפסק", אומרים התעשיינים. "במקרה כזה האמינות של מדינת ישראל תישחק לחלוטין".