לראשונה נקבע על ידי בית המשפט בישראל: יש להשוות את מעמדו של המשלח הבינלאומי למעמדם של המובילים בפועל

במסגרת עתירה שהגישה טרנסכלל סחר בע"מ (בשם ארגון הגג של סוכני המכס והמשלחים הבינלאומי) לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית הדין לחוזים אחידים, קובע כב' השופט עדיאל (היום שופט בית המשפט העליון) כי יש להחיל על המשלח הבינלאומי המשמש כמוביל חוזי את האמנות החלות על המובילים בפועל.
 
לדברי עו"ד שלמה שרון, יו"ר ארגון הגג של סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים, מדובר בפסק דין חשוב מאוד לפיו, ניתן יהיה להחיל על המשלחים הבינלאומיים בארץ את הגבלות האחריות והחסינויות החלות כיום על המובילים הימיים והאוויריים מכוח אמנות בינלאומיות שאומצו למשפט הישראלי.
 
בהקשר זה קובע בית המשפט כי אין קיפוח בהחלת תנאי האמנות הבינלאומיות, החלות על הובלה ימית ואווירית, בשטרי המטען שמוציאים המשלחים אשר מתייחסים להובלה לפי אותן האמנות.
 
לדעתו של בית המשפט יש להשוות את חובותיו החוזיות של המשלח הבינלאומי לאלו של המובילים בפועל ללא קשר לשאלה האם האמנות הבינלאומיות בהובלה ימית ואווירית חלות על המשלח הבינלאומי אם לאו.
 
בית המשפט קובע כי:
"בנסיבות המקרה שלפנינו, לא מצאנו צורך להכריע בשאלת תחולתן של האמנות הבינלאומיות, הרלוונטיות לפועלם של המובילים בפועל, על המשלח הבינלאומי בפועלו כמוביל חוזי. לדעתנו, ובכך אנו מקבלים בעקרון את עמדתה של המבקשת, בין אם אמנות אלה חלות על המשלח הבינלאומי ובין אם לאו, קיים טעם בדרישה להשוות את מעמדו של המשלח הבינלאומי, בכל הנוגע לחובותיו החוזיות כלפי לקוחותיו בקשר להובלת המטען, למעמדם של המובילים בפועל. זאת, כדי למנוע מצב בו תוטל על המשלח אחריות לנזקים אשר נגרמים למטען הנמצא באחזקתו של המוביל בפועל, למרות שמניעתם של נזקים כאלו נתונה בידי המוביל בפועל ולא בידיו של המשלח, וחרף העובדה שהמוביל בפועל עצמו פטור מאחריות לנזקים אלו (בכפוף להוראות האמנות) ואין בידי המשלח לחזור אליו. עמדה זו אף מקובלת על האיגוד (איגוד המשתמשים בהובלה ימית), אשר טוען כאמור שהאמנות החלות על מובילים בפועל חלות גם על המשלח בפועלו כמוביל. תוצאה זו אף אינה מקפחת את הלקוח, שכן מצבו לא היה משתפר אילו הוצא שטר המטען על ידי המוביל בפועל ולא על ידי המשלח. גם אז היו חלות על השטר הוראות האמנות, אשר פוטרות את המוביל בפועל (בגבולות מסוימים שנקבעו באמנות) מאחריות".
 
   בית המשפט דחה את עמדת איגוד המשתמשים בהובלה ימית לפיה, העובדה שהמשלח מוגן כמוביל  על פי  האמנות (בהנחה שכך הוא המצב המשפטי), מייתרת את שטר המטען וקבע כי:
"גם אם שטר המטען מיותר, במובן זה, שהוא אינו מקנה למשלח הגנות מעבר לאלו שמוקנות לו ממילא על פי האמנות, איננו רואים פסול בכך שהמשלח יכלול הוראות אלו בשטר המטען ובדרך זו יידע את לקוחותיו בדבר זכויותיהם או זכויותיו שלו מכוח האמנות. אפילו תאמר, כגישתו של האיגוד, ששטר המטען מיותר, עקרון חופש החוזים מקנה למבקשת זכות לכרות חוזה עם לקוחותיה, גם אם האיגוד רואה בכך חוזה מיותר. תפקידו של בית הדין מוגבל לאישור או פסילה של תנאים מקפחים. העובדה שהחוזה מיותר, אינה הופכת אותו לחוזה מקפח ואינה מקנה לבית הדין סמכות שלא לאשרו מסיבה זו".
 
בהקשר לפעילותם של המשלחים הבינלאומיים כסוכנים (Agents) קבע בית המשפט כי: "נראה שהמצב המשפטי הנכון … הוא שעל המבקשת לא מוטלת, בפועלה כסוכנת, אחריות בגין פעולותיהם של המובילים בפועל".
 
עוד נאמר על ידי בית המשפט כי משלחים בינלאומיים הפועלים כסוכנים של לקוחותיהם (ולא כמובילים חוזיים), מהווים שלוחים של הלקוח. בהיווצר קשר שליחות בין הלקוח ובין המוביל בפועל, באמצעות שטר המטען, המשלח "יוצא מן התמונה" ואינו חב באופן אישי בגין נזקים הנגרמים למטען, אלא אם כן חרג מהרשאתו, או ביצע מעשה עוולה נזיקי המהווה בסיס לאחריותו האישית.
 
בית המשפט הותיר בפני המשלחים דלת פתוחה להגיש בקשה לאישור תנאי האמנות בשטרי המטען שמוציאים המשלחים אשר מתייחסים להובלה לפי אותן אמנות.