איגוד לשכות המסחר יוצא בחריפות נגד הצעת החוק לקידום התחרות בענף המזון

איגוד לשכות המסחר יוצא בחריפות נגד הצעת החוק לקידום התחרות בענף המזון אותו מוביל בימים אלה משרד הכלכלה. מדובר בחוק שכבר הוצא מחוק ההסדרים ושמטרתו להגביל את יכולתם של יבואנים לייצג, באופן חופשי, מותגים מובילים. בנייר עמדה ששלח איגוד לשכות המסחר למשרד הכלכלה טוענים באיגוד כי מדובר בחוק מפלה, מנוגד לעקרונות היסוד של הכלכלה החופשית וספק אם יביא בכלל להורדת מחירים.

הצעת החוק מבקשת להגביל את הייצוג של יצרנים גדולים ובינונים על ידי ספקים גדולים. הכלל הנורמטיבי, שמבקשים לעגן בתיקון לחוק, הוא שספק מזון גדול יכול לייצג רק יצרן גדול אחד. הצעת החוק מאפשרת חריג לכלל ולפיו ספק מזון גדול יוכל לייצג בנוסף ליצרן גדול וגם יצרנים בינוניים נוספים ובלבד שנתח השוק של כל אחד מהיצרנים, הגדול והבינוניים אצל אותו ספק מזון גדול, לא חוצה את הרף של  50%.

בנייר העמדה של איגוד לשכות המסחר, שהוגש השבוע למשרד הכלכלה, טוען עו״ד שלומי לויה, סמנכ״ל ממשל ומשפט של האיגוד, כי הצעת החוק פגומה בשלושה מישורים: במישור העקרוני במובן של דריסת עקרונות יסוד של שוק חופשי ומדיניות תחרותית מעבר למה שקבוע בחוק התחרות הכלכלית ובחוק המזון; במישור המעשי שכן היא לא תקדם שום הורדת מחירים ושום הקלה על הצרכן, אולי דווקא להיפך; ובמישור תפיסת יסוד בסיסית של מדיניות כלכלית, שצריכה לעודד תחרות תוך הכנסת יותר שחקנים ויותר יצרנים על פני הכיוון המוצע בהצעת החוק של הגבלה של מספר שחקנים והגבלה של מספר היצרנים. יש להסתפק בעקרונות החלים כבר היום על פי חוק התחרות וחוק המזון. באיגוד אומרים כי התיקון המוצע הוא חלק מתפיסה קיצונית פופוליסטית, שתוצאתה היא אי הפעלת הוראות חוק קיימות וחיפוש דרכים פסולות להשגת מטרה ראויה.

באיגוד לשכות המסחר טוענים כי הצעת החוק מתעלמת לחלוטין מהמאפיינים הייחודיים של שוק המזון והטואלטיקה בישראל (דרישות רגולציה ייחודיות, כשרות ועוד) ואינה מביאה בחשבון את העובדה שבמרבית המקרים המחירים בישראל מוכתבים מראש על ידי היצרנים הזרים כחלק מתמחור גיאוגרפי בינלאומי שמבצע היצרן בחו״ל. ״שלא נתבלבל, הצד החזק במערכת היחסים בין היצרן הזר לבין היבואן המקומי הוא היצרן הזר. היצרנים בחו״ל מבצעים עבודת מחקר יסודית גלובאלית לפני שהם מתמחרים את מחיר המכירה לנציג שלהם בכל אזור גאוגרפי״, כותבים באיגוד.

באיגוד לשכות המסחר אומרים כי הצעת החוק פוגעת קשה בזכות הקניין של החברות, שההסכם שלהם לייצוג יצרנים הוא קניינם. ״מי יפצה את אותם עסקים על השקעה רבה בפרסום, פיתוח, שיווק והפצת המוצר? במקרים רבים אותם עסקים בנו בישראל את המוניטין של המותג הרלוונטי בהשקעה כספית לא מבוטלת. ועתה מבקשים להוריד את השקעתם או חלק ממנה לטמיון ללא כל פיצוי. אין זה צודק, אין זה סביר, אין זה הגיוני״, טוענים באיגוד.

הצעת החוק מפלה בין יבואנים לבין יצרנים מקומיים, שעה שהיא מאפשרת לספק גדול שהוא גם יצרן בינוני לספק גם את מוצרי היצרן הגדול ואת המצרכים שהיצרן המקומי מייצר בעצמו בעוד יבואן שהוא ספק גדול מוגבל לאספקת מוצרי יצרן גדול אחד. אפלייה זו יוצרת תחרות בלתי הוגנת בין היצרנים המקומיים לבין היבואנים. למעשה, הצעת החוק מבקשת לפורר את ההתנגדות במגזר העסקי באמצעות אפלייה בין סגמנטים שונים שלו.

בנייר העמדה כותב עו״ד לויה כי ״מדובר בחקיקה פרסונאלית, שמטרגטת חברות ספציפיות במשק. עקרונות בסיסיים של חקיקה הם שהיא איננה ייעודית כלפי חברות כאלו או אחרות, אלא קובעת נורמה כללית שאמורה לחול כלפי כולם. החקיקה המוצעת תלכוד ברשתה לכל היותר 3-2 חברות גדולות במשק – עליהן תשפיע במיוחד – שלאחר מאמצים רבים הצליחו במרחב התחרותי במשק ותפגע בהן מתוך אמונה שהגבלת יבואנים ופירוקם מהמותגים מצליחים שלהם היא הכלי היחיד שיביא בהכרח לכניסת יבואנים אחרים ובאמצעותם יוזל המחיר לקמעונאי ובהמשך לצרכן, הנחה שספק רב אם עומדת במבחן המציאות״.

אז איך כן להילחם ביוקר המחייה? באיגוד לשכות המסחר אומרים כי יש להמשיך, להכות ולצמצם רגולציה מיותרת שהיא דה פקטו חסם סחר לייבוא ולפשט רגולציה קיימת. התוצאות של הפחתת אותה רגולציה מיותרת הן מחולל תחרות חזק מאין כמוהו ותוצאותיה מוכחות גם בישראל – רפורמת הקורנפלקס, הפחתת תקנים ועוד. הפחתת רגולציה לא רק בהצהרות, אלא בביצוע ממשי. בנוסף, יש לייעל את המונופולים המוחלטים בבעלות המדינה, שממשיכים להשית עלויות יתר על המגזר העסקי בישראל בדגש על נמלי הים. חובה שתבוצע הפעלה מלאה בלתי מוגבלת בזמן של כל רציפי הנמל בישראל. אין להשאיר שום רציף שומם ובלתי מנוצל.

באיגוד לשכות המסחר אומרים כי על מנת למנוע מצב בו הממשלה ממסה את ההוצאות הקשורות בייבוא מוצרים לישראל, מעבר לחיובי מיסי הייבוא מהערך לצורכי מכס (CIF) לערך הסחורה מנמל המוצא (FOB); לבטל כליל את המכס על ייבוא מוצרי מזון. כיום כבר קיים מכס בשיעור של 12% על שימורי מזון; שיעור גבוה יותר על גבינה ושיעור של 40% על חלב; לפעול כך שהרפורמה בייבוא מוצרים תבוצע תוך הקלות ביורוקרטיות אמיתיות ולא תוך כדי יצירת חסמים נוספים, שהלכה למעשה מסכלים את הרפורמה.