פרשנות משפטית: סוכן מכס לא ישא עוד באחריות אישית לחובות יבואנים כלפי הנמל

פקודת הנמלים (נוסח חדש) התשל"א-1971 קובעת כי מי שפועל כשלוחו של בעל הטובין, יראו אותו כבעל הטובין וכאחראי אישית לתשלום כל אגרות נמל והיטלים אחרים. בין סוכני המכס לבין הנמלים מתקיים הסדר מסלקה בנקאית (מס"ב), על פיו גובים הנמלים מחשבונו של סוכן המכס, באמצעות המסלקה הבנקאית, סכומים המגיעים להם מהיבואנים, לקוחותיו של סוכן המכס, ללא צורך בהרשאה ספציפית ביחס לכל תשלום ותשלום. בדרך כלל, יודע סוכן המכס את התשלומים הצפויים בקשר עם היבוא ודואג לגבות אותם מהיבואן לפני או סמוך אחרי שהם נגבים מחשבונו של סוכן המכס באמצעות המס"ב.

עם זאת, קיימים מצבים שבהם סוכן המכס אינו יכול או מתקשה מאוד לגבות מהיבואן סכומים שהנמל גובה מחשבונו של סוכן המכס. כך, למשל, אם רשות המכס מחליטה, לאחר הייבוא ושחרור הטובין לידי היבואן, לבצע תיקון כלפי מעלה בערך הטובין המיובאים. הדבר גורם להיווצרות גירעון בסכום מסי היבוא ששולם, אך גירעון זה אינו נגבה ע"י רשות המכס מסוכן המכס באמצעות המס"ב, אלא היא פועלת כנגד היבואן. ה"הרמה" שמבצע המכס לערך הטובין לאחר היבוא, כאמור, גורמת גם להיווצרות גירעון, בדיעבד, של התשלומים ששולמו לנמל בקשר עם הייבוא, שחלקם נגזרים מערך הטובין המיובאים. במקרה כזה, הנמלים לא רק שלא היססו להשתמש במס"ב ולגבות את התשלומים מסוכן המכס, אלא לא ניסו אפילו לגבות את הגירעון מהיבואן. נוסח פקודת הנמלים והוראת המס"ב של סוכן המכס שבידם, אפשרו להם, לדעתם, "להכניס יד לכיסו" של סוכן המכס וליטול משם כל סכום שנראה להם.

מצב זה, לא רק העמיד את סוכן המכס במצב של ערב כלפי הנמלים לחובות היבואן כלפיהם, אלא הפך אותו לחייב העיקרי כלפי הנמל בחובות אלה.

הואיל ומדובר בחובות שנוצרו לאחר שחרור הטובין לידי היבואן, לעיתים זמן רב אחרי שחרור הטובין לידי היבואן, נותר סוכן המכס, שהכסף כבר נגבה מחשבונו ע"י הנמל, נתון בידי היבואן (שבמקרים רבים כבר אינו עובד איתו כלל): ירצה- ישיב לו את הסכום, לא ירצה-ייאלץ סוכן המכס להגיש תביעה נגד היבואן ולשאת בהוצאות ההליכים המשפטיים והליכי הוצל"פ, שבסופם לא ודאי כלל שהיבואן עוד יהיה קיים ופעיל או שתהיה אפשרות לגבות ממנו.

מצב זה אינו הוגן כלפי סוכן המכס ואינו בגדר סיכון אשר ראוי כי סוכן המכס יביא בחשבון בעת קביעת מחיר שירותיו.

זה המקום לציין, כי חוק סוכני המכס תשכ"ה-1964, הכיל הוראה דומה לזו שנכללת בפקודת הנמלים שהובאה בראשית דברינו, על פיה ניתן להטיל על סוכן המכס אחריות אישית לתשלום מיסים המוטלים על יבואן. ואולם, כבר בשנת 1995, תוקן חוק סוכן המכס ולאחר התיקון קבוע בו מפורשות כי סוכן מכס יישא באחריות אישית לתשלום כל המיסים המוטלים על הייבוא או היצוא, רק אם הוכח, להנחת דעת מנהל המכס, כי סוכן המכס סייע לאחר להשתמט מתשלום המיסים כאמור.

אם נחזור לרגע לדוגמה של הרמת ערך שמבצע המכס לטובין שיובאו, לאחר שחרורם לידי היבואן, המצב, קודם התיקון שאושר אתמול, היה שרשות המכס לא השתמשה בהוראת המס"ב לגביית הגירעון מסוכן המכס, לנוכח האמור בחוק סוכני המכס, אך הנמלים עשו גם עשו שימוש בהוראת המס"ב על מנת לגבות את הגירעון מסוכן המכס, אשר נותר עומד, פעמים רבות, בפני שוקת שבורה וללא כל אפשרות להיפרע מהיבואן את הסכומים שגבה ממנו הנמל, כאמור.

ארגון התאגידים של סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים, בראשות מר אמיר שני ועורכי הדין שמואל גרוסמן וחיה זינגר ממשרד גרוסמן, זינגר גלעד ושות', היועצים המשפטיים של הארגון, נרתמו למאמץ לתקן עיוות זה, ולפני כחצי שנה, הוגשה הצעת חוק פרטית ע"י חברי הכנסת יריב לוין (ליכוד) וזאב בילסקי (קדימה), לתיקון פקודת הנמלים ולהגבלת אחריותו של סוכן המכס כלפי הנמלים, בדומה להגבלת אחריותו כלפי רשויות המס, על פי חוק סוכני המכס.

אתמול בשעת ערב, הובא החוק לקריאה שניה ושלישית במליאת הכנסת ועבר פה אחד.

על פי התיקון לפקודת הנמלים, ישא סוכן מכס באחריות אישית לתשלומי נמל ואגרות נמל המוטלים על הטובין, רק אם הוכח כי סייע לאחר להתחמק מתשלומם.

בכך הוסרה האחריות הגורפת שהיתה מוטלת על כתפיו של סוכן המכס לחובות היבואנים כלפי הנמל והושמה בגבולות סבירים, כמוטל על בעלי מקצועות חופשיים כעורכי דין ורואי חשבון.

עו"ד חיה זינגר, שותפה במשרד גרוסמן, זינגר, גלעד ושות' ועוסקת, בין היתר, במשפט הסחר הבינלאומי, ביטוח ימי, מכס, שילוח בינלאומי, מיסוי ורישוי היבוא, מסים עקיפים, דיני יבוא ויצוא, ודיני הקנין רוחני. האמור לעיל הנו מידע כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי. מידע נוסף ניתן למצוא באתר: www.gsglaw.co.il