משלח בינ"ל יישא באחריות לאיחור בהגעת מטען לארה"ב

לאחרונה ניתן פסק-דין על ידי בית משפט השלום בתל אביב, בו הוטלה באופן חלקי אחריות על משלח בינלאומי, בגין איחור בהגעת מטען ליעדו.

עובדות המקרה וטענות הצדדים

חברה ביקשה לייצא לארצות הברית, בתנאי DDP- Delivered Duty Paid מטען טקסטיל שנועד להימכר שם בקיץ 2004. לצורך זאת, שכרה התובעת את שירותיה של חברת שילוח בינלאומי. המטען היה צפוי להגיע ליעדו באמצע מאי 2004. בפועל, הגיע ליעדו בתחילת מאי כמתוכנן, אולם עוכב על ידי רשויות המכס האמריקאיות, ובסופו של דבר נמסר ללקוח בארה"ב רק ב-23 ליוני, באיחור של למעלה מחודש ימים.

מכיוון שהמטען יועד למכירה בחודשי הקיץ, סרב הלקוח לקבל את המטען ולשלם את תמורתו. כתוצאה מכך, טען היצואן לנזקים בסך כולל של למעלה מ-90 אלף דולר: (1) תמורת המטען שלא שולמה- 37,680 דולר; (2) הוצאות מימון- 13,900 דולר; (3) אובדן רווחים בשל ניתוק יחסים עם הקונה בארה"ב- 40 אלף דולר;

המשלח טען כי הוא "שירותי ניירת בלבד להסדרת שינוע מטענים מנקודה לנקודה באמצעות צדדים שלישיים ואינו עוסקת בשינועם בפועל", ועל כן התחייבותו כלפי היצואן הייתה לדאוג להובלת המטען ומסירתו – וזאת נעשה.

עוד טען המשלח, כי העיכוב במכס האמריקאי נגרם בשל כך שהמסמכים שליוו את המטען מולאו בצורה שגויה על ידי היצואן, וכי לאחר תחילת העיכוב ניסה המשלח ליצור קשר עם הלקוח לשם השלמת הפרטים החסרים, אולם לא זכה לשיתוף פעולה, ולכן, כל עיכוב שנגרם במסירת המטען לא היה באשמתו.

פסק-הדין

ראשית, דחה בית המשפט את טענת המשלח כי העניק שירותי ניירת בלבד. נמצא כי בהצעת המחיר של המשלח סוכם כי זה יעניק שירותי עמילות מכס, משלוח "בתנאי דלת אל דלת", לרבות איסוף מהמפעל בארץ, טיפול בניירת לאורך כל שרשרת האספקה, שחרור ממכס בחו"ל והעברת הסחורה עד לבית הלקוח. לאור זאת קבע בית המשפט כי המשלח נטל על עצמו התחייבות להסדרת המשלוח על כל הכרוך בכך, כולל הכנה ובדיקת מסמכים במהלך השינוע.

בית המשפט קבע כי, גם אם בחשבון המכר וברשימת האריזה שצורפו למטען נרשם בטעות על ידי היצואן שתנאי המשלוח הם CIF (בזמן שתנאי המשלוח היו DDP), המשלח הוא הגורם המקצועי ובעל הניסיון אשר היה צריך להעיר את תשומת לבו של היצואן ולתקן זאת.

בנוסף, כאשר נוצר העיכוב במכס האמריקאי, נקבע שהמשלח היה צריך לפנות גם ליצואן בארץ לצורך פתרון הבעיה, ולא להסתפק בפנייה ללקוח בארה"ב.

בסופו של דבר קבע בית המשפט כי, המשלח הפר את התחייבותו כלפי היצואן בכך שלא סיפק את המטען במועד, וכן התרשל כלפי היצואן בכך שלא יידע אותו מראש, אודות עיכובים אפשריים בלוח הזמנים, וכן לא פעל באופן סביר כדי למנוע את העיכוב בפועל, בין היתר באמצעות בדיקת מסמכי הייצוא מראש ודיווח מיידי ליצואן אודות דרישות המכס.

ביחס לגובה הנזק, טענות היצואן בעניין הוצאות מימון ואובדן רווחים נדחו בהיעדר הוכחה.

מומחה שמונה על ידי בית המשפט קבע כי ניתן היה למכור את המטען בהנחה שבין 30% ל-60% אלא שהיצואן לא הוכיח כי ניסה לעשות זאת, ולכן, קבע בית המשפט כי היצואן זכאי רק ל-50% מערך הסחורה, שהם כ-18 אלף דולר (84 אלף שקלים).

בסופו של דבר, התקבלה באופן חלקי תביעת היצואן, ובנוסף חויב המשלח לשלם לו סך של 11 אלף שקלים בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

(ת.א. (שלום ת"א) 31757-06. פסק-דין מיום 28.6.11, השופט מיכאל תמיר).

סיכום ומסקנות

משלחים בינלאומיים מתחלקים בדרך כלל לשני סוגים עיקריים. סוג אחד משמש כמתאם ההובלה, ואינו מוביל בפועל את המטען. משלח שכזה יבקש להגביל את אחריותו באופן שתחול רק כלפי פעולותיו בתיאום ההובלה, אך לא כלפי ביצוע ההובלה עצמה, ולפיכך יטען המשלח, ככלל, כי הוא אינו אחראי לנזקים שאירעו למטען במסגרת ההובלה.

סוג שני של משלחים לוקח על עצמו התחייבות לשמש עבור יצואן/יבואן כמוביל חוזי של המטען. משלח שכזה מנפיק ליצואן/יבואן שטר מטען. אמנם בפועל ההובלה תיעשה על ידי מוביל ימי או אווירי, אולם מבחינה חוזית יהא המשלח הבינלאומי אחראי כלפי היצואן/יבואן בכל הנוגע להובלה, לרבות נזקים למטען. במצב זה יגביל המשלח את היקף אחריותו כלפי היצואן/יבואן באמצעות סעיפים שונים שיופיעו בשטר המטען שינפיק המשלח ליצואן/יבואן.

יחד עם זאת, המציאות אינה מתנהלת בצורה סכמטית, ויתכנו מצבים שבהם משלח בינלאומי לא ינפיק שטר מטען ליצואן/יבואן ואף על פי כן יראו בו כמי שנטל על עצמו אחריות כלפי מכלול ההובלה לרבות נזקים למטען, וטענת "שימשתי כמתאם הובלה בלבד" לא תעמוד לרשותו.

ככלל, השאלה מהי מידת אחריות המשלח בעסקה ספציפית כזו או אחרת תיקבע על פי הצעת המחיר או מסמכים אחרים המועברים על ידי המשלח ליצואן/יבואן, בהם יציין מהי ההתחייבות שנטל על עצמו.

במקרה זה, ניסה המשלח לטעון כי תפקידו הסתכם בהסדרת ניירת בלבד, כלומר- כי הוא משלח מן הסוג הראשון, אך בית המשפט דחה את הטענה לאור הניסוח במסמכים שהועברו על ידו ליצואן, והמסקנה היא שאם המשלח רוצה להיות "מתאם ההובלה" בלבד, עליו לציין זאת במפורש במסמכים שמועברים על ידו ליצואן/יבואן.

האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי. עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא וייצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב. ניתן להוריד מאמרים נוספים פרי עטו של עו"ד גיל נדל באתר האינטרנט: www.nadel-law.co.il