לצד התעשיינים: איגוד לשכות המסחר עתר נגד השביתה בנמלים

ההסתדרות מעוניינת לשמר כוח מונופוליסטי ולמנוע תחרות של פריקת מטען כללי בנמלי הים. משמעותה הברורה היא חבלה בתפקוד תשתית נמלי הים של ישראל. זו שביתה פוליטית, המכוונת לפגוע בתפקוד המשק תוך ניצול כוח מונופוליסטי, והיא מוגדרת כשביתה אסורה במשפט העבודה״

איגוד לשכות המסחר עתר אתמול לבית הדין הארצי לעבודה (עתירה סק״כ 56051-01-22) בדרישה להתערבותו המידית וללא שהות של ביה״ד כי יוציא צווי מניעה כנגד פריצתה של השביתה בנמלי הים חיפה ואשדוד וכן בחברות התעבורה הימית בחיפה ובאשדוד, המתוכננת ליום 1 בפברואר 2022 ואילך.

כמו כן באיגוד מבקשים מביה״ד הארצי לעבודה שיוציא צו המורה לעובדי הנמלים להמשיך בעבודה סדירה ורגילה מבלי להוריד את התפוקות ו/או לקיים עיצומים מכל סוג ומין שהם, באופן שהעבודה תמשיך להתנהל במצב תקין וסדיר ובתפוקה מלאה ובאופן שבו תתאפשר גם פריקה של אניות מטען כללי בנמל המפרץ או בכל רציף תשתיתי אחר שיכול ומוכן לקלוט את אותן אניות.

האיגוד גם דורש הוצאת צו מוחלט האוסר על עובדי הנמלים לפעול נגד כניסת אניות לרציפי  הנמלים החדשים לצורך פריקת מטען כללי.

העתירה הוכנה והוגשה על ידי עוה״ד שלומי לויה, היועץ המשפטי וסמנכ״ל משפט וממשל באיגוד לשכות המסחר.

לדברי עו״ד אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר, ״דווקא בתקופה זו, כאשר הנמלים הוותיקים לא עומדים בעומס פריקת מטעני הייבוא הכללי ותפקוד המשק נפגע, רוצים עובדי נמלי הים למנוע הפעלת רציפי נמל הן בחיפה והן באשדוד שעומדים ריקים, ופריקת הסחורות בהם תקל מאוד בהפחתת הגודש ותסייע בשחרור הפקק וניצול תשתית מדינה. ההסתדרות מעדיפה שתשתיות לאומיות אלו תיוותרנה ללא שימוש, שהמצב הכאוטי בנמלים יימשך, שהיבואנים ימשיכו לדמם כספים, שהציבור כולו ישלם מחיר כבד ביותר על לא עוול בכפו, אבל העיקר הוא שלא תהיה תחרות ותהיה בלעדיות לנמלים הוותיקים במטען כללי״.

לין: ״המגזר העסקי והציבור בכללו משלמים מחיר כבד מאד על שממשלת ישראל נכשלה בביצוע חובתה הבסיסית כלפי היצואנים, היבואנים והציבור בכללו. ממשלת ישראל היתה חייבת לדאוג שהתשתית כולה תפעל ביעילות. אוזלת ידה עד היום עודדה אצל ועדי הנמלים את התחושה שהם יכולים להשבית את תשתית הנמלים תוך גרימת נזק כבד למשק״.

באיגוד לשכות המסחר מדגישים כי היא שביתה בלתי חוקית ללא עילה מוכרת בדין מהסיבות:

א.         היא נועדה להפעיל לחץ פסול כדי לסכל רכיב חשוב ברפורמה בשוק הנמלי;

ב.         היא מבקשת לעגן הלכה למעשה בכוח לא לגיטימי מה שלא עוגן בהסכמי הרפורמה;

ג.         היא נועדה להפוך את עובדי הנמלים הוותיקים למובלעת חסינה במשק הישראלי מפני התמודדות בפני יעילות, התייעלות ותחרות בכל הקשור למטען כללי;

ד.         היא מעמידה אינטרס של קבוצת לחץ חזקה של מעטים מעל האינטרס הציבורי;

ה.        היא נועדה לסכל שימוש מוצדק בתשתיות הלאומיות של המדינה כדי להקל על עומס לא סביר בנמלים הוותיקים.

בעתירה נכתב כי ״עצם האיום בהשבתת נמלי הים, הלב הפועם של הסחר במדינת ישראל, כבר משפיע על החלטות של יבואנים ויצואנים במשק ויוצר תסיסה וחוסר ודאות בלתי נסבלים למגזר העסקי ולמשק. חשוב להדגיש, שהאיום בשביתה בנמלי הים מגיע על רקע מציאות עגומה של עיכובים ממושכים, המשתרעים על פני חודשים ארוכים, ופקק עצום של אוניות שממתינות בתורן להיכנס לנמלים הוותיקים ולפרוק סחורה. מציאות קשה, שבה סחורות מושמדות או מאבדות תוקף, לסחורות אחרות מתקצר זמן המדף לשיווק ויבואנים רבים מוצאים את עצמם חשופים לתביעות על ידי צדדים שלישיים בגין הפרת חוזים עקב איחור במועדי אספקה להם התחייבו. לגודש ולעומס בנמלים, שטרם באו על פתרונם בצורה סבירה גם במועד כתיבת שורות אלו, למרות חלוף הזמן, יש גם השפעה על יוקר המחייה״.

״במצב דברים זה של גודש בנמלים ונזקים שנגרמים בעקבות כך למשתמשים בשירותי הנמלים, ובעיצומו של הגל החמישי של נגיף הקורונה, גל האומיקרון, ומאות אלפי מבודדים שמאתגרים את המגזר העסקי, האיום בשביתה, וחלילה אם יופעל צעד ארגוני איזה שהוא,  מהווים שיא חדש של אטימות וניצול כוח לרעה״.

באיגוד מציינים כי ה-׳סכסוך׳ כלל אינו מהווה עילה לסכסוך עבודה על פי חוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי״ז – 1957. ״הלכה למעשה, השביתה המתוכננת של ההסתדרות היא כנגד החלטת הריבון, ממשלת ישראל, לפתוח את נמלי הים לתחרות מבלי מגבלות. ההסתדרות מעוניינת לשמר כוח מונופוליסטי ולמנוע תחרות במטען כללי שמשמעותה הברורה היא חבלה בהחלטת הריבון. זו שביתה פוליטית פר אקסלנס, שמוגדרת כשביתה אסורה במשפט העבודה״.

באיגוד מציינים עוד, כי ״בהסתדרות הודיעו כי אין בכוונתם לאפשר כניסה של אוניות מטען כללי לנמלים החדשים, למרות שכתב ההסמכה של נמלים אלו מאפשר להם לקלוט אוניות אלו, כך שבפועל הצעדים הארגוניים של ההסתדרות כבר החלו. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה שלא לעשות שימוש מלא בתשתיות הנמליות ולבכר אינטרסים של קומץ עובדים על פני צרכי המשק והכלכלה״.