ברוש ועיני לאולמרט: יש לפצות את העסקים והעובדים בשדרות במתכונת הפיצוי שניתן במלחמת לבנון השנייה

השניים דורשים מראש הממשלה להנהיג שני מסלולי פיצוי לעסקים ולעובדים בשדרות והסביבה, כפי שניתן לעסקים ולעובדים בצפון במלחמת לבנון השנייה
 
בעקבות ההכרזה של שר הביטחון על "מצב מיוחד" בשדרות וישובי עוטף עזה, דורשים שרגא ברוש, יו"ר לשכת התאום של הארגונים הכלכליים ונשיא התאחדות התעשיינים, ועופר עיני, יו"ר ההסתדרות החדשה, מראש הממשלה, אהוד אולמרט, המכהן גם כשר האוצר בפועל, להחיל מיד את  הסכם הפיצוי שהוסכם עליו במלחמת לבנון השנייה על העסקים והעובדים בשדרות וסביבתה.
 
עופר עיני  ושרגא ברוש שלחו מכתב לראש הממשלה ובו הם מבקשים להחיל את הסדר הפיצוי שנקבע למעסיקים ולעובדים במלחמת לבנון השניה גם על שדרות וישובי עוטף עזה. יצוין כי הפיצוי למעסיק מותנה בתשלום שכרם של העובדים שנעדרו מעבודתם עקב המצב.
 
כזכור, במלחמת לבנון השנייה נחתם הסכם קיבוצי בין לשכת התאום להסתדרות הקובע את עקרונות הסדר זה. הסכם זה הפך לחוק שעבר בהליך מזורז בכנסת ב-31 ביולי 2006. עיני וברוש דורשים מראש הממשלה לאמץ את ההסדר ולהכילו גם על שדרות ועוטף עזה. 
 
עיני וברוש מציינים כי מדובר למעשה בשני מסלולי פיצוי, מסלול ראשון - הוא מסלול השכר, בו שיעור הפיצוי למעסיק היה בגובה 180% משכרו היומי של עובד כשהוא מוכפל בסך ימי ההיעדרות של העובדים. כאשר משיעור זה הופחתה השתתפות המעסיקים בפיצוי בשיעור של 15% והשתתפות העובדים ב-20% נוספים על חשבון ימי חופשה. מסלול זה נקבע כמסלול מהיר (ירוק). כמו כן סוכם גם על אופן הפיצוי לעצמאי שאין לו עובדים, לקבלני כוח אדם ועוד; המסלול השני - פיצוי במסלול המחזורים, (מסלול ירוק שני), אשר פיצה את העסקים בגין ירידת מחזור (אוגוסט 2006), בהשוואה לתקופה המקבילה שנה קודם לכן. המעסיקים וההסתדרות מסכימים שגם במסלול זה יותנה מתן הפיצוי למעסיק, אם שילם את שכר העובד שנעדר כחוק בגין המצב הביטחוני. כלומר במפעלים בהם גורמים ממשלתיים חייבו את המשך העבודה.
 
על פי ההסדר שהושג בעת מלחמת לבנון השנייה, עסק שמחזורו השנתי היה מ-0 עד 750,000 שקל, היה זכאי לפיצוי של 75% מירידת המחזור החודשי שלו; עסק שמחזורו השנתי היה מ-750,000 שקל ועד 1.5 מיליון שקל, היה זכאי לפיצוי של 65% מירידת המחזור החודשי שלו; עסק שמחזורו השנתי היה מ-1.5 מיליון שקל ועד 10 מיליון שקל, היה זכאי לפיצוי של 55% מירידת המחזור החודשי שלו; עסק שמחזורו השנתי היה מ-10 מיליון שקל ועד 30 מיליון שקל, היה זכאי לפיצוי של 50% מירידת המחזור החודשי שלו. ואילו העסקים הגדולים שמחזורם החודשי היה 30 מיליון שקל ויותר, היו זכאים לפיצוי של 45% בגין ירידת המחזור - אך לא יותר מפיצוי של 3 מיליון שקל. כל מעסיק יכול היה לבחור באחד משני מסלולי הפיצוי הללו.
 
ברוש ועיני דורשים כאמור, מראש הממשלה להנהיג שני מסלולי פיצוי אלו, לעסקים ולעובדים בשדרות והסביבה, כפי שניתן לעסקים ולעובדים בצפון במלחמת לבנון השנייה. בנוסף דורשים עיני וברוש, כי יינתן לעסקים בשדרות והסביבה מסלול פיצוי מיוחד, כפי שניתן במלחמת לבנון השנייה, לעסקים שספגו פגיעה ישירה.
 
כמו כן, דורשים ברוש ועיני, כי יינתנו הלוואות בערבות מדינה לעסקים קטנים ובינוניים בשדרות והסביבה, שמחזורם השנתי הינו עד 30 מליון שקל, זאת באמצעות קרן מיוחדת שתוכל להעניק הלוואות בגובה של 50% משחיקת המחזור בתקופה הלחימה.
 
עיני מזהיר, כי עובדים רבים נוטשים מאונס את שדרות בגלל המצב הביטחוני ועלולים למצוא את עצמם ללא שכר. "המצב דומה למצב שנוצר בצפון. אין לעובדים שום ערובה ששכרם ישולם והם עשויים למצוא את עצמם, בנוסף לנזק הנפשי והמוראלי, גם עם נזק כלכלי עצום".
 
ברוש מתריע, כי אם הממשלה לא תפצה את המעסיקים בשדרות וסביבתה, ישנה סכנה שעשרות עסקים ייפגעו קשות. דבר שעלול להביא לעזיבתם של מאות משפחות משדרות והסביבה ולהגביר האבטלה באזור.