ברוש בכנסת: מחכים 16 שנה לתיקון חוק העדפת תוצרת כחול לבן

ועדת הכלכלה של הכנסת דנה במחדל הרכש הישראלי של הרשויות המקומיות, אשר מעדיפות להשקיע במכרזים שלהן את כספי הציבור במוצרים מיובאים במקום במוצרים ישראליים. מנתוני הועדה עולה כי הסכום שמוציאות הרשויות המקומיות על מכרזים הנו סכום עתק- 40 מיליארד שקל. אם חלק מהסכום יופנה לרכש ישראלי 'כחול לבן', זה יכול להוביל למהפכה בתעשייה ויצירת עשרות אלפי מקומות עבודה.

אולם בפועל, סכום זה כמעט ואינו מופנה לתעשייה המקומית, על אף שעל פי חוק, במכרז של רשות מקומית, אמורה להיות העדפה של 15% במחיר, ליצרן ישראלי. מטרת החוק הייתה לעודד את הכלכלה המקומית, ולעזור לייצר מקומות עבודה חדשים לישראלים, אך בפועל החוק לא נאכף והרשויות מעדיפות פעמים רבות לקנות בכספי הציבור מוצרים ושירותים מיובאים, ובכך מייצרות הלכה למעשה אבטלה בישראל.

נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, אמר בדיון כי על ועדת הכלכלה לפעול לאכיפת החוק, ובמידה ויצרן ישראלי יקר יותר מהיבואן, יש לתת לו את האפשרות להשוות מחיר.

ברוש אמר לחברי הועדה כי "זה קצת משונה שבשנת 2018 עדיין צריך לשכנע מישהו כמה זה חשוב לקנות  מוצרים ושירותים תוצרת הארץ, אשר תורמים לכלכלה המקומית ומייצרים מקומות עבודה. הרי כולם כבר יודעים שהתעשייה בישראל רק הולכת ומצטמצמת, היצוא בירידה ואנחנו סובלים מחרמות פורמאליות ולא פורמאליות על רקע היותנו ישראלים. אז נוסף על כל זאת, במקום שהממשלה והרשויות המקומיות יחבקו אותנו ויקנו בכספי משלם המיסים מוצרים ישראלים, הרשויות הולכות וקונות מוצרים מיובאים, שהתרומה שלהם לכלכלה הישראלית היא אפס. לצערי לא היה ראש עיר שלא הזמין אותי אליו וביקש ממנו ליזום אצלו הקמת מפעלים חדשים, אבל אחר כך  הלך וקנה במכרזים שלו מוצרים מיובאים, ואת זה צריך להפסיק. אם רוצים שבישראל יהיו מפעלים חדשים, צריך לתמוך בהם ולתת להם עדיפות. כך זה בכל העולם וכך גם צריך להיות אצלנו. וזה לא שאנחנו מבקשים שהרשויות ישלמו יותר, כל מה שאנחנו מבקשים זה לתת עדיפות למוצר ישראלי באותו המחיר, שהוא לרוב גם באיכות טובה הרבה יותר".

ברוש הוסיף ואמר כי "זה כואב לי לראות שקונים מוצרים מיובאים בכספי המיסים, כי מספיק שחלק קטן מזה היה הולך לדוגמה לרכישת אריחים מנגב קרמיקה, והמפעל לא היה נסגר. אני לא נכנס לסיפורי הנהלה, אבל בסופו של יום, המפעל נסגר כי אריח טורקי או סיני עלה 25% פחות מאריח ישראלי, והעדיפו לקנות אריח מיובא, למרות שהאיכות שלו נמוכה בהרבה. אז הגיע הזמן שהרשויות המקומיות יתנו משקל לכך שמוצר הוא 'כחול לבן' ויתנו משקל לאיכות, וכך נוכל לשמר את התעשייה בישראל".

במכתב שנשלח מהתאחדות התעשיינים לחברי ועדת הכלכלה, צוין כי נוכח הפגיעה המתמשכת ביישום הוראות העדפת תוצרת הארץ במכרזים ציבוריים ככלל, הגיעה העת לבדוק מה מצריך תיקון חקיקה ומה נדרש לחוקק מחדש, לרבות בנוגע להחלת החובה על גופים ציבוריים שהוחרגו (אוניברסיטאות, קופ"ח, מועצות דתיות, גופים מתוקצבים), ובפרט להחלת החובה על רכש הרשויות המקומיות.

כמו כן, במכתב צוין כי נושא האכיפה בעייתי. "הנושא מצריך מעקב מתמיד, שלא תמיד נושא פרי, בייחוד כאשר עסקינן בשלטון המקומי. מקרים רבים כלל לא מגיעים לידיעה בזמן, ואין מספיק מידע באשר להיקפי הרכש המקומי ברשויות.

התוצאה הינה, הפיכתן של התקנות ל"אות מתה" כמעט, כך שההגנה המועטה המעוגנת בדין הפנימי, שגם כך הינה מצומצמת ומוגבלת לאור הסכמים בינלאומיים עליהם חתומה מדינת ישראל, ובעיקר הסכם GPA (החל גם על עיריות ירושלים, תל-אביב וחיפה, ועל החברה למשק וכלכלה ברכש טובין מעל 1,250,000 ש"ח), מאויינת ומרוקנת מתוכן, וזאת בניגוד גמור למגמה הגוברת ברוב מדינות העולם לחיזוק ההגנה על תוצרתן המקומית".