יו"ר האגודה ליחסי עבודה: אמנה משולשת - הדרך היחידה להבטחת שקט תעשייתי וצמיחה ארוכת טווח במשק

"ללא הידברות והסכמה ייכנס המשק לסחרור של שביתות והשבתות, שיפגע בצמיחה השברירית שהחלה לבצבץ לאחרונה. על שר האוצר מוטלת החובה והאחריות להוביל את המהלך"

"הסכמה על אמנה משולשת, ממשלה-מעסיקים-עובדים, היא הדרך היחידה הפתוחה כיום בפני ישראל להבטחת שקט תעשייתי מצד אחד, וצמיחה בת-קיימא וארוכת טווח, מצד שני. מן הראוי שאמנה כזו תיקבע כללי משחק ברורים, מוסכמים ועדכניים בתחומי השכר, התעסוקה, הפריון והפנסיה ותמנע שביתות, במיוחד בשירותים חיוניים." כך אומר היום (ב') יו"ר האגודה הישראלית לחקר יחסי עבודה, פרופ' יצחק הרפז.

הרפז הזהיר שללא הידברות והסכמה ייכנס המשק לסחרור של שביתות והשבתות, שיפגע בצמיחה השברירית שהחלה לבצבץ לאחרונה. הצורך בהסכמה על המדיניות המקרו-כלכלית והשינויים המבניים נחוצה, לדבריו, משום שיש להן השלכות ישירות ומרחיקות לכת על שוק העבודה ועל מערכת יחסי העבודה במשק.

פרופ' הרפז, העומד גם בראש המרכז לחקר ארגונים וניהול המשאב האנושי באוניברסיטת חיפה ומשמש בה גם כמרצה ליחסי עבודה וניהול משאבי אנוש מסר, כי האגודה העבירה לקברניטי המשק נייר עבודה מפורט בדבר כינון אמנה חברתית-כללית משולשת ("טריפרטיזם"). ההצעה הכלולה בנייר קובעת, כי בתמורה להסכמה לשקט תעשייתי וריסון שכר מצד העובדים, תמנע הממשלה מפיטורי עובדים ומנקיטת צעדים חד-צדדיים. כן מציע הנייר להגביל בהסכמה את השביתות בשירותים החיוניים, להקים מכניזם מעין שיפוטי לגישור בין הצדדים לסכסוך ולהימנע מצעדים חד-צדדיים. הוא הדגיש, כי לאור השביתה בנמלים החיוניות של הצעות אלה רק גוברת.

את ההצעות הכין צוות חשיבה מטעם האגודה בראשות חיים קמיניץ, מי שעמד בעבר בראש אגף העבודה בהתאחדות התעשיינים וכיום הוא דירקטור בחברות ונציג ציבור בבית הדין הארצי לעבודה. קמיניץ מילא שורה של תפקידים במשק ובהם מנכ"ל מפעל "ארגמן" ומנכ"ל המרכז הישראלי לניהול (המי"ל).

לדברי חיים קמיניץ, שהוא חבר הנהלת האגודה לחקר יחסי עבודה, אחד הלקחים מהשביתה האחרונה, שהייתה מהממושכות בהיסטוריה של יחסי עבודה בישראל, הוא שבהידברות ניתן להתגבר על חילוקי הדעות ואפילו הקשים ביותר. בהתחשב במציאות המוסדית של ישראל, ההידברות התלת-צדדית ממשלה-מעסיקים-הסתדרות ("טריפרטיזם") נראית כפתרון ההולם ביותר להתגברות על בעיות המשק והחברה, במיוחד לאור ההצלחה שהייתה לכך בעבר (עסקאות החבילה בשנות ה-70' וה-80' ותוכנית הייצוב –85'). גם העיתוי ליישומה הוא נכון ומתאים, לקראת סיום דיוני תקציב 2005.

קמיניץ הוסיף ואמר: "אנו עדים כיום לשינוי מהותי בכללי המשחק בתחום יחסי העבודה בישראל. במקום הידברות, התייעצויות משותפות והסכמה, שאפיינה את המערכת במשך שנים ארוכות, אנו צועדים למודל של קונפליקט ומחלוקת. התוצאה של מדיניות כזו יכולה להיות רק אחת - הגברת המתח ביחסי עבודה, שביתות, השבתות מגן וכאוס גמור ביחסי העבודה. מצב זה יגביר את אי-הוודאות התעסוקתית, הגבוהה ממילא, שתפגע מצידה בתפקודו התקין של המשק וביציבות החברתית."

ד"ר עוזר כרמי, חבר הנהלת האגודה ליחסי עבודה ומרצה בקריה האקדמית, ציין, כי הניסיון מצביע על כך שמדינות אשר נקטו בגישה טריפרטיסטית הצליחו להתגבר על בעיות חמורות אשר פקדו אותן בתחומי הכלכלה והחברה. דוגמאות בולטות לכך הן הולנד ואירלנד, הדומות בגודלן לישראל. הודות לצעדי הסכמה וריסון אליהן הגיעו שלושת הצדדים ליחסי עבודה באותם משקים, השתלבו הולנד ואירלנד בצורה מוצלחת בתהליכי הגלובליזציה.

על שר האוצר, העומד בראש הקבינט הכלכלי -חברתי, מוטלת החובה והאחריות להוביל את המהלך של הקמת המסגרת הטריפרטיסטית ולעמוד בראשה, לצד יו"ר ההסתדרות ויו"ר לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים. חתימה על אמנה כזו היא אינטרס מובהק של שלושת הגורמים – ממשלה, הסתדרות ומעסיקים – והוא יצעיד את כלכלת ישראל בנתיב של שקט תעשייתי וצמיחה.