תשלום פרמיות "גיל יתר" בגין שימוש באניות ישנות

* מאת עו"ד רועי גלעד

ביום 16.7.06 ניתן פסק דין על ידי בית המשפט השלום בתל אביב במסגרת ת.א. 99748/99 הדוחה תביעה שהוגשה נגד חברת ביטוח להחזר פרמיותOverage  (פרמיות גיל יתר) ששולמו על ידי מבוטחים שהשתמשו באניות ישנות לייבוא מטענים בצובר. התביעה הוגשה בשנת 1999 על ידי חב' דגש סחר חוץ (ספנות) בע"מ (להלן: "דגש") בשם קבוצת מבוטחים שביטחו את מטעניהם על ידי אריה חברה לביטוח בע"מ.
 
רקע
 
ככלל, ערך המטען מבוטח במסגרת ה- "CIF values", כאשר הביטוח תקף במהלך תקופת הכיסוי הביטוחי כפי שהיא נקבעה על פי תנאי פוליסת הביטוח, כולל תקופות המסע הימי והיבשתי. בנוסף, ישנה אפשרות למבוטח לבטח מעבר ל- "CIF values" סיכונים מפני הוצאות נוספות כגון פריקה, השגחה, מכס, מסי נמל, עמילות מכס ועוד. ההוצאות הנ"ל מבוטחות במסגרת Increased values  (להלן: "IV") לפי שיעור מסוים מתוך שווי ה- "CIF values". סכום הביטוח קרוי "Sum Insured"(להלן: "סכום הביטוח") וכולל הן את רכיב ה- "CIF values" והן את רכיב ה- IV.  
 
במקרה של נזק למטען, הפיצוי המגיע למבוטח מבוסס על סכום הביטוח למעט מקרים חריגים. כך לדוגמא, אם מבוטח ביטח סיכונים במסגרת ה- IVבשיעור של 20% מתוך ה- "CIF values" (המגלם 100%), במקרה ביטוח יהיה זכאי המבוטח לקבל פיצוי בשווי סכום הבטוח, היינו, בשיעור של 120%. עיקרון זה נקבע, בין היתר, בסעיף 14.1 לתנאי סעיפי מכון המטענים (Institute Cargo Clauses) המהווים את תנאי פוליסת הביטוח הימי ובסעיף 16(3) לחוק ביטוח הימי האנגלי 1906 (שהוא הדין החל על ביטוח ימי בישראל).
 
בהתאם לנהוג בתחום הביטוח הימי נגבית פרמיית ביטוח המכונה פרמיית "גיל יתר" בגין הובלות מטענים באניות שגילן הוא מעל לגיל מסוים (במטענים בצובר נהוג לגבות פרמיית גיל יתר במקרה של שימוש באוניות בנות יותר מ- 10 או 15 שנים). שיעור הפרמיה נקבע על פי Institute Classification Clause(סעיף סיווג אנייה) המהווה חלק מפוליסת הביטוח הימי. ככל שהאנייה ישנה יותר, כך הסיכון לנזקים גדול יותר, וכך שיעור פרמיית גיל היתר גבוה יותר.
 
 
פסק הדין
 
דגש, כאמור, ייצגה קבוצה של מבוטחים שייבאו מטענים בצובר באוניות ישנות ושילמו בגין כל פרמיות גיל יתר. הטענה העיקרית של דגש הייתה כי יש להבחין בין ה- "CIF values", שלטענתה משקף סיכונים ימיים, היינו סיכונים הקיימים במהלך המסע הימי ונובעים ממנו, לבין ה- IVשלטענתה משקף סיכונים יבשתיים. כזכור שני הרכיבים הנ"ל מהווים את סכום הביטוח ממנו נגזרות פרמיות הביטוח, לרבות פרמיות גיל היתר שנגבו עקב השימוש באניות ישנות.
 
לטענת דגש, הסיכון בשימוש באנייה ישנה חל רק במהלך המסע הימי ולא במהלך חלקים אחרים של המסע ולכן יש לגבות את פרמיית גיל היתר, המשולמת עקב השימוש באנייה ישנה, רק מתוך רכיב ה- "CIF values" ולא מתוך סכום הביטוח כולו, הכולל גם את רכיב ה- IV, שלטענת דגש משקף סיכונים יבשתיים. לפיכך, הגישה דגש תביעה בשם המבוטחים להחזר של החלק היחסי של פרמיות גיל היתר ששולמו בגין רכיב ה- IVמתוך סכום הביטוח.
 
לטענת חב' הביטוח, האבחנה של דגש כי ה- "CIF values" משקף סיכונים ימיים ואילו ה- IVמשקף סיכונים יבשתיים, הינה מוטעית. ברגע שמבוטח מבטח סיכונים המכוסים במסגרת ה- IVאותו רכיב הופך להיות חלק בלתי נפרד מה- "CIF values" ויחדיו הם מגולמים בסכום הביטוח. החלוקה לסיכונים ימיים וסיכונים יבשתיים, כביכול, הינה מלאכותית ואיננה נכונה. קביעת פרמיות הביטוח מתוך סכום הביטוח כולו מקובל בקרב המבטחים הימיים ונעשה לפי תכתיבי מבטחי המשנה. פרמיית הביטוח נגבית בגין כל הסיכונים. אין גובים פרמיה נפרדת בגין חלק מהסכום שמרכיב את סכום הביטוח, אלא שהיא מחושבת על כל סכום הביטוח.
 
שווי המטען, המבוטח במסגרת ה- "CIF values" ולטענת דגש, משקף סיכון ימי, מבוטח על ידי חב' הביטוח גם במהלך ההובלה היבשתית, עד לחצרי המבוטחים. העובדה שבמסגרת ה- IVהמבוטח מבטח עצמו מפני הוצאות שנגרמות כאשר הסתיים המסע הימי, אין בה כדי לומר שמדובר ב"סיכון יבשתי" דווקא. חלק מהעלויות המבוטחות במסגרת ה- IV, שמשקף סיכונים יבשתיים, כביכול, נובעות עקב נזקים שנגרמים למטען במהלך המסע הימי. כך לדוגמא, כאשר מים חודרים לאנייה במהלך מסע ימי ופוגעים במטען (בצובר) בבטן האנייה. במקרה כזה, תגרמה למבוטח הוצאות כספיות, לרבות עקב אילוצים הקשורים במקום פריקת המטען ואופן פריקתו בנמל, עיכוב באספקת המטען ולעיתים אף עלויות הקשורות להשמדת המטען- כל אלו גורמים למבוטח להוצאות המבוטחות במסגרת ה- IVאך אין חולק כי הן נובעות עקב נזקים שנגרמו למטען במהלך המסע הימי. זאת ועוד, אם נגרם לדוגמא, נזק למטען עצמו במהלך הובלה יבשתית המבוטח ע"פ תנאי הפוליסה, חב' הביטוח תשפה את המבוטחים בסכום הביטוח המלא למרות שהנזק ארע ביבשה, קטע במסע שלטענת דגש איננו נכלל, כביכול, במסגרת "הסיכון הימי".
 
לטענת חב' הביטוח, פרמיית גיל היתר, כשאר הפרמיות, איננה ניתנת לחלוקה ולא גובים פרמיה בגין חלק כזה או אחר של המסע אלא בגין סכום הביטוח כולו. חב' הביטוח נכנסת לסיכון על כל סכום הביטוח לכל תקופת המסע.
 
עוד טענה חב' הביטוח כי המבוטחים ידעו לאורך כל תקופת ההתקשרות הביטוחית כי תשלום פרמיית גיל היתר נגזר מתוך סכום הביטוח כולו הכולל גם את רכיב ה- IVוהדבר אף מצויין במפורש בתוספות הביטוח שהוצאו למבוטחים. למרות זאת, המבוטחים לא העלו כל טענה בעניין זה כלפי חב' הביטוח.
 
על פי פסק הדין, התביעה התבססה על שלוש עילות תביעה: א. תנאי מקפח בחוזה אחיד. ב. עשיית עושר ולא במשפט. ג. חוסר תום לב בביצוע ההסכם.
 
בית המשפט פסק כי המבחן שבו יש לבדוק האם התנאי הוא מקפח הוא מבחן ההגינות והסבירות. בית המשפט קבע כי אין לראות בחיוב פרמיות גיל היתר בגין הסיכונים הקשורים בחלק היבשתי של ההובלה משום תנאי מקפח. מעצם נימוק זה דחה בית המשפט גם את עילת עשיית עושר ולא במשפט.
 
לגבי העילה השלישית, פסק בית המשפט כי הלקוחות קיבלו את הפוליסה כאשר שני הסכומים של  CIF valuesושל IVנפרדים ועליהם נוספה פרמיית גיל היתר וזאת במשך 5 שנים, ולא בדקו על מה הם משלמים. יתרה מכך, גם בהווה, המבוטחים מבוטחים אצל מבטח אחר ומשלמים עפ"י אותו עיקרון של פרמיית גיל היתר מתוך סכום הביטוח כולו ואין הם טוענים דבר נגד כך. כל מה שהם טוענים הוא שהם נדרשים לשלם סכומים יותר נמוכים ואין לראות בכך משום ביצוע חוזה שלא בתום לב.
 
לסיכומו של דבר, בית המשפט דחה את התביעה וחייב את התובעת בהוצאות משפט ניכרות. 
 
                                                         
 
* עו"ד רועי גלעד ממשרד גרוסמן ושות' עוסק, בין היתר, בתחומי סחר בינלאומי, ביטוח ימי, עמילות מכס ושילוח בינלאומי. כל המידע המוצג על ידינו הנו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית.