אחריות לתשלום בגין השהיית החזרתה של מכולה

בית המשפט מבחין בין אחריות סוכן המכס כלפי היבואן לבין אחריות המשלח הבינלאומי כלפיו. מי אחראי לתשלום בגין השהיית החזרתה של מכולה למוביל הימי? המשלח הבינלאומי, היבואן או סוכן המכס?
 
מאת עו"ד שמואל גרוסמן
 
מי אחראי לתשלום בגין השהיית החזרתה של מכולה למוביל הימי? המשלח הבינלאומי, היבואן או סוכן המכס? בשאלה זו דן פסק דין שניתן בימים אלו (תא"מ 2520-05 קרגו ליין בע"מ (אשר יוצגה על ידי משרדו של עו"ד גיל נדל) נ' א. טל-דן בע"מ; בית משפט השלום בחדרה, השופט אביהו גופמן) בעקבות תביעה שהגיש המשלח הבינלאומי נגד היבואן והודעה לצד שלישי שניתנה כנגד סוכן המכס.
 
על פי הממצאים שקבע בית המשפט, המכולה נשוא התביעה נפרקה בנמל אשדוד ב-24 באוגוסט 2004 אך הושבה למוביל הימי רק ב-24 באוקטובר 2004 באיחור של 52 יום, לאחר 9 ימי אחזקה פטורים.
 
כמי שקיבל את פקודת המסירה, אולץ המשלח הבינלאומי לשלם למוביל הימי את דמי ההשהייה בסך של 15,113 שקל ותבע סכום זה מהיבואן. היבואן מצדו טען שרק בתחילת חודש אוקטובר 2004 נודע לו כי המכולה הגיעה והוא מטיל את האחריות על האיחור בהודעה הן על המשלח הבינלאומי ובעיקר על סוכן המכס שלא יידעו אותו כראוי בדבר הגעת המכולה כבר באוגוסט 2004.
 
בית המשפט קיבל את התביעה וקיבל, באופן חלקי, גם את ההודעה לצד שלישי כנגד סוכן המכס.
 
בית המשפט מבחין בין אחריות סוכן המכס כלפי היבואן לבין אחריות המשלח הבינלאומי כלפיו. בעוד שהיבואן שכר את שירותי סוכן המכס לצורך הטיפול בשחרור המכולה והסחורה, הרי שהיבואן, במקרה זה, לא שכר את שירותי המשלח הבינלאומי אשר הוסמך לטפל בשילוח המכולה עבור המשלח בחו"ל. אבחנה זו משליכה גם על מידת האחריות כלפי היבואן ולכן, משהודיע המשלח הבינלאומי לסוכן המכס על הגעת המכולה כבר באוגוסט 2004, יצא ידי חובתו כלפי היבואן ואין ליבואן כל עילה נגדו. 
 
היבואן קיבל, ככל הנראה, את ההודעה על הגעת המכולה במועד אך גם אם לא קיבל אותה, היתה מוטלת עליו  החובה לוודא עם המשלח הבינלאומי האם המכולה כבר הגיעה. 
 
מצבו של סוכן המכס שונה. חובתו כלפי היבואן, לרבות חובת הזהירות כלפיו, נקבעה בחוק סוכני המכס, תשכ"ה-1964 ובע"א 2656/95 טרנסכלל בע"מ נ' מ.א.ר מסחר וספנות בע"מ. חובת זהירות זו לא הוכחשה על ידי סוכן המכס שאישר כי היבואן שכר את שירותיו לצורכי ניהול ההליכים של שחרור המכולה והסחורה. אם התרשל סוכן המכס בהודעתו ליבואן על הגעת המכולה, הרי שהפר את חובתו כלפי היבואן שפעל כשלוחו ועל היבואן להיפרע ממנו.
 
בהקשר זה קובע בית המשפט כי סוכן המכס קיבל את ההודעה על הגעת המכולה כבר באוגוסט 2004 ויש לצפות כי בנסיבות העניין יפעל "לבירור מועד ההגעה (של המכולה-ש.ג) בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותו", ולא יסתמך אך ורק על הודעת המשלח הבינלאומי.
 
"כחלק מתפקידו לייעץ לנתבעת (היבואן, ש.ג.) וללוות אותו בכל הקשור לשחרור המכולה והסחורה היתה מוטלת על כתפי צד ג' (סוכן המכס, ש.ג.) לקדם את הטיפול בשחרור המכולה לרבות הודעות חוזרות לנתבעת ולנציגיה בהתראה כי יהא עליהם לשלם דמי השהייה גבוהים עקב אי שחרור המכולה במועד..."
 
על אף אחריות סוכן המכס מוצא בית המשפט בהתנהגות והתנהלות היבואן כמי שתרמה להיווצרות הנזק ומייחס לו "אשם תורם". "מטרת הגנת האשם התורם היא לחלק את הנזק בין התובע (היבואן, ש.ג.) חסר הזהירות לבין הנתבע (סוכן המכס, ש.ג.) האחראי לנזק. חוסר זהירות התובע יכול להתבטא בהתנהגות לא זהירה שלו שתורמת יחד עם התנהגות הנתבע לעצם התרחשות האירוע והנזק, והוא יכול להתבטא בהתנהגות שאומנם לא תורמת לעצם התרחשות האירוע, אלא להיקף הנזק... התובע ייחשב כבעל אשם תורם אם צריך היה לצפות שאם אינו מתנהג כאדם סביר, הוא עלול להזיק לעצמו..."
 
בענייננו, קובע בית המשפט כי גם אם היה קשר ישיר ושוטף בין היבואן לעמיל המכס ובמסגרתו לא דווח ליבואן על הגעת המכולה, היה על היבואן לפנות ישירות למשלח ולברר את סיבת עיכוב הגעת המכולה. "אין זה בלתי סביר להניח כי לו הייתה התובעת (המשלח, ש.ג.) מקבלת פנייה טלפונית ישירה מהנתבעת (היבואן, ש.ג.) אזי הייתה זו נותנת לה את המידע המבוקש".
 
בית המשפט החיל על היבואן אשם תורם בשיעור של 40% ומשמעות קביעה זו היא שהיבואן יוכל להיפרע מסוכן המכס רק בשיעור של מגובה דמי ההשהיה שחויב בהם כלפי המשלח הבינלאומי.
 
לעניין גובה דמי ההשהיה, אימץ בית המשפט מאת חוות דעתו של המומחה ברי פינטוב כי גובה דמי ההשהיה ששולמו על ידי המשלח למוביל הימי הוא סביר ואינו חורג מן המקובל בענף, כשניתנו ליבואן 9 ימים חופשיים מתשלום דמי ההשהיה.
 
סיכום פסק הדין: המשלח פעל ללא דופי במתן הודעות סבירות וראויות בדבר מועד הגעת המכולה, הן לסוכן המכס של היבואן וככל הנראה גם ליבואן עצמו. סוכן המכס התרשל כלפי היבואן בהימנעו מלברר כראוי את מועד הגעת המכולה, אך אשמו התורם של היבואן בנסיבות העניין מפחית את סכום הנזק שיישא בו סוכן המכס. כפועל יוצא, יתחלק הנזק בין סוכן המכס (60%) לבין היבואן (40%).
 
שתי עצות מעשיות בשולי פסק הדין:
 
1. מתן הודעות ליבואן או לסוכן המכס שלו חייבות להינתן בכתב (במייל או בפקס') ולהיות מתועדות. במקרה זה אימץ בית המשפט את גרסת המשלח הבינלאומי כי מסר ליבואן טלפונית על מועד הגעת המטען אך אימוץ גרסת המשלח איננה מובנית מאליה. משלוח הודעות בכתב, הודעות מתועדות, ימנע כל ספק בשאלה אלו הודעות ניתנו, מה תוכנן ומתי ניתנו.
 
2. התביעה נשוא פסק הדין היא על סך כ-15 אלף שקל. בסופו של יום חויבו היבואן וסוכן המכס בסכום זה וחויבו בנוסף בסך של 12 אלף שקל כהוצאות משפט כלפי המשלח הבינלאומי.
 
ספק רב אם קיים היגיון עסקי בניהול הליכים משפטיים, משך למעלה מ- 6 שנים, בסכומים שכאלו. נראה כי עדיף היה לנסות ולהסדיר את חילוקי הדעות בין שלושת הגורמים המקצועיים, היבואן, המשלח הבינלאומי וסוכן המכס, בדרך של פשרה או באמצעות מינוי מגשר או בורר הבקיאים במטרייה העסקית הרלוונטית.