בשולי הרפורמה: האם בית המשפט מתערב במדיניות מיסוי עקיף של הממשלה?

לא נכניס את ראשנו לדיון הלוהט והסוער, אבל ננצל את ההזדמנות לדון בשאלה מקבילה שיש לה משמעות בגיזרה הצרה שאנו נמצאים בה - מיסוי עקיף וסחר חוץ - ונשאל את עצמנו מהי מידת התערבות בתי המשפט במדיניות מיסויית של הממשלה. לשם כך נסקור מספר פסקי דין שניתנו בשנים האחרונות ושבהם נידונה מידת התערבותו של בית המשפט.

בבג״ץ 4948/04 עמותת א.צ.ז. (אוטובוסים זעיריים) נ׳ שר האוצר משנת 2006‏‏ (לינק) נידונה מהות האבחנה בין אוטובוסים ומוניות לבין אוטובוס זעיר לעניין שעור החבות במס קניה. העותרים ביקשו ששר האוצר ישתמש בסמכות הנתונה לו מכוח חוק מס קניה, כדי לפטור את רוכשי האוטובוסים הציבוריים הזעירים מתשלום מס קנייה. העותרים כיוונו את טענותיהם כלפי ההבדל שבשיעור הפטור שבינם לבין האוטובוסים והמוניות, והם הדגישו שאין הבדלים מהותיים בין אוטובוס ציבורי זעיר לבין אוטובוס שאינו זעיר וששני כלי הרכב כפופים לחובות זהות.

בית-המשפט העליון סירב להיכנס לעובי הקורה. בית המשפט דחה את העתירה וקבע כך: ״קביעת שיעורי מס הקנייה המוטל על טובין היא פועל יוצא של מדיניות הקצאת המשאבים של המדינה. בית-המשפט לא ישים עצמו במקומו של המשיב בבואו להכריע בשאלה כיצד ראוי להקצות את משאבי המדינה, או בשאלה מי יופטר ממס קנייה ומי ישלמו בחלקו; מידת התערבותו של בית-המשפט נגזרת מחוקיות ההסדר שבמחלוקת״.

בבג״ץ 171/09 נ.ט.ל.י החברה לשירותי רפואה דחופה בישראל נ׳ שר האוצר משנת 2010 (לינק) נקבע כי החלטת שר האוצר לתת הישבון של בלו המוטל על סולר לגופים שיש להם חשיבות כלכלית-חברתית היא סבירה, ואין בכך הפליה כלפי העותרים, שאינם עונים על צרכים כאלה. בית המשפט קבע כי "הלכה פסוקה היא כי בית המשפט לא יתערב במדיניות חברתית-כלכלית של הממשלה כל עוד לא נפל פגם חמור בהסדר שגובש או במנגנון המופעל מכוחו, דוגמת שהליך הפעלת שקול הדעת היה פגום או שההחלטה על מדיניות זו התקבלה על בסיס שיקולים זרים״.

בבג״ץ 3071/05 גילה לוזון נ׳ ממשלת ישראל משנת 2008 (לינק) ‏נידונה עתירה שביקשה להכניס את תרופת הארביטוקס בסל שירותי הבריאות. חלק נכבד מטיעוניהם של העותרים נסוב על הצעות שונות שהעלו בעתירתם, בניסיון להפחית את מחיר התרופות שאינן נכללות בסל שירותי הבריאות וזאת על-מנת לסייע לחולים לרכוש תרופות אלה בכוחות עצמם. העותרים הציעו מספר פתרונות ובהם: ביטול מס ערך מוסף ומיסים עקיפים אחרים המוטלים על מכירת תרופות מצילות חיים.

בית המשפט דחה את העתירה וקבע כי השאלה האם ראוי ליתן פטור סטטוטורי ממע״מ וממיסים עקיפים אחרים בעניינן של תרופות חדשניות שאינן נכללות בסל שירותי הבריאות, היא שאלה הנמצאת בתחום אחריותו של המחוקק ולא של בית-משפט זה.

במלים אחרות, בית המשפט, ככלל, מסרב להיכנס לעניינים של מדיניות כלכלית כשלעצמם. המקרים שבהם בית המשפט יהיה מוכן להתערב בהם הם כאלו שהופעלו בהם שיקולים זרים, או כאשר לא היתה קיימת בידי הממשלה תשתית עובדתית מתאימה וכו׳.

הדברים בוטאו יפה בבג״ץ 3975/95 פרופ' שמואל קניאל נ׳ ממשלת ישראל משנת 1999 (לינק): ״בית המשפט אינו נוטה להתערב בהחלטות הנוגעות להתוויית מדיניותה של הממשלה ולקביעת סדר העדיפויות הכלכלי והחברתי שלה, ואין הוא מורה לממשלה כיצד לנהוג בעניינים כגון אלה: ״המדיניות שקבעה הממשלה נוגעת לסדר העדיפויות לשימוש בתקציב הלאומי, על פי שיקוליה והערכתה את צרכיה של המדינה. סדר הקדימויות הלאומיות, ובכללן הכלכליות והמדיניות, נתון, כדבר מובן מאליו, לקביעתה ולהכרעתה של הממשלה, ובית המשפט לא יתערב במדיניות שנקבעה, אלא אם כן הרשות לא מילאה אחר הוראות המשפט המינהלי, הקובעות את דרך הפעלתו הראויה של שיקול הדעת המינהלי״.

וכך גם נפסק בבג״ץ 6304/09 לה״ב - לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל נ׳ היועץ המשפטי לממשלה משנת 2010 (לינק): ״אפשר, ובמישור המדיניות הכלכלית הכוללת ניתן היה לפתור את בעיית הפער המימוני שנוצר בקופת המדינה בדרכים חלופיות, שכל אחת מהן הייתה עומדת במבחן הסבירות והחוקתיות, וביניהן גם בדרך של העלאת מסים לכל תושבי המדינה. הבחירה בין החלופות הכלכליות האפשריות להשגת היעד של כיסוי הפער המימוני שנוצר היא עניין למעצבי המדיניות הכלכלית במדינה להכריע בו. משנבחרה החלופה של העלאת דמי הביטוח לבעלי ההכנסות הגבוהות, ממילא האכסניה הטבעית לכך היא בדרך תיקונו של חוק הביטוח הלאומי, באמצעות חוק ההתייעלות הכלכלית״.

ובכל זאת, היו מקרים שבהם בית המשפט העליון התערב במדיניות הכלכלית של הממשלה. המקרה הבולט ביותר הוא בג״ץ מתווה הגז משנת 2016, אשר ניתן בעקבות פרסום מתווה הגז על ידי הממשלה שבו פורטו כוונותיה של ממשלת ישראל להפעיל את הרגולציה במשק הגז הטבעי בישראל. לא ניכנס לדיון מעמיק בפסק דין זה הן מקוצר היריעה והן לאור העובדה שאין הוא עוסק במיסוי עקיף, שבו אנחנו מתמקדים.

אל דאגה, לא נאכזב אתכם. גם מקרה מובהק של מיסוי עקיף מצוי באמתחתנו ובו בית המשפט העליון התערב גם התערב בסוגיית מיסוי עקיף (לינק). כוונתנו לבג״ץ 4862/18 המיזם הרב מגזרי למיגור העישון נ׳ שר האוצר משנת 2019, שבו בג״ץ הורה לשר האוצר, להפעיל את סמכותו לפי חוק מס קניה, ולהטיל באופן מיידי מסי קניה שווים על מוצרי טבק לגלגול ועל סיגריות רגילות.

באותו עניין הוגשה עתירה בסוגיה האם יש מקום להשוות את שיעור מס הקנייה המושת על טבק לגלגול לשיעור מס הקנייה המושת על סיגריות. העתירה הוגשה על רקע עמדתו של שר האוצר לפיה אין להעלות את המס על טבק לגלגול, שכן אין להעלות מסים.

בית המשפט קבע כי ״אין מדובר במקרה שבו העותרים מבקשים מבית המשפט להתערב בדקויות שעניינן המשקל היחסי שניתן בהחלטתה של הרשות המינהלית לשיקולים שונים (למשל, השיקול של הקלה עם שכבות אוכלוסייה מעוטות הכנסה והשיקול של בריאות הציבור). עמדתו של שר האוצר ...לא התייחסה כלל לשיקולים רלוונטיים נוספים שלכאורה נדרשה התייחסות אליהם - העובדה שהיקף צריכת הטבק לגלגול אינו נתון קבוע, אלא כזה המושפע משיעור המס, וכן החשש ששיעור מס נמוך על מוצרי עישון מסוימים תורם בפועל לעידוד העישון, וממילא משפיע לרעה על בריאות הציבור. כידוע, בביקורת השיפוטית על החלטות מינהליות ניתן משנה משקל למצבים שבהם החלטתה של הרשות התעלמה משיקולים רלוונטיים.

במלים אחרות, בשעה שלא נשקלו מלוא השיקולים הרלבנטיים – יתערב בית המשפט, גם אם מדובר בענייני מסוי.

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל  [email protected] ו/או בטלפון 03-6089979.