בית המשפט העליון: זכות תחלוף - גם למבטח ימי זר

תקציר: חברת ביטוח זרה תבעה בעלים של מיכלית שהתנגשה בשתי דוברות. חברת הביטוח טענה שיש לחייב את בעלי המיכלית לשפותה בגין תגמולי הביטוח ששילמה המבטחת לבעלי הדוברות בעד עלויות תיקון הנזקים שנגרמו לאחת הדוברות. על כך בסקירה שלפנינו.

עובדות המקרה: בתחילת 2018 אירעה תאונה במפרץ חיפה, כאשר מיכלית דלק התנגשה בשתי דוברות. אחת הדוברות הייתה מבוטחת ע״י חברת ביטוח זרה למקרי נזק רכוש. בשלהי אותה שנה הגישו בעלי הדוברות תביעת פיצויים לבית המשפט המחוזי בחיפה כנגד בעלי המיכלית, ולתביעה הצטרפה כתובעת חברת הביטוח הזרה בטענה שיש לחייב את בעלי המיכלית לשפותה בגין תגמולי הביטוח ששילמה לבעלי הדוברות בגין עלויות תיקון הנזקים שנגרמו לאחת הדוברות, בסך של 191,746$ ועוד 224,490€.

בתחילת 2019 ביקשה חברת נמל חיפה לסלק את התביעה על הסף.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לסילוק הסף וקבע כי זכות התחלוף כאמור מוקנית גם למבטח ימי זר. לשיטתו של בית המשפט המחוזי, עיקרון התחלוף לא נועד להגן על המבוטח מפני כוחו של המבטח, אלא נועד למנוע את התעשרותו של הניזוק מכפל פיצוי או את התעשרותו של המזיק אשר יקבל פטור מתשלום פיצוי עבור נזק שבגינו זכה הניזוק לשיפוי מהמבטח.

על כך הגישה חברת נמל חיפה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

טענות הצדדים: חברת נמל חיפה טענה שהמבטחת הזרה התבססה על זכות התחלוף של מבטח ששילם תגמולים למבוטח, מכוח סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, אך זכות זו אינה עומדת למבטחת בהיותה מבטחת זרה שאינה עונה להגדרת ״מבטח״ המצויה בחוק הפיקוח על הביטוח.

מנגד טענו המבטחת הזרה ובעלי הדוברות כי סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, המקנה למבטח ששילם תגמולי ביטוח למבוטח זכות תחלוף, חל גם על מבטח ימי זר. כמו כן נטען כי ניתן לבסס את זכות התחלוף גם על עקרונות כלליים של דיני עשיית עושר ולא במשפט.

הממונה על רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון נטל גם הוא חלק בהליך, והגיש לבית המשפט העליון את עמדתו. לדעת הממונה, זכאי מבטח ימי זר להגיש תביעת תחלוף בגין תגמולי ביטוח ששילם למבוטח עקב מקרה ביטוח.

הדיון המשפטי והחלטת בית המשפט: בית המשפט קבע כי זכות התחלוף המעוגנת בסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח מקנה למבטח ששילם למבוטח תגמולי ביטוח זכות תביעה נגד צד שלישי אשר כלפיו עומדת למבוטח, שלא מכוח חוזה הביטוח, זכות לפיצוי או לשיפוי בגין האירוע מושא הביטוח בשיעור התגמולים ששולמו. מקורו של עקרון התחלוף מצוי בדיני עשיית עושר ולא במשפט, ותכליתו היא מניעת התעשרות שלא כדין של צד שלישי החב כלפי המבוטח ואשר המבטח פרע את חובו, וכן מניעת ההתעשרות של המבוטח כך שלא יקבל פיצוי או שיפוי כפול משני מקורות שונים – הן מהמבטח והן מהחייב.

בהמשך, קבע בית המשפט כי סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח חל גם על מבטח ימי – זר או ישראלי – ובהתאם לכך, עומדת לו זכות התחלוף.

בהמשך דן בית המשפט בשאלה מיהו ״מבטח ימי״, וקבע  כי המבחן הרלוונטי נוגע לסוגי הסיכונים אותם מבקשת הפוליסה לכסות, ולא לשאלת מאפייניו המקומיים או הבינלאומיים של חוזה הביטוח. ברוח זו, ביטוח ימי נועד לכסות מפני סיכוני הים ועל כן זכות התחלוף עומדת למבטח ימי המבטח מפני סיכוני הים.

בית המשפט קבע כי המבטחת הזרה עונה להגדרה זו. במקרה הקונקרטי, עסקינן בטענה כי נגרם נזק לדוברה כתוצאה מהתנגשות במיכלית. נזק נטען זה, של התנגשות בין כלי שיט, יכול להיגרם רק בתווך ימי, ולכן מדובר בהתממשות מובהקת של סיכון ימי. משכך, יש לראות במבטחת הזרה ״מבטח ימי״, אשר סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח חל בעניינה. בהתאם, נקבע כי יש לאפשר למבטחת הזרה להגיש תביעת תחלוף בישראל.

[רע״א 8588/19 חברת נמל חיפה בע״מ נ׳ ‏Certasig Insurance and Reinsurance Company S.A Rom (פורסם בנבו, 22.12.2020)].