סגנית נשיא ביה"ד הארצי לעבודה: מקובלת עלי התוצאה לפיה אין עוד הצדקה לעכב את הליכי החקיקה

השופטת אלישבע ברק-אוסוסקין התייחסה לנושא השביתות בנמלים וציינה כי לדעתה, אין זכות השביתה זכות מוחלטת וכי היא צריכה להתאזן לעומת זכויות אחרות... "נראה לי שהמשא ומתן התנהל בצורה משביעה רצון וקודם במידה רבה תוך שכל הצדדים עשו כמיטב יכולתם לקידום המשא ומתן. על כן מקובלת עלי התוצאה לפיה אין עוד הצדקה לעכב את הליכי החקיקה ויש מקום למנוע שביתה"

סגנית הנשיא, השופטת אלישבע ברק-אוסוסקין, התייחסה להחלטת ביה"ד הארצי וציינה מרכזו של הסכסוך הינו בשביתה בה נקטו עובדי הנמלים כאשר הממשלה הגישה לכנסת הצעה לחקיקה לפיה יתקיים שינוי מבני של נמלי ישראל. כזכור, בית הדין הוציא צו, ב- 10 לאוקטובר 2003, ובו הורה להסתדרות להפסיק את הליכי השביתה והעיצומים תוך שהמדינה לא תמשיך בהליכי החקיקה.

לדבריה, מאז אותה החלטה חלפו חודשים רבים. בית הדין ניהל דיונים רבים. "התרשמנו מההתקדמות הרבה במשא ומתן בין הצדדים וברצון הטוב שהפגינו הן ההסתדרות והן נציג המדינה במשרד האוצר. נחה דעתנו כי הצדדים הגיעו להסכמות רבות".

השופטת ציינה כי למרות האמור, עולה מהודעות הצדדים בפנינו ומהדיון שהתקיים, שועדי העובדים של נמל אשדוד לא קיימו את צו המניעה האוסר נקיטת הליכי שביתה הכוללים גם עיצומים. מעבר לכך, הם מנעו המשך המשא ומתן, כאשר חברי הועדים של הנמלים לא התייצבו למשא ומתן ובכך נמנע המשכו. "בעיני יש בכך משום קיום משא ומתן שלא בתום לב", כתבה.

בהתייחסה לנושא השינו המבני ציינה סגנית הנשיא כי שינוי מבני דורש חקיקה, אך לדעתה אין לבצעו ללא היוועצות ומשא ומתן. לדבריה, יש בשינוי מבני משום שינוי מהותי בתנאי העבודה של העובדים ולכן, משא ומתן כזה יש לקיים בתוך לב. "התערבות המחוקק או כל מעורבות אחרת של המדינה על ידי קביעת עובדות בשטח לפני מיצוי הליכי המשא ומתן, משבשים את האיזון".

השופטת סייגה קביעתה וציינה כי יחד עם זאת, על ארגון עובדים לנהל משא ומתן בתום לב ולכן, הימנעות בית הדין ממתן צווי מניעה כנגד שביתה או אמצעים ארגוניים אחרים מוצדקת כל עוד באיזון הכללי האיום של חקיקה בטרם מיצוי הליכי המשא ומתן קיים.

"בעיני אין זכות השביתה זכות מוחלטת. היא צריכה להתאזן לעומת זכויות אחרות. עמדתי על סמכות בית הדין להגביל שביתה כאשר זו פוגעת בזכויות או אינטרסים חיוניים אחרים. על כן בעיני אין צורך לצמצם את זכות השביתה באופן שיקבע כי שביתות מסויימות אינן לגיטימיות, כגון "שביתה פוליטית", "מעין פוליטית" וכיוצא בהם. כל שביתה, ובעיני גם שביתה בנושא משפטי ולא כלכלי, היא שביתה כדין. לכן רשאים עובדי הנמלים לשבות כאשר המדינה מתכוונת לבצע שינויים מבניים ללא משא ומתן עמם. אך כאמור זכותם אינם מוחלטת. על בית הדין לבחון מה מידת הפגיעה של שביתה או עיצומים אלו באינטרסים וזכויות אחרות. זאת ישקול על סמך ההצדקה בשביתה לעומת ההצדקה באינטרסים האחרים. על בית הדין יהא לקבוע נוסחת איזון באשר לודאות של פגיעה בזכות או אינטרס אחר לעומת זכות השביתה", כתבה.

השופטת ציינה כי כוונת הממשלה לקדם חקיקה בנושא השינוי המבני של הנמלים, תשנה באופן מהותי את תנאי העבודה של עובדי הנמלים ולכן, זכותו של ארגון העובדים לדרוש משא ומתן מפורט באשר לכל התנאים שיהיו לעובדים לאחר השינוי המבני, ואת הדבר יש לעשות בטרם יסתיימו הליכי השינוי המבני והדבר יהפוך למעשה עשוי.

"כך ראינו זאת כאשר איפשרנו לצדדים להמשיך במשא ומתן ביניהם תוך עיכוב החקיקה. נראה לי שהמשא ומתן התנהל בצורה משביעה רצון וקודם במידה רבה תוך שכל הצדדים עשו כמיטב יכולתם לקידום המשא ומתן. על כן מקובלת עלי התוצאה לפיה אין עוד הצדקה לעכב את הליכי החקיקה ויש מקום למנוע שביתה. ובאיזון הכללי אין כל מקום לאפשר שביתה או אמצעים ארגוניים אחרים. זהו האיזון הנכון באשר המשא ומתן התקדם באופן כזה שאין עוד הצדקה לאפשר שביתה או עיצומים גם אם ימשכו הליכי החקיקה. היועץ המשפטי הודיענו כי גם תוך המשך הליכי החקיקה תקיים המדינה המשך משא ומתן עם הצדדים", סיכמה סגנית הנשיא, השופטת אלישבע ברק-אוסוסקין.