מזכ"ל איגוד המשתמשים בתפזורת: על המדינה לקחת אחריות של ריבון

יונה ליכטנשטיין אמר את הדברים בפני ועדת האוצר הבודקת את נזקי תוספת סיכוני המלחמה. מזכ"ל האיגוד ציין מספר בעיות שעולות בזמן מלחמה כגון היעדר אופציה מעשית לפריקה בנמל חלופי, הוצאות ענק של דמי המתנה ותוספת דמי ביטוח בשיעורים גבוהים מאוד
 
מר יונה ליכטנשטיין, מזכ"ל איגוד המשתמשים בהובלה בתפזורת לשינוע גרעינים ומספוא, הופיע ביום ראשון בפני ועדת האוצר בראשותו של מר יריב נחמה, סגן בכיר לחשב הכללי, העוסקת בבדיקת נושא נזקי תוספת סיכוני המלחמה. לצד נציגי האוצר ישבו בוועדה מנהלי "ענבל" ומר זאב לשם מרשות הספנות והנמלים.
 
מר ליכטנשטיין דיווח לחברי ארגונו כי הובהר לו בקיצור ובאופן חד משמעי כי הוועדה אינה מתייחסת כלל לשאלת פיצוי בגין נזקים שנגרמו בעת מלחמת לבנון השניה ומטרתה ללמוד ואולי להכין כיסוי יעיל לניזוקים במערכה הבאה.
 
מזכ"ל איגוד המשתמשים בהובלה בתפזורת העלה בפני חברי הוועדה מספר בעיות, כאשר הבולטות שבהן הן כדלקמן: אין אופציה מעשית לפריקה בנמל במדינה קרובה לשטעון בעתיד (והכרזת תום מסע), סירוב בעלי אוניות צובר ו\או צוותיהם להפליג לישראל (אין צי ישראלי), ביטול או סירוב ספקי סחורה להטעין סחורות אלה לישראל (באשראי) נוכח הסיכון, הוצאות ענק לדמי המתנה של אוניות המחכות לפריקה באותו נמל שממשיך לפעול (אם יהיה כזה) והצפיפות הגדולה בו במלחמה ולאחריה.
 
בנוסף ציין מר ליכטנשטיין את תלותם של בעלי האוניות בבנקים, האוחזים במשכנתאות על האוניות ותלות ספקי הסחורות בבנקים המממנים, דבר המאריך מאוד את זמן התגובה שלהם ואת הנכונות לקבלת ביטוח זה או אחר, על סעיפיו המשתנים, אם בכלל.
 
בעיה חמורה נוספת אותה העלה מר ליכטנשטיין בפני הוועדה נוגעת לדרישות מפליגות של תוספת דמי ביטוח בגין סיכוני מלחמה בשיעורים של פי עשרות עד פי מאות מהרגיל, הן עבור האוניות והצוות והן עבור המטען.
 
כמו כן ציין מר ליכטנשטיין כי יש לשער שיווצרו קשיים פיזיים גדולים בהוצאת המטען מהנמל שימשך לפעול (הנפחים גדולים, פחות משאיות בנמצא מול קילומטרז' גדל בגלל ריחוק מהנמל החלופי) ועלויות גבוהות ביותר בגין ההובלה היבשתית לאתרים המרוחקים, שנמלם הטבעי נחסם.
 
מזכ"ל איגוד המשתמשים בהובלה בתפזורת הזכיר לוועדה כי במהלך מלחמת לבנון השנייה לא היתה תגובה מיידית על המדף. מר ליכטנשטיין ציין כי בעוד המלחמה פרצה ב-12.7.06 ונעשתה פנייה לחברת הביטוח "ענבל" ב-19.7.06 -  ההודעה על קיומה של פוליסה הופצה רק ב-6.8.2006.
 
מר ליכטנשטיין ציין מסקנות נוספות עקב ההתנהלות בזמן מלחמת לבנון השנייה, אחת מהן כי היא שלא היתה אחריות גורפת של המדינה. כמו כן ציין ליכטנשטיין כי אין חפיפה מוחלטת של סעיפי הפוליסה לאלה המקובלות אצל בעלי אוניות ומטענים, ולכן רואים כיסוי שאינו מספיק ומחפשים היכן אולי גורעים מהכיסוי. בנושא זה, הדגיש ליכטנשטיין כי יש לדאוג שתהיינה רק הרחבות ולהתעלם מגישה של חברת ביטוח ולעבור לגישה ממלכתית של מי שעניינו המשך זרימת האספקה ומניעת התמוטטות המפעילים בארץ.
 
במהלך דיווחו של מזכ"ל האיגוד בפני הוועדה המיוחדת, אמר ליכטנשטיין כי נראה שהחלק הארי של מטעני הצובר של התבואות לא נהנו מהביטוח שהוצע באיחור ולא תאם לצורכי ודרישות נותני השירות ונקלעו להוצאות ענק של: תוספות רצחניות של פרמיות, גידול ניכר בדמי ההובלה הימית, תשלומי ענק על דמי המתנה של אניות ליד ובנמלים, הוצאות ניכרות נוספות על הובלה יבשתית לאתריהם, גידול בדמי אחסון ואובדן כספי משמעותי מביטולם של חוזי אספקה נוחים שבוטלו ע"י ספקים.
 
על כל אלה, ציין ליכטנשטיין, טרם קיבלו בעלי המטענים החיוניים שום פיצוי.