הרפורמה טובעת

הרפורמה בנמלים גוססת. הפוליטיקאים חונקים אותה אט-אט.

בידי יו"ר ועדת הכספים, אברהם הירשזון, מצוי נוסח חדש של הצעת חוק הנמלים, הלוקח בחשבון את הפשרות שנעשו במו"מ בין האוצר לוועדי העובדים בנמלים. הנוסח, מהימים האחרונים, מבטא את התחייבויות האוצר לבית הדין הארצי לעבודה, כך שיש בו את כל החלקים המוסכמים עם הוועדים.

נקודה מרכזית: בפשרה עם הוועדים הוסכם, כי רשות הנמלים אמנם תפורק לארבע חברות - חיפה, אשדוד, אילת וחברת נכסים - אולם מניות חברות חיפה ואשדוד יוחזקו בידי חברת הנכסים לתקופה של שנתיים עד שיונפקו, "תקופת התאמה" לבקשת העובדים.

כדי שהצעת החוק הזו תעבור בוועדת הכספים, צריכים לדחוף אותה כמה בכירים. כדי לקבור אותה, צריך רק דבר אחד: למשוך זמן. זה בדיוק מה שקורה עכשיו.

עד כמה ששר האוצר, בנימין נתניהו, רוצה את הרפורמה הזו, הרי מרכז הראש שלו כבר לא בכלכלה. הוא עסוק בפוליטיקה. שר התחבורה, אביגדור ליברמן שדחף את הרפורמה בכל הכוח, פוטר. השר בפועל, ראש הממשלה אריאל שרון, הוא גם אנטי-רפורמיסט כלכלי מטבעו, וגם אבא של ח"כ עמרי שרון, שבסיס הכוח שלו הוא בדרום, בעיקר באשדוד ובנמל אשדוד.

הירשזון הוא גם יו"ר הסתדרות עובדים לאומית. קשה לו נפשית ופיזית להעביר הצעת חוק שוועדי עובדים גדולים לא ששים לה, הוא גם עושה את חשבון הפריימריס של עצמו. אם שר התמ"ת, אהוד אולמרט, עושה את חשבון משרדו, הוא אמור לדחוף את ידידו-מנוער הירשזון להאיץ את ההצעה, אבל גם לאולמרט חשבונות פוליטיים משלו.

בסיפור מככב גם ח"כ דניאל בן לולו, מרכז הקואליציה בוועדת הכספים, שהוא תושב אשדוד. עמיתו, ח"כ יצחק הרצוג, מרכז האופוזיציה בוועדת הכספים, נאלץ להיכנע לאינטרסים של המטאור הישן-חדש במפלגתו: עמיר פרץ.

הממונה על התקציבים הפורש, אורי יוגב, התחייב להישאר חודשיים נוספים לשירות האוצר כדי לסיים את הרפורמה בנמלים. החודשיים נגמרים בסוף חודש זה. כרטיסי הנסיעה לשהות ממושכת בדרום אמריקה כבר הוזמנו.

מזה כמה שבועות שוועדת הכספים שולחת את האוצר להידבר שוב ושוב עם ועדי הנמל, וזה אחרי כמעט שנה של דיבורים מבוזבזים. מחרתיים (ג') הם אמורים לחזור שוב ולדווח, ששום דבר חדש לא קרה, שהוועדים לא רוצים שינויים, שהם כבר התחילו לחגוג את נצחון הפוליטיקה על השכל הישר והכלכלה.

קבורת הרפורמה בנמלים אומרת דבר אחד: הציבור וכלכלת ישראל מפסידים. הכסף ה"קטן": המשך מיסי הנמל הכבדים, למשל אגרת רציף לייבוא עולה 1.02% משווי המוצרים.

הכסף הגדול: ברגע שרפורמה כל כך מרכזית וחשובה נכשלת, השווקים הפיננסים מבינים שנגמרה התקופה שמנהלים את המדינה בצורה כלכלית, שאין כבר שום סיכוי לרפורמה בשוק ההון או לממשלה שמשיכה להקפיד על הקטנת הוצאותיה. כל אלה הם סיגנלים שליליים לריבית, למשקיעים שרצו להיכנס אבל יתחרטו בגלל שאי אפשר לסמוך על מהימנות אספקה, בגלל שמחירי הייבוא והייצוא גבוהים, בגלל שהרפורמות נגמרות.