"את המשבר בנמלים כולם יכלו למנוע"

ההתבכיינות היומית של קורבנות שביתת הנמלים על הפסדיהם בשבוע האחרון, מקוממת את ח"כ יצחק הרצוג מהעבודה. הוא אינו מופתע מאומדן נזקי השביתה למשק - מאות מיליוני דולרים - גם אם מדובר במספרים משוערים. מרגיזה אותו זעקת 'הקוזאק הנגזל', כאילו מנהיגי הניזוקים הופתעו מהפורענות הזאת, ולא תרמו לה במחדל מצידם.

להרצוג יש קבלות. לפני כחודש הוא הזעיק (מעל דפי "גלובס") את ראשי התעשיינים ולשכות המסחר, עודד טירה ואוריאל לין, לצאת מאדישותם ולשבור את שתיקתם הרועמת נוכח ההתנהלות הצולעת של משבר הנמלים. הרצוג, מרכז האופוזיציה בוועדת הכספים, ניסה לשווא לעכב, או לפחות למתן, את לחצי משרד האוצר על הוועדה להשלים את חוק ההפרטה.

למה מרכז האופוזיציה? כי מרכז הקואליציה, ח"כ דני בנלולו מאשדוד, כמו רוב נציגי הליכוד בוועדה נעלמו מהשטח. גם הם לא אהבו את החוק, אבל התחמקו מהברירה בין עימות עם הממשלה להצבעה נגד העובדים, שיתחשבנו איתם במרכז הליכוד.

הרצוג הציע ללין ולטירה להפעיל את השפעתם כדי להביא את הצדדים להליך של גישור, והזהיר אותם כי הניסיון לכופף את העובדים בחקיקה, במקום להגיע איתם להסכם יגרום לשביתה מטורפת, שתעמיד בצל את שביתת הימאים משנות ה-50. הרצוג לא בדה את האיום מליבו. הוא צבר בחודשי המשבר "שעות נמל", אולי יותר מכל חבר אחר בוועדה, בשיחות יום ולילה עם העובדים ובהתרוצצות בינם לפקידי האוצר במאמץ לקדם הידברות.

הרצוג קיבל את הרושם, שכל צד מתבצר מאחורי אינטרסים בעלי גוון או מניע פוליטיים. טירה ולין נראו על פני הדברים כמי שרק האינטרס הכלכלי בנפשם, ושניהם בלטו בהעדרם מסביב לשולחן הוועדה, לעומת הייצוג המלא של בעלי העניין מענף הספנות. נציג יחיד של התעשיינים נשלח לשם לטפל בסוגיית התעריפים. הרצוג הזהיר, שעמיתיו ישלמו ביוקר על מחדל אדישותם, בפרוץ השביתה, וגם בעניין התעריפים יתגלו כפראיירים.

לין הגיב על האזהרה במכתב חריף, שבו הצדיק את מהלכי בנימין נתניהו. טירה לא הגיב מיד. הרצוג זוכר שיחה אישית שלו עם טירה, אחרי פגישה עם העובדים שאליה לקח את שמעון פרס. הרצוג הביא לטירה את הסכמת העובדים לקבל את טירה כמגשר או כמתווך, אבל טירה ביקש פסק-זמן להתייעצות, וחזר עם תשובה שלילית. הרצוג מעריך, כי אורי יוגב, נציג האוצר במו"מ עם הנמלים, דיבר איתו וכנראה היה משכנע יותר.

טריז בין שרון לעבודה

הרצוג לא אוהב את הביטוי "אמרתי לכם". אבל מודה כי השבוע זה עמד לו על קצה הלשון. "אני מכבד את טירה ולין, אבל חושב שהם טעו כשחזרו והתעלמו מהכתובת על הקיר, כי את השביתה ונזקיה הם יכלו למנוע. כולנו ידענו שהאוצר רוצה להעביר את החוק עד יום ד' שעבר, ערב נסיעתו של יוגב לחו"ל.

"הוא תכנן חופשה בת חודשיים, כשסיים את תפקיד הממונה על התקציבים, אבל דחה אותה לזמן קצוב כשהסכים להמשיך כנציגו של שר האוצר במו"מ הנמלים. הוא הודיע לנו בתחילת התהליך, כי ייסע במועד שקבע, כך שהממשלה נלחצה ודחפה להעביר את החוק באותו יום בכל מחיר ובכל מצב".

הרצוג לא שוכח את היום ההוא. ב-6.30 בבוקר צלצל שרון לפרס, והודיע על רצונו לפתוח במו"מ הקואליציוני. פרס לא ידע שהחוק עומד לעלות להצבעה באותו יום. לאחר שהרצוג עדכן אותו, הוא טלפן לשרון ב-10.30 וביקש לדחות את ההצבעה במספר ימים. שרון הבטיח לבדוק ולא חזר.

בצהריים פרסם נשיא ביה"ד לעבודה, סטיב אדלר, את החלטתו המאשרת לעובדים לפתוח בשביתה לאחר קבלת החוק. פרס שיגר את הרצוג עם המידע משולחנו במזנון הח"כים לשולחנו המרוחק של שרון.

הרצוג: "ישבו איתו עומרי וכמה מאנשי לשכתו. אמרתי להם, שהולכת להיות שביתה מטורפת ושיעכבו את ההצבעה, כי חבל על הנזק. אפשר לגמור על הסכם בקלות, וצריך לשמור על כבוד העובדים. עומרי אמר, שהנושא בבדיקה ולא חזר אלי.

"הבנתי שהיתה התייעצות עם האוצר, אבל נראה שלא הצליחו לכופף את נתניהו. הוא רצה את החקיקה שהיתה הדגל שלו, גם אם התעשיין הקטן ישלם את מחיר השביתה, ונזקיה יאכלו את כל החיסכון - 5,000 שקל למשפחה - שנתניהו התכוון להשיג ברפורמה".

אחרי שעה החלה הקריאה השנייה והשלישית של החוק, והרצוג אמר מעל הדוכן, ש"כל זה נובע מפוליטיקה, ויו"ר הכנסת ריבלין יודע טוב מאוד, כי שר האוצר רוצה לתקוע טריז בין שרון לבין העבודה באפשרות של מו"מ לאחדות. הוא גם יודע, כי נתניהו עכשיו בטירוף לגמור את החוק הזה, שיכניס את המשק לסחרור, והוא רוצה את הסחרור הזה כדי להגיד שהעובדים עצלנים, עושקים, גוזלים ועשירים, כשהאמת היא אחרת לגמרי".

"אני אומר לפרוטוקול, שאני יודע", הגיב ריבלין בקריאת ביניים.

מיליארד שקל לקופת המדינה

הרצוג אומר, שפסיקת אדלר היתה מרחיקת לכת אחרי שיום קודם אמר בהרצאה, כי ברפורמות עדיפה אמנה חברתית, שהיא גם הדרך הנכונה שאפשר להשיג בהידברות.

הוא דוחה את טענות נתניהו כאילו שנה שלמה נמשכו לשווא השיחות עם העובדים, שבהן עלו כל ההבטחות המפליגות, והחוק שכב בכנסת "תקופה זהה להריון של פיל".

"זו המצאה", הוא אומר. "החקיקה החלה בוועדה לפני פחות מחודשיים. נתניהו הרגיש שאנחנו לפני שינוי הרכב הממשלה, ודרש מאברהם הירשזון (יו"ר הוועדה) לסגור את הנושא תוך שבועיים. הדיון המעשי נמשך שבועיים, וקדם לו דו-שיח של חרשים, עם טריקים ושטיקים של כל צד. בסוף התכנס הכל לחוק מלוטש גם בתרומת האופוזיציה".

העובדים התייחסו למאמץ הזה כשוט שהאוצר מנופף מעליהם, שיזדרזו במו"מ המתנהל במקביל. הרצוג אומר: "זה היה מו"מ שלא תפס מים. דיברו עם העובדים בתדרים שונים. ההסתדרות היתה מוכנה ללכת להסכם, אבל לא שיתפו אותה באופן מלא, או שאמרו לה משהו שונה מהדברים שנאמרו לעובדים. אורי יוגב הודה שהוא לא הציג את הצעותיו מול פורום מלא. לי הוא אמר - שהם יתנו לי הצעה ושאני אענה. יוגב עבד קשה, אבל לא מעט בטכניקה של מו"מ וקצת בסגנון הפרד ומשול".

בשורה האחרונה, סוגיות קיומיות בעיני העובדים, כמו האיתנות הפיננסית של כל נמל כשיהפוך לחברה ממשלתית, גורל ההסכם הקיבוצי או הפנסיות שלהם, לא הובהרו בחוק או סביב השולחן. הן חייבו בדיקות של מומחים או ירידה לפרטים מהסוג שיובל רכלבסקי החל לרדת אליהם ולדון בהם בלחץ השביתה. כל זה, טוען הרצוג, אפשר היה להסדיר קודם בגישור, והוא מדבר מניסיונו כמזכיר ממשלת ברק שחיסל בשיטה זו את שביתת הרופאים לפני ארבע שנים.

"זו לא הורדת ידיים. בגישור אין מפסידים, יש רק מנצחים, ואין שיטה טובה יותר, שבה ניתן היה ליישב את המחלוקת עם עובדי הנמלים בלי לפגוע בכבודם, ולחסוך את נזקי השביתה. אולי לא מאוחר לעשות זאת גם עכשיו, אם תאגידי הניזוקים, התעשיינים ולשכות המסחר, יתעשתו ויביאו לחיסולה המהיר".

עשרות שעות של שיחות-נפש עם העובדים לימדו אותו, כי אין זה עוד ציבור עובדים. "זו תרבות שלמה של עבודה פיזית קשה שעוברת מאב לבן. אלון חסן מאשדוד ודודו פרץ מחיפה, חברי הוועדים הצעירים, הם דור שני או שלישי של סווארים, שגדלו על הרציפים כילדים קטנים. אוהבים לרדת עליהם, לא פעם בצדק, וגם קל מאוד למחוק אותם. אבל הם ראויים לפחות שייזהרו בכבודם העצמי והמקצועי. אחרי הכל מדובר בעובדים שגם הכניסו בשנה האחרונה מיליארד שקל לקופת המדינה".