תעשיית הטקסטיל שמרה ב-2005 על גידול ריאלי מתון

רמזי גבאי מעריך: ב-2006 המכירות יגדלו בכ-6% והענף יצטמצם בכ-1,700 עובדים נוספים; מגלה כי לאחרונה הוקמו מספר מיזמים משותפים בין יצרני טקסטיל ישראלים לבין פלסטינים; מאשים כי הטיפול במפעלי הטקסטיל לאחר סגירת אזור ארז - דוגמה לטיפול גרוע של הרשויות
 
תעשיית הטקסטיל והאופנה שומרת על גידול ריאלי מתון ויציב במכירות, תוך שהיא ממשיכה לצמצם את מצבת העובדים - מרביתם עובדי המתפרות. כך אמר אתמול (8 במרץ), רמזי גבאי, יו"ר איגוד תעשיות הטקסטיל והאופנה בהתאחדות התעשיינים ומנכ"ל אופיס טקסטיל. 
 
רמזי מסר כי בשנת 2005 גדלו מכירות הענף ב-1%- 1.5% לעומת השנה שקדמה לה והסתכמו ב-2.035 מיליארד דולר. בתוך כך, המכירות לשוק המקומי גדלו אשתקד בכ-8% לעומת 2004 והסתכמו ב-969 מיליון דולר; יצוא הטקסטיל והאופנה הסתכם בשנת 2005 ב-1.066 מיליארד דולר, בדומה לשנה שקדמה לה. רמזי העריך כי  יצוא הטקסטיל למצרים, בשל הסכם הקוויז שנחתם עמה לפני יותר משנה, הסתכם אשתקד בכ-22 מיליון דולר, ובשנת 2006 הוא צפוי לגדול בכ-60%, לכ-35 מיליון דולר.
 
באשר לירדן, אמר רמזי, כי הסדר הקוויז עם ירדן מבחינת הטקסטיל הצטמצם, הן בשל החתימה של ירדן על הסכם סחר חופשי עם ארה"ב והן בשל הקוויז עם מצרים. בשנת 2005 ירד יצוא הטקסטיל לתעשייני הקוויז בירדן בכ-8%, לעומת השנה שקדמה לה והסתכם ב-95 מליון דולר.
 
הוא הוסיף, כי ב-2005 גדלו השקעות הענף במכונות וציוד ב-23% לעומת השנה שקדמה לה והסתכמו בכ-80 מיליון דולר. השקעות הנובעות מהצורך לבצע שיפורים טכנולוגיים, התייעלות ורכישת מכשור חדיש המחליף עובדים.
 
יבוא מוצרי הטקסטיל למיניהם גדל בשנת 2005 בכ-6% והסתכם ב-1.52 מיליארד דולר.
 
בהתייחסו למצבת העובדים בענף ציין רמזי כי בשנת 2005 צומצם כוח האדם בענף בכ-1,500 איש, מרביתם בשל סגירת מתפרות - 12 במספר. סה"כ צומצם כוח האדם בענף ב-11 השנים האחרונות (משנת 95') בכ-60% דהיינו בכ-29,000 איש.
 
רמזי מעריך כי בשנת 2006 צפוי מצבת העובדים של הענף להצטמצם בכ-1,700 עובדים נוספים ומספר המועסקים בתעשיית הטקסטיל יעמוד על כ-17,000 איש.
 
במטרה למנוע סגירתן של מתפרות נוספות ולעודד הקמתן של מתפרות חדשות, קרא רמזי לממשלה להעתיק את מודל מתפרת חורפיש שבגליל על כל המתפרות ברחבי הארץ, כאשר הממשלה תעביר ישירות לעובד סכום של 1,000- 1,500 שקל לחודש למשך 5 שנים. דבר שיביא לקליטתם של כ-1,500- 2,000 עובדים נוספים.
 
לדעת רמזי, הסיוע צריך להינתן במסגרת קרן אחת שהיקפה יהיה 50 מיליוני שקלים והיא תהווה תחליף למצב המסורבל הקיים כיום, לפיו ישנן מספר קרנות, אך בפועל בעלי המתפרות אינם זוכים מהן לסיוע כלשהו.
 
רמזי קרא לממשלה להקל בכל הקריטריונים לסיוע לאנשי עסקים המוכנים לפתוח מתפרות באזורי הפריפריה. לטענתו, עד היום מסלולי התעסוקה למיניהם טרם הביאו תוצאות ואף מפעל עוד לא קיבל כסף מהעניין.
 
בהתייחסו לשנת 2006 מעריך רמזי כי יצוא הטקסטיל והאופנה יגדל השנה בכ-3%-4% ויסתכם בכ-1.1 מיליארד דולר; המכירות לשוק המקומי יגדלו בכ-5% לכ-1.065 מיליארד דולר. זאת בעיקר בשל התעוררות בביקושים בשוק המקומי, הנובעת מצמיחת המשק. סה"כ מכירות הענף יגדלו השנה בכ-6% לכ-2.165 מיליארד דולרים.
 
רמזי גילה כי מרבית מפעלי הטקסטיל הגדולים, כ-12 במספר, העבירו חלק מהפעילות הייצורית לחו"ל - למזרח הרחוק, מזרח אירופה, מצרים וירדן.
 
רמזי האשים את ממשלת ישראל בניהול כושל בכל הקשור לטיפול במפעלי הטקסטיל לאחר סגירת אזור התעשייה ארז. לדבריו, ביום אחד סגרה הממשלה 50 מפעלי טקסטיל באזור, הבטיחה לפצות את כל המעסיקים ובפועל מרביתם פשטו את הרגל מבלי שקיבלו את הכסף עד היום. "ההתנהלות הבירוקרטית של מנהלת ההינתקות שעסקה בפרויקט הנה בגדר שערורייה", אמר רמזי.
 
בהתייחסו למעבר קרני ולסגירתו "חדשות לבקרים", טען רמזי, כי למרות שהוא מבין את הבעיה הביטחונית, בפועל אינו יכול לקבלה, שכן עבור תעשיית הטקסטיל עזה ויו"ש הם מקורות התפירה היחידים שיש לענף ובלעדיהם חלק גדול מייצוא הטקסטיל ייפגע. עבור תעשייה זו, המשך פתיחת מעבר קרני הוא קריטי, ואם הוא ייסגר הדבר יוביל לסגירת מפעלי טקסטיל.
 
הוא ציין, כי קיימת תלות הדדית בין תעשייני הטקסטיל הישראליים והפלסטינים - הם צריכים אותנו לפרנסה ואנחנו אותם לעבודה. הוא גילה כי לאחרונה הוקמו מיזמים משותפים בין יצרני טקסטיל מישראל ומהרשות הפלסטינית. זאת בעקבות שיחות שוטפות עם תעשיינים פלסטינים וביקורם בישראל.
 
יצוין כי תעשייני הטקסטיל עובדים עם יותר מ-20 מתפרות ברחבי רצועת עזה כקבלני משנה.
 
רמזי טען כי תעשייני הטקסטיל אינם רואים ב-230 העובדים הזרים המקצועיים, בהם הם נעזרים בעבודה כמדפיסים, צבעים, ואורגים - מקור לחסכון בכסף, אלא העסקה מחוסר ברירה. "עקב פרישה טבעית של עובדים מקצועיים בענף, אנו הולכים ומאבדים ידע טכנולוגי רב. מצד שני, בולטת התופעה של היעדר נכונות של מובטלים, או עובדים אחרים, להשתלב בענף ולהשקיע בלמידת המקצועות האורכת מספר שנים".
 
בלי אותם עובדים זרים מקצועיים, שאין להם לפי שעה תחליף, יסגרו מפעלי טקסטיל, זאת בשל חוסר יכולת להתמודד טכנולוגית עם שוקי העולם, להם מערכות הכשרה מקצועיות, מבוססות ומתקדמות.
 
בהתייחסו לשכר המינימום, אמר יו"ר איגוד הטקסטיל בהתאחדות התעשיינים, כי צריך להתחיל לדבר על הכנסת מינימום, ולא על שכר מינימום ולהכליל בפנים רכיבים כמו משכורת 13, פרמיות ועוד.