"סנאט": אין כדאיות בהשקעה כלכלית בעיראק

"התלות הבלעדית בייצוא נפט, העוינות כלפי הנוכחות האמריקאית, התוהו ובוהו והאלימות הופכים את ההשקעות בעיראק למסוכנות, במיוחד לישראלים"

"המשק העיראקי מספק אמנם הזדמנויות לרווחים קלים ומהירים בטוח הקצר, אולם בטווח הארוך ההשקעות בעיראק מסוכנות יותר מאשר כדאיות וזאת בשל הבעיות המבניות של עיראק, שעתידות להמשך ואף להתחזק בעתיד הנראה לעין." כך עולה מניתוח מקיף שערך פרוייקט "סנאט", הפועל בחסות ובמימון קרן פרידריך אברט הגרמנית ועוסק בהעברת מידע לח"כים ולמקבלי ההחלטות.

על צוות ההיגוי של הפרוייקט נמנים ח"כ גלעד ארדן (ליכוד), ח"כ יצחק הרצוג (עבודה) וח"כ אתי לבני (שינוי). את המחקר חיברו ד"ר עפרה בנג'ו וד"ר פול ריבלין, מומחים לענייני עיראק ממרכז דיין באוניברסיטת ת"א.

לדברי ד"ר עפרה בנג'ו וד"ר פול ריבלין, למרות הפתיחות הכלכלית שהונהגה ע"י ארה"ב מאז כיבוש עיראק, סובלת הכלכלה העיראקית משורה ארוכה של בעיות מבניות חמורות בתחום הכלכלי-חברתי והפוליטי-אידיאולוגי. הבעיה המרכזית היא היעדר היציבות והביטחון. המדובר לא רק בחטיפת אנשי עסקים, יזמים ופועלים זרים ורציחתם, אלא גם בירידתן לטמיון של השקעות עצומות עקב פיגועים בתשתיות הפיזיות ופגיעה בעיראקים "משתפי פעולה". הבעיה השניה בחומרתה היא התלות המוחלטת בייצוא נפט ובעיית תפעול מתקני הנפט עקב הפיגועים הבלתי פוסקים.

ד"ר בנג'ו וד"ר ריבלין מסרו, כי הכנסות הנפט של עיראק בשנת 2003 עמדו על 9.6 מיליארד דולר, כ-26% פחות מאשר בשנת 2002 וכ-50% פחות מבשנת 2000. בראשית שנת 2004 ההכנסות מן הנפט היו אמנם גבוהות מן המצופה למרות הפיגועים הקשים, וזאת בשל עלייה מסחררת במחירי הנפט בשוק העולמי. יחד עם זאת, הכלכלה העיראקית עצמה לא נהנתה מההכנסות הללו, שכן חלקן הגדול הופנו למימון האבטחה.

לדברי ד"ר בנג'ו וד"ר ריבלין, מאז המלחמה האחרונה הכלכלה העיראקית מתפתחת בשתי מגמות מנוגדות.
(המשך בעמ' הבא)

בצד החיובי ניתן להצביע על סממנים הולכים ומתחזקים של כלכלה חופשית, יוזמה פרטית, הסרת המגבלות על היבוא והטלת 5% מס בלבד על מוצרי יבוא שונים, ביטול הפיקוח על המחירים, פרט לנפט ומזון, ורפורמות כלכליות שונות. מהלכים אלה הביאו לפריחת הסקטור הפרטי, לעידוד הייבוא ויכולים להביא בטווח הקצר לפריחה של השוק העיראקי. אולם, בצד השלילי ניתן להצביע על תהליכים מדאיגים רבים. ההכנסה לנפש ב-2003 עמדה על 500 דולר בלבד, לעומת 3,500 – 4000 דולר ב-1980. לפי נתוני הבנק העולמי, ההכנסה הלאומית צנחה בשנת 2003 ב-31%, זאת כאשר גידול האוכלוסייה עמד על כ- 3% לשנה.

עוד ציינו בנג'ו וריבלין במחקר, כי בתחילת 2004 כ-60% מהאוכלוסייה בעיראק התקיימו עדיין על קצבאות מזון, כפי שהיה מאז הטלת הסנקציות ב-1990 ושיעור האבטלה נע בין 40% ל-60%. ברמת המקרו, הבנק העולמי והאו"ם העריכו, כי לתקופה שבין 2004–2007 עיראק תזדקק ל-55 מיליארד דולר לצורכי שיקום הכלכלה. בוועידת התורמות במדריד הוחלט להעניק לעיראק 32 מיליארד דולר, אך גם כאן יש עדיין מכשולים לא מעטים. האפשרות למימון יתר הסכום ממקורות נפט עיראקיים נראית היום רחוק מאי-פעם בעבר, עקב בעיות תפעול המתקנים והפיגועים המתמשכים. הכנסות הנפט של עיראק בשנת 2003 עמדו על 9.6 מיליארד דולר, כ-26% פחות מבשנת 2002 וכ-50% פחות מבשנת 2000. בראשית שנת 2004 ההכנסות מן הנפט היו גבוהות מן המצופה למרות הפיגועים הקשים, וזאת בשל עלייה מסחררת במחירי הנפט בשוק העולמי. יחד עם זאת, הכלכלה העיראקית עצמה לא נהנתה מההכנסות הללו שחלקן הגדול הופנה למימון האבטחה.

להערכת ד"ר בנג'ו וד"ר ריבלין, קיימת הקצנה במגמת האיסלמיזם הפוליטי, הן בקרב הסונים והן בקרב השיעים, הקצנה שתביא להתגברות הריאקציה נגד זרים באשר הם. כל ענף ההשקעה תלוי תלות מוחלטת כמעט בנוכחות האמריקנית ובעלות בריתה וזיהוי החברות, או המשקיעים, עם "האימפריאליזם האמריקני" מסכן אותם. הסכנה אף תחמיר עם יציאת האמריקנים מעיראק, דבר שיקרה במוקדם או במאוחר, מאחר שהם יהפכו לפגיעים יותר.

לסיכום טוענים דר" עפרה בנג'ו וד"ר פול ריבלין, כי ההשקעות בעיראק מסוכנות יותר מאשר רווחיות במיוחד לגבי משקיעים מישראל. לדבריהם, העוינות ההיסטורית של עיראק כלפי ישראל לא חלפה ואם העסקים עם מצרים אינה עולים יפה, קל וחומר לגבי עיראק. לכן, כל תקווה באשר לפתיחתו מחדש של צינור הנפט העיראקי דרך חיפה היא בבחינת תקוות שווא. גם שימור מערכת היחסים עם תורכיה מהווה שיקול כנגד השקעות ישראליות באזור הכורדי בעיראק. השקעות אלה ייפגעו בטווח הארוך גם בכורדים שיתפסו כמשת"פים עם האויב. "כל עוד לא התייצב המצב הפוליטי בעיראק אין סיבה למשקיעים ישראלים 'לקפוץ בראש' ומוטב להם להמתין עד להתייצבות המצב שם." סיכמו בנג'ו וריבלין.