אהבתם? שתפו
שיתוף בפייסבוק
שיתוף בטוויטר
שיתוף בלינקדאין
שיתוף באימייל
שיתוף בווטסאפ
הדפסת כתבה
סדרת פסקי הדין שניתנו לאחרונה בעיניין חוק מיסים עקיפים (מס ששולם ביתר ובחסר) התשכ"ח 1968 עוררו מדרך הטבע התמרמרות רבה אצל העוסקים ביבוא וגרמו לנטייה לפעול לביטול החוק.
חוק מסים עקיפים אינו חוק מיותר ואינו חוק רע. מטרתו להיות כלי של צדק כלכלי שבו קיים איזון בין תשלומים ששולמו על ידי יבואנים במיותר והנדרשים להשבה, לבין מיסים שלא שולמו על ידי היבואן והם נדרשים על ידי המדינה לשלמם לאחר שכבר שהסחורה כבר נמכרה.
מטרת החוק היא לגרום לכך שאדם ששילם מיסים ביתר יהיה זכאי לקבלם חזרה כל עוד לא נגרם לו חיסרון כיס ומצד שני המדינה לא תהיה זכאית לגבות גירעונות (תשלומי חסר) מיבואנים, אם הגביה תגרום ליבואנים אלו נזק כלכלי.
אם יישום החוק היה מתבצע כהלכה הרי מדובר בחוק צודק ובעל הגיון כלכלי רב, חוק שבא לאזן בין תשלומי יתר וחסר- אלא שהמציאות שונה.
בעוד שלגבי תשלומים ביתר שהיבואן דורש השבתם הוא נדרש על ידי המכס , שמתבסס על פסיקת בתי המשפט העליון, בהוכחת אי גלגול מוחלטת של התשלומים על לקוחותיו (סעיף 6 לחוק) צומצמה מאד הגנתו של היבואן כנגד דרישות גירעון כאשר הדרישה מגיעה לאחר שהסחורה כבר נמכרה וכשכבר אין אפשרות לגבות את ההפרש מהקונה (סעיף 3 לחוק).
בסעיף 3 לחוק מיסים עקיפים הדן בהגנתו של היבואן כנגד דרישות גרעון נקבע כי יבואן יהיה פטור מתשלום אם הוכח להנחת דעתו של המנהל כי נתקיימו שלושה תנאים מצטברים:
- החוסר לא נבע מחמת ידיעה בלתי נכונה שמסר הנישום או מחמת שלא מסר ידיעה שהיה חייב למוסרה. - הנישום לא ידע ובנסיבות העניין לא היה צריך לדעת על קיומו של החסר. - הנישום מכר את הטובין בתום לב לפני דרישת התשלום החסר במחיר שלא נכלל בו אותו חסר.
סעיף זה שאמור להיות המקביל הצודק של סעיף 6 נבחן על ידי בתי המכס ועל ידי בתי המשפט בזכוכית מגדלת ולמעשה בודדים ביותר המקרים שבהם נעתרים הרשויות או בתי המשפט לבקשות לביטול גירעונות, ולכך מספר סיבות:
התנאי השני האמור לעיל קובע כי מי שנדרש לתשלום גירעון יהיה פטור מתשלומו אם לא ידע או " לא היה צריך לדעת" על קיום הגירעון. דרישה זו נבחנת על ידי המכס לחומרה ולמעשה בכל טעות, ביו אם היא בסווג או בפירוש מוטעה של חוק או הוראה נטען על ידי המכס כי היבואן צריך היה לדעת על קיום החסר. יתר על כן מאחר וברוב רובם של המקרים משתמש היבואן בסוכן מכס טוען המכס כי אף אם היבואן לא ידע ולא צריך היה לדעת על קיום החוסר, הרי סוכן מכס, שהוא בעל מקצוע צריך היה לדעת על הטעות. המבחן איננו מבחנו של "יבואן סביר" או של "סוכן מכס סביר" אלא מבחן מחמיר שקשה להיכנס לגדרו.
הדרישה להוכחה כי המכירה נעשתה במחיר שלא נכלל בו החסר מכבידה ביותר ולמעשה כמעט בלתי אפשרית. בענפים שונים ובעסקים שונים אחוז הרווח הגולמי שונה. ויבואן יתקשה להוכיח כי תשלום הגירעון לא יתיר אותו ללא רווח או בהפסד.
לכל אילו יש להוסיף את התנאי שהפטור יינתן רק אם הונחה דעתו של גובה המכס שהתנאים קוימו.
אילו היו סעיפים 3 ו 6 נמדדים באותם קני מידה הדבר היה משרת את הצדק הכלכלי אלא שכאמור המציאות שונה ובכך יש לטפל על ידי תיקון החוק באופן שיחדד את כוונת המחוקק וישווה ככל האפשר את האפשרות שלא לשלם גרעונות עם תביעות להחזרי מס.
תיקון כאמור אסור לו שיהיה מעורפל או שלא יקבע קריטריונים ברורים, וצריך למנוע אפשרות של פרשנות מורחבת על ידי נושאי תפקידים במכס. תיקון החוק צריך לתת פיתרון מעשי ולכך יש לתת את הדעת – אך בכל מקרה אין לדעתי מקום לביטולו המוחלט של חוק זה.
* סקירה זו נכתבה על ידי עו"ד אהוד קרונפלד ,יו"ר אגיש לוגיסטיקה מתקדמת ומרצה לדיני יבוא ויצוא בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, ואין לראות בה חוות דעת מחייבת לכל דבר ועניין ו/או להסתמך עליה מבלי לקבל יעוץ משפטי על ידי המשתמש.
חוק מסים עקיפים אינו חוק מיותר ואינו חוק רע. מטרתו להיות כלי של צדק כלכלי שבו קיים איזון בין תשלומים ששולמו על ידי יבואנים במיותר והנדרשים להשבה, לבין מיסים שלא שולמו על ידי היבואן והם נדרשים על ידי המדינה לשלמם לאחר שכבר שהסחורה כבר נמכרה.
מטרת החוק היא לגרום לכך שאדם ששילם מיסים ביתר יהיה זכאי לקבלם חזרה כל עוד לא נגרם לו חיסרון כיס ומצד שני המדינה לא תהיה זכאית לגבות גירעונות (תשלומי חסר) מיבואנים, אם הגביה תגרום ליבואנים אלו נזק כלכלי.
אם יישום החוק היה מתבצע כהלכה הרי מדובר בחוק צודק ובעל הגיון כלכלי רב, חוק שבא לאזן בין תשלומי יתר וחסר- אלא שהמציאות שונה.
בעוד שלגבי תשלומים ביתר שהיבואן דורש השבתם הוא נדרש על ידי המכס , שמתבסס על פסיקת בתי המשפט העליון, בהוכחת אי גלגול מוחלטת של התשלומים על לקוחותיו (סעיף 6 לחוק) צומצמה מאד הגנתו של היבואן כנגד דרישות גירעון כאשר הדרישה מגיעה לאחר שהסחורה כבר נמכרה וכשכבר אין אפשרות לגבות את ההפרש מהקונה (סעיף 3 לחוק).
בסעיף 3 לחוק מיסים עקיפים הדן בהגנתו של היבואן כנגד דרישות גרעון נקבע כי יבואן יהיה פטור מתשלום אם הוכח להנחת דעתו של המנהל כי נתקיימו שלושה תנאים מצטברים:
- החוסר לא נבע מחמת ידיעה בלתי נכונה שמסר הנישום או מחמת שלא מסר ידיעה שהיה חייב למוסרה. - הנישום לא ידע ובנסיבות העניין לא היה צריך לדעת על קיומו של החסר. - הנישום מכר את הטובין בתום לב לפני דרישת התשלום החסר במחיר שלא נכלל בו אותו חסר.
סעיף זה שאמור להיות המקביל הצודק של סעיף 6 נבחן על ידי בתי המכס ועל ידי בתי המשפט בזכוכית מגדלת ולמעשה בודדים ביותר המקרים שבהם נעתרים הרשויות או בתי המשפט לבקשות לביטול גירעונות, ולכך מספר סיבות:
התנאי השני האמור לעיל קובע כי מי שנדרש לתשלום גירעון יהיה פטור מתשלומו אם לא ידע או " לא היה צריך לדעת" על קיום הגירעון. דרישה זו נבחנת על ידי המכס לחומרה ולמעשה בכל טעות, ביו אם היא בסווג או בפירוש מוטעה של חוק או הוראה נטען על ידי המכס כי היבואן צריך היה לדעת על קיום החסר. יתר על כן מאחר וברוב רובם של המקרים משתמש היבואן בסוכן מכס טוען המכס כי אף אם היבואן לא ידע ולא צריך היה לדעת על קיום החוסר, הרי סוכן מכס, שהוא בעל מקצוע צריך היה לדעת על הטעות. המבחן איננו מבחנו של "יבואן סביר" או של "סוכן מכס סביר" אלא מבחן מחמיר שקשה להיכנס לגדרו.
הדרישה להוכחה כי המכירה נעשתה במחיר שלא נכלל בו החסר מכבידה ביותר ולמעשה כמעט בלתי אפשרית. בענפים שונים ובעסקים שונים אחוז הרווח הגולמי שונה. ויבואן יתקשה להוכיח כי תשלום הגירעון לא יתיר אותו ללא רווח או בהפסד.
לכל אילו יש להוסיף את התנאי שהפטור יינתן רק אם הונחה דעתו של גובה המכס שהתנאים קוימו.
אילו היו סעיפים 3 ו 6 נמדדים באותם קני מידה הדבר היה משרת את הצדק הכלכלי אלא שכאמור המציאות שונה ובכך יש לטפל על ידי תיקון החוק באופן שיחדד את כוונת המחוקק וישווה ככל האפשר את האפשרות שלא לשלם גרעונות עם תביעות להחזרי מס.
תיקון כאמור אסור לו שיהיה מעורפל או שלא יקבע קריטריונים ברורים, וצריך למנוע אפשרות של פרשנות מורחבת על ידי נושאי תפקידים במכס. תיקון החוק צריך לתת פיתרון מעשי ולכך יש לתת את הדעת – אך בכל מקרה אין לדעתי מקום לביטולו המוחלט של חוק זה.
* סקירה זו נכתבה על ידי עו"ד אהוד קרונפלד ,יו"ר אגיש לוגיסטיקה מתקדמת ומרצה לדיני יבוא ויצוא בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, ואין לראות בה חוות דעת מחייבת לכל דבר ועניין ו/או להסתמך עליה מבלי לקבל יעוץ משפטי על ידי המשתמש.
