מספיחי פסק הדין בעניין קמור רכב

פסק הדין שניתן בבית המשפט העליון בעניין קמור רכב בע"מ מעורר הדים רבים בשל ההשלכות שיש לו על תביעות צודקות של יבואנים להחזר כספים ששולמו ללא צורך ותחת מחאה.

ההשלכה המיידית היא כי אם יבואן נדרש לשלם מסים והוא משלמם תחת מחאה, זכאותו לקבלם בחזרה איננה רק בהוכחה כי הדרישה הייתה שלא כדין, אלא שהיבואן כפוף גם לעמידה בדרישות סעיף 6 לחוק מיסים עקיפים הקובע כי המס יוחזר רק אם הוא לא "גולגל" על לקוחותיו של היבואן.

אם לא די בהחלטה בלתי צודקת זו מתברר כי לפסק הדין השלכה נוספת שיש לקחתה בחשבון כשמתגלעת מחלוקת עם המכס. יבואן אשר החליט לשלם מיסים תחת מחאה לפי סעיף 154 לפקודת המכס מוגבל על פי הסעיף בהגשת תביעה להחזרת הסכום ששולם בתוך שלושה חודשים מיום התשלום. מגבלה זו איננה קיימת אם בחר היבואן לשלם את הסכום הנדרש ללא מחאה, שאז לרשותו 5 שנים להגשת תביעה להחזר המס.

טענה בלתי סבירה זו נטענת באופן קבוע על ידי פרקליטי המדינה, ובמספר פסקי דין שנתנו בעת האחרונה קיבל בית המשפט טענה זו ופסל תביעות להחזרי מס ששולם תחת מחאה, מאחר והוגשו לאחר תום תקופת שלשת החדשים הקבועים בסעיף 154 לפקודת המכס (ראה למשל מור בייקרס בע"מ נ. מדינת ישראל א/010957/02 בבית משפט השלום בחיפה שניתן ב 14.8.03).

חומרת הדבר היא בכך שיבואנים אשר משלמים מסים שלא כדין אינם נוהגים לפנות לערכאות, טרם מיצוי כל ההליכים מול רשויות המכס, ישירות או באמצעות סוכן המכס שלהם, ורק כאשר מוצה ההליך, הם פונים לעורך דין כדי שיגיש תביעה להחזר מס.

מאחר וההליך מול המכס מתמשך ברוב המקרים למעלה משלשה חדשים הגשת התביעה באיחור תיפסל על ידי בית המשפט בשל התיישנות. תוצאה נלווית תהיה כמובן הגשת מבול של תביעות לבתי המשפט בכל אותם מקרים שהמחלוקת לא תיפתר בתוך זמן קצר .

המסקנה המתבקשת היא כי פסק הדין מוריק את סעיף 154 מכל תוכן וכי עדיף ליבואן שלא להיזקק לסעיף 154 ולא לשלם תחת מחאה.


סקירה זו נכתבה על ידי עו"ד אהוד קרונפלד ,יו"ר אגיש לוגיסטיקה מתקדמת ומרצה לדיני יבוא ויצוא בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, ואין לראות בה חוות דעת מחייבת לכל דבר ועניין ו/או להסתמך עליה מבלי לקבל יעוץ משפטי על ידי המשתמש