סוכני המכס אינם נדרשים לרישיון למתן אשראי ללקוחות עסקיים

בעקבות ידיעה שהתפרסמה לפני ימים אחדים באתר PORT2PORT (ר׳ ידיעה) ועסקה בהוראות חוק הפיקוח של שירותים פיננסיים מוסדרים התעורר עניין רב בקרב סוכני מכס אשר מספקים אשראי ללקוחותיהם וביקשו לדעת אם הם עברו על החוק. עו״ד שמוליק גרוסמן, היועץ המשפטי של ארגון סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים, מבקש להרגיע את הרוחות וכותב במאמר המשפטי המצורף כי ״סוכני מכס ומשלחים בינלאומיים הנותנים אשראי ללקוחותיהם העסקיים אינם נדרשים לרישיון למתן אשראי״. מצ״ב מאמרו של עו״ד גרוסמן:

חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), תשע״ו-2016, מסדיר את העיסוק ב״מתן אשראי״, כהגדרתו בחוק הפיקוח.

העוסקים ב״מתן אשראי״, כאמור, נחשבים כ״נותני שירותים פיננסיים״ ומחויבים בחובות רגולטוריות שונות הקבועות בחוק הפיקוח: חובות רישוי, דרישות והגבלות על ניהול העסקים, חובות דיווח ודרישות מיוחדות שנועדו להגנת הלקוחות שהם צרכני השירותים הפיננסיים.

האם סוכני מכס ומשלחים בינלאומיים הנותנים אשראי ללקוחותיהם העסקיים, אגב עיסוקם במכירת שירותי עמילות מכס, שילוח והובלה בינלאומית ושירותים לוגיסטיים, נחשבים למי שעוסקים ב״מתן אשראי״, כך שדרישות חוק הפיקוח חלות עליהם?

בעניין זה דן פרק ההגדרות בסעיף 11 לחוק הפיקוח הקובע, בין היתר, מהו ״מתן אשראי״ ומהם המקרים המוחרגים מ״מתן אשראי״, כך שמי שמקיים את תנאי החריגים, הוראות חוק הפיקוח לא יחולו עליו.

סעיף 11.א. (3) קובע שני חריגים חליפיים לתחולת חוק הפיקוח, המתייחסים שניהם ל״מתן אשראי אגב מימון רכישה או השכרה של נכס או שירות״: החריג האחד הוא ״מתן אשראי ללקוח בודד בסכום הנמוך מ-30,000 שקל..״.

החריג השני הוא ״מתן אשראי בידי...נותן שירות דרך עיסוק... שעיסוקו במכירת נכסים או במתן שירותים שאינם פיננסיים, למי שאינו צרכן כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, התשמ״א – 1981;״ כאשר חוק הגנת הצרכן, התשמ״א-1981 מגדיר ״צרכן״ כ״מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי״.

כאמור, שני החריגים הם חליפיים, כך שמי שעומד באחד משני החריגים, דרישות חוק הפיקוח אינן חלות  עליו.

סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים עוסקים במתן שירותים שאינם פיננסיים: שירותי עמילות מכס, שילוח והובלה בינלאומית ושירותים לוגיסטיים. לקוחותיהם, המזמינים ומקבלים את שירותיהם, הם חברות מסחריות ובעלי עסקים שעיסוקם ביבוא, יצוא וסחר בינלאומי, לקוחות אלו, כולם או רובם המכריע, אינם מקבלים את השירותים לשימושים שעיקרם ״אישי, ביתי או משפחתי״, ולכן, הם אינם בבחינת ״צרכן״ על פי חוק הגנת הצרכן.

המסקנה העולה מהאמור לעיל היא כי החריג השני פוטר את סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים מתחולת חוק הפיקוח, בהתייחס לאשראי הניתן ללקוחותיהם העסקיים אגב השירותים הניתנים להם. מסקנה זו עולה בקנה אחד לא רק עם הגדרת ״מתן אשראי״ בחוק הפיקוח אלא גם עם תכליתו, לשים דגש על ההגנה הניתנת לציבור רחב ומוחלש, ״הצרכן״ הלא עסקי, שאיננו בעל יכולות המאפשרות לו להגן על עצמו. לקוחותיהם העסקיים של סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים אינם נמנים עם ציבור רחב ומוחלש זה וזהו הטעם להחרגת השירות העסקי הניתן להם מתחולת הוראות חוק הפיקוח המסדירות ״מתן אשראי״.

על סוכני המכס ומשלחים בינלאומיים הנותנים אשראי אגב מכירת שירותיהם, ללקוחות הצורכים את השירותים לשימושים שעיקרם ״אישי, ביתי או משפחתי״, כלומר לאלו הנחשבים כ״צרכן״ על פי חוק הגנת הצרכן, יחול החריג הראשון, בכפוף לכך שמתן אשראי ללקוח בודד, מי שמזמין את השירותים לשימוש ״אישי, ביתי או משפחתי״, יהיה נמוך מ-30 אלף שקל.