מה-7 באוקטובר המגזר הפרטי בישראל התגלה כמופת של עזרה, מחויבות ואחריות חברתית. ראשי חברות, ארגונים ובעלי עסקים הפשילו שרוולים והתייצבו בראש המחנה כדי לתרום, לסייע ולהיות גלגל הצלה למען הקהילה. הם היו הראשונים לזהות את הצורך, להתנדב ולחשוב איך לאמץ משפחות, עובדים או יחידות צבאיות, וכל זאת מתוך תחושת שליחות עמוקה.
המגזר הפרטי הוכיח יכולת מרשימה להתגייסות מהירה ויעילה. ארגונים לא רק תרמו משאבים כלכליים, אלא גם זמן, מחשבה ומעורבות אישית של עובדים ומנהלים. זו דוגמה ייחודית לחברה שחיה את ערכי הערבות ההדדית. אך לצד העשייה המרשימה, יש תחום שבו אנחנו עדיין לומדים לצעוד—תחום ליווי העובדים במשברים.
כמי שחוותה בעצמה בשנה האחרונה קושי עצום עם שני בנים קרביים בצבא, אני מבינה את החשיבות הקריטית של ליווי מקצועי ואנושי גם עבור עובדים, שנראים על פניו חזקים כלפי חוץ, אבל חווים מערבולת פנימית שמקשה על התפקוד היום יומי .
הפער בין כוונות טובות לבין מענה אמיתי לצרכים
בעוד שהתגייסות למען הקהילה ברמה הלאומית נראית כעניין טבעי, ליווי פרטני של עובדים המתמודדים עם משברים—בין אם מדובר באובדן, פציעות, מילואים ארוכים או אתגרי החיים השגרתיים—אינו משימה פשוטה. ברוב המקרים, מנהלים ובעלי תפקידים בארגונים פועלים מתוך כוונות טובות ואינטואיציה, אך לעיתים קרובות זה לא מספיק.
כוונות טובות הן בסיס נפלא, אך הן אינן תמיד פוגשות את הצורך האמיתי של מי שחווה משבר. אנשים במשבר זקוקים לליווי מקצועי, מותאם ומדויק, שמבוסס על הבנה עמוקה של הצרכים הרגשיים, הפסיכולוגיים והחברתיים שלהם.
ליווי עובדים במשברים: לא רק אינטואיציה, אלא מומחיות
ליווי עובדים במשברים הוא לא עניין אינטואיטיבי בלבד. מדובר במומחיות הדורשת הבנה, כלים ותובנות שנרכשים מתוך ניסיון, לימוד והכוונה מקצועית.
במציאות שבה המלחמה והמשברים הפכו לחלק בלתי נפרד מחיינו, המנהיגות הארגונית נדרשת להרחיב את סל הכלים שלה. עלינו להבין שמדובר בתהליך מתמשך, ולא באירוע חד-פעמי. העובד שחווה משבר לא חוזר להיות אותו האדם שהיה קודם. תהליך השיקום האישי והמקצועי שלו דורש זמן, סבלנות ותמיכה מתמשכת.
תפקיד המגזר הפרטי בתקומה הלאומית
כשמדובר בליווי עובדים שחוו משבר, האחריות שלנו כחברה היא כפולה. מעבר לחובה המוסרית לדאוג לכל אדם בקהילה הארגונית שלנו, ליווי מקצועי של עובדים במשברים הוא גם חלק מתהליך התקומה הלאומית. שיקום העובדים והחזרתם לשגרה הם שלב קריטי בבניית חוסן לאומי, חברתי וכלכלי.
עובדים שחוו שכול, פציעות, אובדן או טראומה זקוקים למסגרת שתאפשר להם להרגיש שייכים, תורמים ונתרמים. המגזר הפרטי, שמהווה מנוע צמיחה מרכזי בכלכלה הישראלית, חייב להיות חלוץ בתחום זה, בדיוק כפי שהיה בראש המחנה מה-7 באוקטובר .
לפעול מתוך שיטה ולא רק מתוך אינטואיציה
המעבר מפעולה אינטואיטיבית לפעולה מקצועית דורש בניית תוכניות סדורות, הכשרת מנהלים ולמידת כלים מעשיים לניהול משברים. ארגונים צריכים לאמץ שיטות עבודה מובנות, הכוללות הכשרות, ליווי פסיכולוגי, יצירת קהילות תמיכה בתוך הארגון ואפילו עבודה מול גורמי מקצוע חיצוניים בעת הצורך.
אז מה הלאה?
האתגר שעומד בפנינו הוא עצום, אך הוא גם הזדמנות. מתוך המשברים הנוכחיים, אנו יכולים לצמוח כחברה חזקה יותר, מגובשת יותר, כזו שלא משאירה אף אחד מאחור. ואני יכולה להבטיח לכם שהעובדים שיקבלו את אותה תמיכה, יהיו העובדים הכי לויאליים שלכם בעתיד .
כמנהיגי ארגונים, עלינו לשאוף להיות לא רק מובילים עסקיים, אלא גם מובילים חברתיים. ללוות את עובדינו במשברים זו לא רק חובה מוסרית; זו הדרך להבטיח שהארגונים שלנו יהיו מקומות שמהם נבנה את עתידה של החברה הישראלית—עתיד המבוסס על ערכים של תמיכה, שיקום וצמיחה משותפת.
לבנת קיזנר היא מומחית לגיוס בכירים המלווה דירקטוריונים, מנכ״לים והנהלות בכירות באיתור המועמדים הכי מדויקים עבורם לתפקידים בכירים במגוון גדול של תעשיות בארץ ובעולם. במקביל , משמשת דירקטורית בתעשיידע. בעברה כיהנה כמנכ״לית המכללה העסקית, מנכ"לית קבוצת מכללות תפנית-פאר וסמנכ"לית שירותים עסקיים באיגוד לשכות המסחר. דוא"ל: livnat.kizner@gmail.com, נייד: 052-3421616
אהבתם? שתפו
