* מאת עו"ד סער גרשוני
סין, הכלכלה השניה בעולם מתמודדת עם התואר המפוקפק יותר של המדינה המייצרת את כמות הזיופים הגדולה בעולם. מבגדים ועד בשמים, מכשירי אלקטרוניקה, משחקי מחשב ועוד, אם זה קיים כנראה שיהיה לו זיוף זמין בסין.
בעלי זכויות ישראלים נמנעים מראש מלרשום סימני מסחר או פטנט בסין מתוך הנחת עבודה כי מדובר בקרב אבוד מראש. נכון הדבר שסין היא ה"מקום" להפרת זכויות קניין רוחני, אך לפחות מבחינת הממשל, נושא ההגנה על הקניין הרוחני אינו מס שפתיים הניתן לקהילה הבינלאומית על מנת שתמשיך לעשות עסקים ולייצר בסין, אלא, בשנים האחרונות חוקקו חוקים והוקמו שלושה בתי משפט העוסקים אך ורק בקניין רוחני. בתי המשפט ממוקמים בשנגחאי, גואנג ז'ו ובייגי'נג.
האחרון הממוקם בבירה הסינית הוקם בחודש נובמבר 2014 כשהוקם כיהנו בו כ- 24 שופטים וכיום כבר כמעט והוכפל מספרם והוא עומד על כ- 44 שופטים, גילם הממוצע הוא 40 ולכ- 90% מהם תואר שני לפחות. בית המשפט אשר עוסק אך ורק בסכסוכי קניין רוחני משמש כערכאה ראשונה וערכאת ערעור במקרים הבאים:
- ערכאה אזרחית ראשונה בתחום הפטנטים, זני צמחים, זכויות יוצרים, סודות מסחריים, סימני מסחר, עוולות מסחריות, סימני מסחר מוכרים היטב וכדומה;
- ערעורים על החלטות רשם סימני המסחר והפטנטים;
- ערכאת ערעור בנושא זכויות יוצרים, סימני מסחר ותחרות לא הוגנת של תיקים אשר נשמעו בערכאה ראשונה בבית משפט אזרחי "רגיל".
מנתונים שפרסם בית המשפט לקניין רוחני בסין עולה כי במהלך 2015 נידונו 63 תיקים אשר עניינם הפרת זכויות קניין רוחני אשר הוגשו בסין על ידי חברות חיצוניות כנגד יצרנים וחברות סיניות ובכל המקרים ללא יוצא מן הכלל זכו החברות הזרות בתיקים שניהלו, כלומר, החברות הזרות שאכן ניגשו לבית המשפט רשמו לעצמן 100% הצלחה בתיקים שניהלו בבית משפט זה בסין. מעבר להצלחה, הטיפול בתיקים ערך בממוצע פחות משנה השקול לניהול תיק "במהירות האור" בתחום הפטנטים.
חשוב לציין, שמהלך הקמת בתי המשפט אינו מהלך בודד של הממשל הסיני שקיבל לפני כעשור החלטה אסטרטגית (בעקבות לחץ בינלאומי) להתחיל ולפעול בכיוון של מניעת הפרות ואכיפת זכויות קניין רוחני של חברות זרות, הוקמו מרכזים יעודיים אשר מלמדים את נושא הקניין הרוחני וחשיבות ההגנה עליו, הממשל מעניק סיוע כספי והכוונה בנושא והפיקוח בגבולות בכל הנוגע לייצוא מסין אל העולם הודק משמעותית.
בנוסף, הרמת הידיים של בעלי זכויות ישראלים נובעת מאי הכרה של החוק הסיני. במקרה של פיצוי ללא צורך בהוכחת נזק, מפרי זכויות יוצרים בישראל יכולים להידרש לשלם עד 100 אלף שקל בעוד שמפרי זכויות יוצרים סיניים עלולים להידרש לשלם עד חצי מיליון דולר ללא הוכחת נזק לנפגע. יתרה מכך, במקרים בהם מתקיימות נסיבות של חוסר תום לב מצד המפר ניתן לפסוק כנגדו פיצוי עונשי של עד פי 3 מסכום הפיצוי הסטטוטורי, כלומר – 1.5 מיליון דולר.
בעלי זכויות יוצרים בישראל יכולים כיום רק לחלום על העלאת גובה הפיצוי וטיפול יעיל כל כך מצד המערכת המשפטית כפי שמקבלות חברות זרות בסין. הלך הרוח הקובע כי סין היא מקום מפלט לזייפנים, הוא הלך רוח שגוי שגורם לחברות להפסיד פיצויים שמגיעים להן וחמור מכך, נותן לזייפנים להמשיך לפעול ללא פעולה שתפסיק את הזיוף.
* הכותב הינו עורך דין בעל משרד בוטיק העוסק, בין היתר, בבנית אסטרטגיית ניהול נכסי קניין רוחני, רישום, ואכיפתם.
ֿ