פס"ד: ערך הטובין לצרכי מכס נקבע על פי מחיר העסקה בפועל

יבואן של משקאות חריפים ייבא וודקה מסוג FINLANDIA מספק הולנדי. רשות המכס הסיקה כי מחיר העסקה בה רכש היבואן את הטובין אינו כפי שהוצהר וכפי שנקוב בחשבונית הספק. בהתאם, ביצע המכס "הרמה" למחיר הטובין. בית המשפט פסק: אם לא נשלל מחיר העסקה בפועל, ייקבע ערך הטובין לצרכי מכס על פיה

מאת: חיה זינגר, עו"ד
 
כידוע, קבע בעבר סעיף 130 לפקודת המכס כי הערכת טובין לצרכי חיובם במכס, תיעשה על פי "המחיר המקובל" לאותם טובין. כך קרה, שערכם של טובין שנרכשו ע"י היבואן במחיר מסויים, "הורם" ע"י רשות המכס לצרכי חיובם במסי יבוא. לאחר תיקון סעיף 130 לפקודת המכס, השתנה העקרון המנחה לענין הערכת טובין וסעיף 130 המתוקן קובע כי ככלל, ערך טובין מיובאים הוא ערך העיסקה שבה נרכשו. הסעיף גם קובע מדרג, שעל פיו בהעדר אפשרות לקבוע את ערך הטובין על פי המדרגה הקודמת, ניתן לקבוע את הערך על פי המדרגה שאחריה, וכך הלאה.
 
בפסק דין שניתן בימים אלה (ת.א. (ת"א) 42687/03), הובהר על ידי בית המשפט כי אם לא נשלל מחיר העסקה בפועל, ייקבע ערך הטובין לצרכי מכס על פיה ולא על פי הקריטריונים האחרים הקבועים במדרגות הבאות בסעיף 130 לפקודת המכס.
 
בפסק הדין קביעות מעניינות גם ביחס לפסילת תעודות מקור ולתחולת סעיף 3 לחוק מסים עקיפים.
 
העובדות:
יבואן של משקאות חריפים ייבא, בשנת 2004, וודקה מסוג FINLANDIA מספק הולנדי, בשלושה משלוחים. באותה עת, חלו על יבוא הטובין מכס בשיעור 12% בתוספת 1 ₪ לכל ליטר, אלא אם מקור הטובין היה בשוק האירופי המשותף והם לוו בתעודת EUR1המונפקת ע"י רשות המכס של מדינת היצוא ומס קניה באחוזים משתנים על פי ערך הטובין. היבואן ייבא את הטובין בלוויית תעודת שוק ולפיכך לא שילם מכס בעת היבוא. מס קניה שולם על ידו בהתאם לערך הטובין, כפי שהוצהר, בהתאם לחשבון הספק.
 
הואיל והיבואן ייבא את הטובין ביבוא מקביל והואיל ומחיר הרכישה המוצהר של הטובין שייבא היבואן היה נמוך מזה שעליו הצהיר היבואן הרשמי, חשדה רשות המכס כי המדובר בטובין מזוייפים. פניה ליצרן הטובין בפינלנד העלתה כי הטובין אינם מזוייפים (וזאת על פי המספר המוטבע על כל בקבוק). ואולם, היצרן ציין בפני רשות המכס כי בקבוקים אלה נמכרו על ידו לספק באוקראינה תמורת מחיר גבוה יותר מזה שמופיע בחשבונית הרכישה של היבואן מהספק שלו בהולנד, אשר קנה את הטובין מהספק האוקראיני. מכך הסיקה רשות המכס כי מחיר העסקה בה רכש היבואן את הטובין אינו כפי שהוצהר וכפי שנקוב בחשבונית הספק, אלא המחיר שציין היצרן כמחיר בו מכר את הטובין לספק האוקראיני. בהתאם, ביצע המכס "הרמה" למחיר הטובין.
 
כמו כן פנתה רשות המכס לרשות המכס בהולנד לשם אימות תעודות השוק. רשות המכס בהולנד הודיעה, ביחס לשניים משלושת המשלוחים, כי התעודות אינן קבילות ואינן עומדות בתנאי הסכם הסחר עם השוק האירופי.
 
לפיכך, חוייב היבואן במכס בגין יבוא הטובין על פי הערך ה"מורם" וכן חוייב בתשלום הפרש מס קניה בגין ההפרש בין ערך הטובין המוצהר (שבגינו שולם מס קניה ביבוא) לבין הערך ה"מורם".
היבואן עתר כי בית המשפט יקבע כי אינו חייב בתשלום המיסים שנדרשו ממנו ע"י המכס.
 
 
בית המשפט פסק:
1. העד מטעם המכס, אשר ניהל את החקירה כנגד היבואן, לא הכחיש, בחקירתו, כי הערך בו נרכשו הטובין היה הערך המוצהר ואף ציין כי רשות המכס אימתה את הערך המוצהר מול הספק ההולנדי. לפיכך, לא היה מקום לקביעת ערך העיסקה על פי המידרג החלופי הקבוע בסעיף 130 לפקודה, למרות "השגותיו והערכותיו" של המכס.
 
2. משפסל המכס ההולנדי את תקינות תעודות השוק, בדין דרשה רשות המכס תשלום מכס בגין הטובין שהתעודות שהתייחסו אליהן נפסלו. ערעור על עצם קביעת המכס של מדינת היצוא ביחס לפסילת התעודות, לא ישחרר את היבואן מתשלום המכס, אלא אם ישנה המכס במדינת היצוא את קביעתו. בעל דינו של היבואן בשאלה האם קביעת המכס של מדינת היצוא בענין פסילת התעודות צודקת או לא, הוא היצואן עצמו ממנו נרכשה הסחורה, ואולי גם המכס של מדינת היצוא, אך לא המכס הישראלי.
 
3. עם זאת, המכס ההולנדי התייחס רק לשתיים מתוך שלוש תעודות השוק שליוו את המשלוחים. משכך, אין לקבוע כי התעודה השלישית, אליה לא התייחס המכס ההולנדי, פסולה, ואין לחייב במכס בגין הטובין שאליהם התייחסה, וזאת למרות שניתן לטעון כי יש לגזור גזירה שווה משתי התעודות שנפסלו ע"י המכס ההולנדי לתעודה השלישית. נקבע כי חזקה על תעודת השוק שהיא תקינה, אלא אם נשללה תקינותה במפורש עי רשות המכס של מדינת היצוא.
 
4. טענת היבואן כי לא ידע כי תעודות השוק אינן תקינות ולכן לא ידע על קיומו של החסר (כלומר הצורך בתשלום המס), מכר את הטובין במחיר שלא כלל את החסר ולפיכך יש לפטרו מתשלום המס בהתאם לסעיף 3 לחוק מסים עקיפים – נדחתה. בית המשפט קבע, כפי שנקבע כבר בעבר, כי הבדיקה אם הידיעה שמסר היבואן היתה נכונה או לא הינה אובייקטיבית וידיעתו או אי ידיעתו הסובייקטיבית של היבואן ביחס לאי כשירות התעודה אינה מעלה ואינה מורידה.
 
5. לנוכח פסילת תעודות השוק והחיוב במכס בגין כך, אפשר כי היבואן יידרש לשלם תוספת למס הקניה, שכן קביעת ערך העסקאות לצרכי מס קניה הינה לאחר הוספת המכס החל על העיסקה.
 
 
הערות:
1. נראה כי אין לא רק כשהמכס אינו מכחיש את מחיר העסקה יש לבטל הרמת מחיר שבוצעה על ידו, אלא גם כאשר אין בידו ראיות מוצקות ומספיקות לקביעה כי אינו המחיר הנכון. כך מחייבת לשון הפקודה ודברי ההסבר לתיקון סעיף 130.
 
2. לדעת הח"מ, במקרים בהם נראה כי רשות המכס במדינת היצוא פסלה את תעודת המקור שנשלחה אליה לאימות, בלא שביצעה בדיקה יסודית וראויה, לא יוכל המכס הישראלי להוציא הודעת גירעון ליבואן, מחד גיסא, ולא להתמודד עם טענות היבואן ולהסתתר מאחורי גבה של רשות המכס הזרה, מאידך גיסא. המכס הישראלי צריך, לכל הפחות, להביא את טענות היבואן בפני רשות המכס הזרה ולבקש את התייחסותה.
 
 
הכותבת הנה עורכת דין המתמחה במשפט הסחר הבינלאומי, מיסוי ורישוי היבוא, מסים עקיפים, דיני יצוא ויבוא, קנין רוחני.
האמור לעיל הנו מידע כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי.