סקירה: "מישהו נתן לך חבילה להעביר?"

מאת עו"ד שמואל גרוסמן

אין מי שטס לחו"ל או חוזר ארצה שאינו מוזהר באזהרה חמורה, במהלך הבידוק הביטחוני לפני עלייתו לטיסה,  שלא להיענות לאף בקשה לקבל חבילה שאינה שלו ולהעבירה איתו בטיסה. על רקע זה מוזרה במיוחד השתלשלות העניינים נשוא פסק דין שניתן לפני מספר ימים על ידי בית משפט השלום בנתניה. פסק הדין ניתן  בתביעה שהגישו שני נוסעים, בעל ורעייתו, כנגד חברת אל על שהטיסה אותם  מניו יורק לישראל.
 
התובעים, רופא שיניים במקצועו ורעייתו, הגיעו לבידוק בשדה התעופה בניו יורק לקראת עלייתם לטיסה שהזמינו בחברת אל על.  בטרם עלייתם למטוס, פנתה אליהם דיילת אל על  וביקשה כי יעשו מחווה ויקחו עימם חבילה שיש להעבירה לשימושו הדחוף של ילד חולה סרטן. המדובר היה בחבילה סגורה שהדיילת ואנשי צוות אל על נוספים, אישרו לתובעים כי עברה בידוק ביטחוני והיא מכילה מכשיר רפואי שהוא עניין של "חיים ומוות". אנשי אל על יצרו אצל התובעים תחושת שליחות לעניין דחוף וחשוב להצלתו של ילד חולה סרטן סופני. התובעים נעתרו לבקשה, במיוחד על רקע היות התובע רופא במקצועו שנושא שמירת חייו של החולה הסופני, קרוב לליבו. עם נחיתת התובעים בנמל התעופה בן גוריון, אספו התובעים את החבילה, עליה נרשמו פרטי מקבלה, וביקשו לצאת מנמל התעופה, תוך שעברו ב"מסלול הירוק" במעבר המכס, דהיינו הצהירו כי אין בכליהם מוצר שיש לשלם מכס בגינו. בעת מעברם, עוכבו על ידי אנשי המכס אשר ערכו בדיקות בחפציהם ומצאו כי ה"מכשיר הרפואי" אינו אלא מכשיר מוסיקלי חשמלי- מעבד צלילים- שיש לשלם מכס בגינו. התובעים עוכבו מספר שעות לחקירה, עומתו מול טענות והטחות אשם ובסופו של יום, המכשיר החשמלי נתפס על ידי המכס. התובעים קיבלו אישור על תפיסתו הכולל התראה אודות תשלום קנס צפוי אם לא ישוחרר המכשיר בתוך 48 שעות. כואבים ועייפים חזרו התובעים לביתם ולמחרת נאלצו להגיע שוב לנמל התעופה על מנת לתאם את שחרור החבילה ומסירתה לנמען. אין צורך לומר כי לא היה ולא נברא חולה קטין כלשהו אשר יש לו זיקה לפרשת החבילה.
 
התובעים הגישו תביעה כנגד חב' אל על בגין הבושה, עוגמת הנפש, העלבון וההשפלה שנגרמו להם במשרדי המכס ובימים שלאחר מכן, ובגין מצגי השווא ומפח הנפש שנגרם להם עקב ניצולם לרעה על ידי אל על.
 
אל על טענה כי יש לדחות את תביעתם בהיותה מחוסרת בסיס, מנופחת, מוגזמת ונעדרת עילה. אל על טענה, בין היתר, כי התביעה התיישנה על פי הוראות האמנה לאיחוד כללים מסויימים בדבר תובלה בינלאומית באוויר, אמנת ורשה, היות ולא הוגשה בתוך שנתיים מקרות האירוע.
 
בית המשפט דוחה את טענות אל על ומקבל את תביעת התובעים.
 
ראשית, בית המשפט קובע כי אמנת ורשה אינה חלה על תביעת הנזיקין בגין עוולות הנתבעת שהן פרי מעשים שאירעו בקשר עם ההובלה האווירית אך כולם נעשו קודם לשלבי היציאה למטוס ואינם בגדר תאונה שאירעה בתוך המטוס או תוך כדי פעולת עלייה או ירידה ממנו, כהגדרת סעיף 17 לאמנת ורשה. בית המשפט קובע כי אין ענייננו כלל בנושאים שראוי להחיל עליהם את ההגנות נשוא אמנת ורשה ויתר החקיקה שעניינה הובלה אווירית.
 
בית המשפט בוחן אם  בוצעה כלפי התובעים עוולת התרמית הכוללת את המרכיבים הבאים: מצג כוזב של עובדה;  ידיעה שהעובדה המוצגת כוזבת או שאין  אמונה באמיתותה או שהיא מוצגת מתוך קלות  ראש; כוונה שהמוטעה, התובעים בענייננו , יפעלו על פי המצג; נזק ממון שנגרם לתובעים עקב פעולתם על פי המצג. בית המשפט מותח ביקורת חריפה על חב' אל על  כי לא בדקה מראש את תוכן החבילה, לא תיעדה את פרטי הנוסע שביקש לשולחה, לא ערכה, ככל הנראה, חקירות ובדיקות ראויים ואף לא ציידה את התובעים באישורים רשמיים להובלת החבילה על מנת לחסוך מהם טרדות וליתן להם הנחיות לגבי המסלול הצפוי להעברתה של החבילה ללא תקלות. כל אלה מלמדים לפחות על קלות ראש מצד אל על לגבי אמיתות המצג. על אף כל זאת, דוחה בית המשפט את עילת התרמית משום שהתובעים לא הוכיחו כי נגרם להם נזק ממון שהוא  מרכיב הכרחי בגיבושה של עילת התרמית.
 
לעומת זאת, קובע בית המשפט כי הוכחה עילה נוספת שטענו לה התובעים, עילת הרשלנות.
 
עילת הרשלנות קשורה הן למצגי השווא הרשלניים, לפחות, בכל הקשור לחבילה, והן לפעולותיה של אל על אשר הביאו את התובעים- אנשים שביקשו להשתמש בשירותיה כמוביל- לבצע עבורה משימת שליחות, תוך חשיפה לסיכונים. 
 
יחסי הצדדים- אל על כמובילה והתובעים כמשתמשים בשירותיה- מטילים על אל על חובת זהירות כלפי התובעים.  גם עצם בקשת הסיוע מהתובעים בהעברת החבילה,  תהא מטרתו האמיתית של הסיוע אשר תהא, מקימים חובת זהירות בין אל על לבין הנוסעים המשתמשים בשירותיה והמתבקשים לסייע בהובלת החבילה. 
 
בית המשפט תמה האם לא קיימות הוראות ברורות, בחקיקה, בנוהלים או בכל מסגרת אחרת, המטילים על אל על חובה ברורה להימנע מלהטיל על נוסעיה משימות אשר עלולות לסכן את הנוסעים בכלל ואת המסייעים בפרט; האם לא מחוייבת אל על להימנע מלמסור חפצים שלא נבדקו על ידה לנוסעים, להימנע מלהצהיר הצהרות לא בדוקות, להימנע מלערב נוסעים בעניינים אישיים של נוסעים אחרים ו/או של עובדי אל על.  בית המשפט מוסיף וקובע כי "חובות הזהירות המתחייבות מתוך יחסי הצדדים בוודאי מחייבות כי במקרה חריג בו מתבקש נוסע להעביר חבילה בשליחות הנתבעת, תבדוק הנתבעת את החבילה ותצייד את הנוסע במידע בדוק אודות תוכנה ובהוראות ברורות לגבי הטיפול בה וכן תתעד כראוי את המשימה ואף תוודא התאמתה וסבירותה מהבחינה החוקית ובכלל זה המיסויית."
הנתבעת לא קיימה כל אלה. היא פנתה לתובעים בדרך לא מוסדרת לגבי חבילה שתוכנה האמיתי הוסתר וחשפה אותם לסיכונים. לכן, בוודאי הפרה את חובות הזהירות החלות עליה, לא פעלה כחברה מובילה סבירה או כשולח סביר. בשונה מעוולת התרמית המחייבת הוכחת נזק ממון שלא הוכח במקרה זה, עוולת הרשלנות אינה מחייבת הוכחת נזק ממוני. 
 
בית המשפט מתקומם כנגד טענות שניסתה הנתבעת להעלות על הסתכנות שהסתכנו התובעים מרצון בקבלם בהסכמה את בקשת אל על להעברת החבילה. אכן, הייתה הסכמה מצד התובעים להעביר את החבילה אך הסכמה זו נשענה על ההטעיה שהוטעו והמצג הרשלני שהוצג להם על ידי אל על.
 
למעלה מהצורך מעיר בית המשפט כי אפשר ובדיעבד נראית התנהגות התובעים נאיבית ומסוכנת, "ואולם כאשר נוסע בחברת התעופה הנתבעת נדרש לפעול לעזרת חולה ולהצלת חייו וזאת על ידי מספר בעלי תפקידים לובשי מדים של אל על, אשר אף מצהירים כי החבילה שמבוקש לקבלה עברה בידוק, נראית הבקשה כמשימה שקיימת חובה מוסרית לקיימה, כמשימה שלא רק שאין סיכון בצידה אלא קיים רווח והצלה לאחר בגינה..." לכן, קשה לקבל את הטענה כי יש לייחס לתובעים בנסיבות אלה אשם תורם, הסתכנות או אחריות ממשית אחרת.
 
בסופו של יום קובע בית המשפט שהנתבעת גרמה בהתנהגותה כי  התובעים בהיותם "אנשים נורמטיביים שכל חטאם היה בשאיפתם לסייע למטרה נאצלה בשליחות הנתבעת, עוכבו והוקעו על ידי אנשי המכס כעברייני מס, איבדו שעות יקרות לאחר טיסה מעייפת והוטרדו בימים שאחרי הטיסה...". כל אלה גרמו לנתבעים לעוגמת נפש שאל על מחוייבת לפצותם בגינה. בית המשפט אמד את שיעורה של עוגמת הנפש שנגרמה לנתבעים בנסיבות העניין,  בסך של 30,000 ₪ ואל על חוייבה לפצותם בסכום זה.
 
התובעים יוצגו על יד עו"ד אורטל וחברת התעופה יוצגה על ידי עו"ד אבן סירה.