מתי אחריותו של מוביל אווירי לא תהיה מוגבלת?

* מאת עו"ד רועי גלעד

כללי אמנת וורשה מגבילים את אחריותו של המוביל האווירי במקרה של נזק לטובין וקובעים כי אחריותו תחושב לפי 17 יחידות SDR לק"ג. יחידת SDR - Special drawing rights או "זכויות משיכה מיוחדות" של קרן המטבע העולמי, מורכבת מ- 4 מטבעות שונים (דולר אמריקאי, לירה אנגלית, יין יפני ויורו) לפי יחס מסוים. נכון לכתיבת סקירה זו, 1 USD = 1.31207 SDR.

המוביל האווירי פטור לגמרי מאחריות אם יוכיח שנקט בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק.
מאידך, אם יוכיח הניזוק, כי המוביל האווירי גרם לנזק בכוונה או מתוך אי אכפתיות ובידיעה שקרוב לוודאי כי ייגרם נזק, אזי אחריותו של המוביל האווירי לא תוגבל באחריות.

בתאריך 23.9.02 ניתן פסק דין בבית המשפט השלום בתל אביב, הדן בשאלת אחריותו של מוביל אווירי לנזק שנגרם למטען שתילי בננה, שהיה אמור להישמר בטמפ' מסוימת והגיע ניזוק ליעדו הסופי.

מדובר במקרה בו חברה ישראלית (להלן: "בעלת המטען"), העוסקת בגידול תרביות צמחים ושתילים, שמכרה לחברה בהונדורס (להלן: "מקבלת המטען") שתילי בננה, הרגישים ביותר לטמפ' נמוכות (להלן: "המטען").

המטען היה אמור להישלח להונדורס באמצעות איבריה (להלן: "המוביל") דרך מדריד. המטען היה אמור לצאת את הארץ למדריד ביום 1.4.98 ולמחרת בטיסת המשך ממדריד להונדורס.
על גבי שטר המטען האווירי צוין כי יש לשמור את המטען בטמפ' שבין 16 ל- 26 מעלות צלזיוס.

בפועל, המטען יצא למדריד במועד המתוכנן אך לא עלה למחרת על טיסת המשך להונדורס. במקום, נשלח המטען ממדריד למיאמי וממיאמי הגיע להונדורס ביום 8.4.98 (במקום 2.4.98).

חשוב לציין כי בתקופה שבין 3.4.98 - 7.4.98 אוחסן המטען במחסני המוביל במיאמי בטמפ' של 0 מעלות.

עם הגעת המטען להונדורס התברר כי המטען ניזוק לגמרי ולא הייתה ברירה אלא להשמידו.
בעלת המטען ומקבלת המטען הגישו תביעה נגד המוביל בגין הנזקים שנגרמו להן וטענו כי בנסיבות, התנהגות המוביל הייתה כזו השוללת ממנו את הגבלת האחריות לפי כללי אמנת וורשה.

המוביל מצדו, כפר באחריותו וטען כי איננו אחראי כלל כי, בנסיבות, נקט בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק. המוביל טען כי מועדי הטיסות ונתיביהן אינן בגדר התחייבות אלא תכנון בלבד וכי שינוי המסלול נבע מתנאי מזג אוויר. המוביל הודה כי בשטר המטען צוין טווח הטמפ' הנדרש, אך טען כי המטען נשמר בטווח הטמפ' הנ"ל והכחיש את אמיתות רישום הטמפ' של רשמי הטמפ' שצורפו למטען, בטענה כי אינם מהימנים.

תחילה בחן בית המשפט את טענת המוביל לפיה, אין הוא אחראי לנזק מהטעם שנקט בכל האמצעים הנדרשים כדי למנוע הנזק, כאמור בסעיף 20 לאמנת וורשה. בית המשפט קבע כי כדי להיות פטור מאחריות על המוביל להוכיח שנקט בכל האמצעים הדרושים באופן סביר למניעת הנזק.

בית המשפט קבע כי המוביל לא עמד בנטל זה שכן, מלבד טענה כללית של בעיות אופרטיביות שנבעו מתנאי מזג אוויר, לא הובאה כל ראיה בעניין. מעבר לכך, התברר כי למרות שהמטען לא נשלח על ידי המוביל ביום 2.4.98 ממדריד להונדורס, מסמכיו המקוריים כן נשלחו בטיסה ולכן, שליחת המטען ממיאמי להונדורס התעכבה עד ליום 8.4.98, כאשר בכל אותה העת המטען מאוחסן במחסני המוביל בטמפ' של 0 מעלות. יוצא כי המוביל עצמו, היה זה שמנע מהמטען להגיע להונדורס במועד בהיעדרם של המסמכים המקוריים.

אחר כך, נדרש בית המשפט לטענת בעלת המטען ומקבלת המטען, לפיה הן זכאיות, בנסיבות, לפיצוי בגין מלוא הנזק שנגרם להן, היינו, לא תחול למוביל הגבלת האחריות. נטען כי המוביל פעל בניגוד מפורש להוראות שנתנו בנוגע לטמפ' בה יאוחסן המטען ושהמוביל עצמו ציין על גבי שטר המטען. מרשמי הטמפ' עלה כי במועד בו המטען היה מאוחסן אצל המוביל הייתה ירידה דרסטית בטמפ' עד כדי 0 מעלות. יצוין כי להוכחת נכונות המדידה ורגישות המטען לטמפ' נמוכה, הוגשו שתי חוות דעת מומחים שלא נסתרו על ידי המוביל. עוד יצוין כי הוראות בדבר הטמפ' גם הופיעו על גבי יחידות האריזה של המטען.

סעיף 25 לאמנת וורשה קובע כי הוראות הגבלת האחריות לא יחולו כאשר המוביל גרם לנזק בכוונה או מתוך אי אכפתיות ובידיעה שקרוב לוודאי שייגרם נזק בעטייה של התנהגות זו.
בע"א 74/81 קבע בית המשפט העליון, כי את סעיף 25 לאמנת וורשה יש לפרש כך, שיחול מקום בו מדובר על רשלנות המגיעה כדי פזיזות ואי אכפתיות מתוך הכרה ממשית של הסכנה ומתוך חוסר דאגה ותשומת לב למניעתה. מדובר בפזיזות שקנה המידה לקביעתה מתבטא ביחס של התנכרות לאפשרות הקרובה של סכנה, הצפויה מההתנהגות או עצימת עיניים והתעלמות ממנה.

בית המשפט קבע כי המוביל ידע את דבר רגישותו של המטען לטמפ' נמוכות וכי מדובר במטען מיוחד הדורש טיפול בהתאם ועל כן היה עליו לוודא ולהשגיח היטב על שמירת הטמפ'. למרות זאת, אחסן המוביל את המטען בטמפ' שהייתה קטלנית עבור המטען.

בית המשפט קבע כי הדעת נותנת שהמוביל ידע כי אחסון המטען בטמפ' החורגת באופן קיצוני מן ההוראות שקיבל, קרוב לוודאי יגרום לנזק. בית המשפט הוסיף כי לשם החלת סעיף 25 לאמנת וורשה די בידיעה שקרוב לוודאי שייגרם נזק כלשהו, אף אם בפועל הנזק שנגרם חמור יותר. משמע- הוודאות הנה לעצם הנזק ולאו דווקא לחומרתו.

לפיכך, קבע בית המשפט כי המוביל אחראי למלוא הנזק שנגרם, ככל שיוכח.

* המאמר נמסר באדיבות עו"ד רועי גלעד ממשרד גרוסמן ושות' משרד עורכי דין