יבואן שתבע סוכן אונייה זר חויב בתשלום הוצאות משפט

בית משפט השלום בתל אביב נתן החלטת ביניים, לפיה נמחק שמו של סוכן אונייה זר מכתב תביעה שהוגש בישראל וכלל ברשימת הנתבעים, גם משלח ישראלי ומוביל ימי.

מדובר בתביעה שעניינה מטען דגים קפואים שיובא מארצות הברית. עם הגעתו ארצה של המטען מצא משרד הבריאות שהוא הובל בטמפרטורה של מינוס 10 מעלות, בניגוד להוראות הדין (הדורשות הובלה בטמפרטורה של מינוס 18 מעלות). משכך, לא התירו הרשויות את שחרור המטען ואת שיווקו בארץ.

היבואן תבע את כל הגורמים בשרשרת ההובלה, ביניהם המשלח הישראלי, המוביל הימי וסוכן האונייה בארצות הברית, שקלט את המטען והעבירו למוביל הימי.

ביחס לסוכן האונייה בארה"ב, נדרש היבואן-התובע לקבל מבית המשפט היתר להמצאת כתב התביעה למקום מושבו בחו"ל. אם לא כן, לא קונה בית משפט בארץ סמכות לדון בתביעה כנגדו.

בית המשפט נעתר בשלב ראשון לבקשת היתר ההמצאה, אך סוכן האונייה הגיש בקשה לביטול היתר זה. בין השאר, טען סוכן האונייה כי משטר המטען של המוביל הימי עולה, כי המוביל קיבל את המטען מסוכן האונייה לידיו בטמפרטורה של מינוס 18 מעלות, ועל כן ברור כי אין עילת תביעה נגד הסוכן. הנזק למטען אירע, נטען, אם בכלל, רק לאחר שזה יצא מחזקתה של סוכן האונייה.

עוד נטען, כי בשטר המטען, המהווה את חוזה ההובלה, ישנה התניית שיפוט ייחודית, לפיה רק בתי משפט פדראליים בארצות הברית מוסמכים לדון בתביעה בגין נזק למטען נשוא שטר המטען.

כמו כן טען סוכן האונייה האמריקאי, כי מכיוון שמקום מושבו ופעילותו בארצות הברית, והיות ששם נמצאים עדיו ושם ביצע את הפעולות המיוחסות לו, הרי שבית משפט בישראל אינו הפורום הנאות לדון בתביעה נגדו.

השופט מרדכי בן-חיים קיבל את טענת סוכן האונייה בעניין התניית השיפוט וקבע כי זו מחייבת רק בתביעות נגד המוביל עצמו, לא נגד סוכנו. בהחלטת ביניים נקבע כי ציפיותיו הסבירות של סוכן האונייה, כנתבע זר, להתדיין במקום מושבו, ויכולתו לנהל את הגנתו בסוגיה המרכזית הנוגעת לחובתו הנטענת, דהיינו בשאלה - האם מי מבין עובדיו גרם לסטייה מהוראות הקירור - הינם השיקולים המכריעים בסוגיית היתר ההמצאה, וכי נבצר ממנו ו/או יקשה עליו לזמנם למתן עדות בישראל.

אי לכך, קיבל בית המשפט את עמדת סוכן האונייה האמריקאי ומחק אותו מרשימת הנתבעים. היבואן חויב בתשלום הוצאות משפט בסך 1,500 שקל.