חובת החזרת המכולה ותשלום דמי השהייה – טעונים הסכמה עם הלקוח

מפסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בתל-אביב, עולה כי חובת החזרת המכולה לידי חברת השילוח או לידי סוכן האוניה, והחובה לשאת בתשלום דמי ההשהייה במקרה של עיכוב המכולה, טעונות הסכמה מפורשת עם הלקוח


00:00 ,25.05.2005 מאת: מערכת פורט2פורט

* מאת עו"ד שמואל גרוסמן
 
האם ניתן לחייב את הלקוח בדמי השהייה  בגין אי החזרת המכולה במועד? מסתבר שאין זה מובן מאליו.
 
מפסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בתל-אביב, עולה כי חובת החזרת המכולה לידי חברת השילוח או לידי סוכן האוניה, והחובה לשאת בתשלום דמי ההשהייה במקרה של עיכוב המכולה, טעונות הסכמה מפורשת עם הלקוח.
 
בהיעדר הסכמה כזו, לא בהכרח ניתן יהיה לחייב את הלקוח בתשלום דמי ההשהייה, גם אם המכולה עוכבה בחזקתו חודשים ארוכים.
 
הלקוח, חב' בינוי ופיתוח בע"מ, קיבלה שירותי שילוח בינלאומי מחב' תובלה משולבת שירותים בינלאומיים בע"מ. במסגרת זו, נמסרה לה מכולה השייכת לחברת מ. דיזנגוף ובתוכה מטען שהוזמן על ידה. המכולה לא הוחזרה על ידי הלקוח אלא לאחר כחמישה חודשים ולאחר דרישות חוזרות ונשנות.
 
המחלוקת בין חברת השילוח ללקוח היא האם חלה על הלקוח חובת תשלום דמי השהייה בגין העיכוב בהחזרת המכולה.
 
הלקוח טען כי במסגרת ההתקשרות עם חב' השילוח לא הייתה מצידו כל התחייבות, מכל מין וסוג שהוא, להחזיר את המכולה, כי מסמכי  ההתקשרות אינם כוללים חובה המוטלת על הלקוח להחזרת המכולה וכי מעולם  לא הובא לידיעת הלקוח כי עליו להחזיר את המכולה.
 
הלקוח טען, בין היתר, כי לא הייתה כל התקשרות בינו לבין בעלת המכולה, חברת מ. דיזינגוף.
 
לגרסת הלקוח, מכולה לא תמיד מוחזרת וכשמדובר במטען יקר ערך, ששוויה של המכולה זניח לעומת שוויו, הוא סבר שהמכולה הינה חלק מן היבוא ואין צורך להחזירה.
 
התביעה לחייב את הלקוח בדמי השהייה – נדחתה.
 
בית המשפט קבע כי אין כל הסכם וכל מסמך הקושר בין הלקוח לחברת השילוח, הקובע מהם תנאי אחזקת המכולה בידי הלקוח, מה מחיר אחזקתה, לפי מה הוא מחושב, מי חייב בתשלומו, לאן ומתי יש להחזיר את המכולה וכו'.
 
לא הוכח כי במשלוחים קודמים חוייב הלקוח בדמי השהייה גם כאשר עיכב את המכולה ברשותו.
 
בית המשפט אינו מקבל את טענת חברת השילוח כי חובת החזרת המכולה קיימת "מכוח הסכמה משתמעת  בין הצדדים, ו/או על פי הנוהג החל בין הצדדים בפרט ובענף בכלל".
 
בית המשפט קובע כי "הסכמים בכלל, ומסחריים בפרט, הנוהג הוא שהם נחתמים בכתב. כל עוד התובעת, לא הוכיחה, כי היה הסכם בעל פה בין הצדדים, להחזרת המכולה, בתנאים ובסנקציות שבצידם, הנדרשים על  ידי התובעת, אין לקבוע כי קיים הסכם כזה"
 
כך גם לעניין טענת התובעת לנוהג בענף.  "על התובעת להוכיח כי זהו הנוהג הקיים בענף, על מי חל הנוהג, האם הנתבעת היא מהעוסקים בענף כך שיחול עליה נוהג זה וכו".
 
המסקנה העולה מפסק הדין היא כי במערכת היחסים שבין המשלח הבינלאומי/סוכן המכס, לבין הלקוח,  יש להסדיר במפורש, מראש ובכתב, את נושא החזרת המכולה ודמי ההשהייה בגין עיכוב בהחזרתה, כפי שמסדירים את כל יתר הנושאים המסחריים נשוא ההובלה והשילוח הבינלאומי.
 
הסדר זה יכול שיהיה במסגרת שטר המטען שמוציא המשלח הבינלאומי ללקוח. אפשרות נוספת היא לכלול פיסקה  המבהירה באופן ברור את חובת החזר המכולה וחובת תשלום דמי ההשהייה, במסגרת החשבון (או כל מסמך אחר) שמוציא המשלח ללקוח.
 
בהיעדר הסדר מפורש כזה, עלולות לעלות ספיקות בדבר חובת הלקוח בהחזר המכולה במועד מוגדר, וחובתו לשאת בתשלום דמי השהייה בגין עיכוב המכולה.
 
אנו לרשותכם לכל שאלה או הבהרה, ככל שתידרש.