התיישנות תביעה נגד משלח בינלאומי בהובלה אווירית לתערוכה

בשני מקרים דומים, בהם תבע בעל עסק חברת שילוח בינלאומי בגין אי אספקת טובין לתערוכה בחו"ל במועד, דן בית המשפט בשאלת ההתיישנות והגיע לשתי החלטות שונות
 
לפני מספר ימים ניתנה החלטה בבית המשפט השלום בתל אביב שדנה בשאלת התיישנות תביעה נגד חברת שילוח בינלאומי ונגד חברת תעופה שטיפלו בהובלה אווירית של מטען לתערוכה בארה"ב.
 
התובע, בעל עסק למוצרי מאפה, התקשר עם חברת שילוח בינלאומי לצורך משלוח טובין לתערוכה בארה"ב של מזון כשר שהתקיימה בין התאריכים 26-27 לאוקטובר 2004. חברת השילוח הבינלאומי הוציאה לתובע שטר מטען ביום 18.10.04 בגין הובלת הטובין לתערוכה. לטענת התובע, חברת השילוח התחייבה כי הטובין יגיעו במועד ובאופן בו ניתן יהיה להציגם בתערוכה.
 
הטובין לא הגיעו במועד לתערוכה. התברר כי הטובין נשארו בארץ והתובע נאלץ לעמוד מול דוכן ריק בתערוכה, דבר שגרם לו לנזק כספי רב ולעגמת נפש. התובע הגיש נגד חברת השילוח תביעה בסך של 480 אלף שקלים בגין הפרת חוזה ורשלנות. חברת השילוח הגישה הודעה לצד שלישי נגד חברת התעופה.
 
חברת השילוח הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף בטענת התיישנות. לטענת חברת השילוח דין התביעה להידחות מחמת התיישנות הן על פי דין והן על פי חוזה. לעניין ההתיישנות על פי דין, טענה חברת השילוח כי הדין החל הינו חוק התובלה האווירית וכן האמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה אווירית בינלאומית (להלן: "אמנת ורשה"), הקובעים תקופת התיישנות בת שנתיים.
 
היות וההובלה הייתה מיועדת ליום 18.10.04, הרי שהיה על התובע להגיש את תביעתו לא יאוחר מיום 18.10.06. בפועל הוגשה התובענה ביום 21.10.09, קרי למעלה מ-3 שנים לאחר תום תקופת ההתיישנות. לעניין התיישנות על פי חוזה, חברת השילוח טענה כי התביעה התיישנה גם על פי הוראות שטר המטען המשמש כחוזה ההובלה בין הצדדים (עליו מבוססת תביעת התובע).
 
התובע טען כי גם חוק התובלה האווירית וגם אמנת ורשה אינם חלים בעניינו, שכן מדובר בהובלה משולבת שכוללת אלמנטים אוויריים ויבשתיים. חלק מהטובין כלל לא הגיעו ונשארו בארץ וחלקם הגיעו כשהם מופשרים לחלוטין ומפורקים. לטענת התובע, על חלק ההובלה היבשתי אין כל תחולה של האמנה. כמו כן טען התובע כי הנסיבות הראייתיות אינן ברורות ויש לבררן.
 
לעניין התיישנות על פי חוזה, התובע טען כי שטר המטען המתייחס להובלה האווירית, מהווה חלק מעסקת היסוד אשר כללה הובלה מדלת לדלת עד למקום התערוכה וכן שירותים נוספים כמשלחת מטענים מעבר להובלה האווירית. משכך, אין חברת השילוח מהווה "מוביל אווירי" גרידא אלא מעמדה הינה של משלח מטענים. לפיכך אין היא זכאית ליהנות מסעיפי הפטור החלים על מוביל אווירי. עוד טען התובע כי אף אחד משטרי המטען שהוצאו לו בקשר עם ההובלה, לא נמסרו לו בסמוך ומיד לאחר ההתקשרות.
 
חברת התעופה הגישה בקשה לדחות על הסף את ההודעה שהוגשה נגדה על ידי חברת השילוח. חברת התעופה טענה כי עניינה של התביעה בנזק שנגרם עקב איחור בביצוע בתובלה אווירית. על פי סעיף 29 לאמנה תקופת ההתיישנות הינה בת שנתיים. שטר המטען הופק ביום 18.10.04 והטובין היו אמורים להגיע ליעדם ביום 19.10.0. משכך, חלפו למעלה מחמש שנים מיום שהטובין הגיע או היה צריך להגיע ועד שהוגשה התביעה.
 
לעניין בקשתה של חברת התעופה, בית המשפט הגיע למסקנה כי אין חולק כי מדובר בשטר מטען אשר נחתם בידיעתו של "המשיב" (לא ברור לנו האם בית המשפט התכוון לתובע או לחברת השילוח הבינלאומי). כמו כן, נקבע כי אין חולק כי מדובר בתובלה אווירית הנכנסת לתנאיה של האמנה, ולכן דין ההודעה לצד ג' כנגדה להידחות מחמת התיישנות.
 
לעניין בקשתה של חברת השילוח, בית המשפט פסק כי הדיון נמצא בשלב מקדמי לפני הראיות, והוא אינו סבור כי יש לסלק את התביעה על הסף בשלב מקדמי זה, כאשר "רב הנסתר על הגלוי ויש צורך בבירור העובדות הנטענות על ידי הצדדים". בית המשפט הוסיף כי התביעה כוללת עילות שעניינן לא רק בהובלה האווירית ולכן יש מקום לקיים דיון הוכחות בטרם תוכרע שאלת ההתיישנות.
 
בית המשפט פסק כי חברת השילוח אמנם הוציאה שטר מטען, ומשכך התחייבה בעצמה להוביל את המטען, מכאן שזכאית היא להתכסות בהגנות ובתנאי אמנת ורשה. מאידך, התובע טען כי לא נמסר לו כלל שטר המטען על ידי חברת השילוח, ובלא מודעות והסכמת התובע לא ניתן לייחס משקל לחוזה ההתקשרות (טענה שאינה מסתדרת עם קביעת בית המשפט כי שטר המטען של חברת התעופה נחתם בידיעת "המשיב"- זאת בהנחה כי "המשיב" הוא התובע). 
 
ההלכה המשפטית קובעת כי סילוק על הסף הינו "סעד מרחיק לכת מאוד, שמטרתו להציב סכר על סף הדיון המשפטי בפני תובע המבקש לעבור את הסף, ולהשמיע את ראיותיו ולשטוח את טענותיו לפני השופט היושב לדין. לפיכך, בבוא בית המשפט להכריע בבקשה כזו, עליו לנהוג זהירות יתרה ולעשות שימוש באמצעי חמור זה רק באותם מקרים, בהם ברור לו, לשופט, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על פי העובדות והטענות העולות מתביעתו..."
 
בתי המשפט נוטים שלא לסלק תביעות על הסף כאשר יש צורך לקיים בירור עובדתי בסוגיה העומדת להכרעה. טענת ההתיישנות של חברת השילוח כנגד התובע נדחתה באופן זמני, כאשר לצדדים תהיה זכות לטעון לעניין זה לאחר שמיעת הראיות בתיק זה.
 
אנו סבורים כי כאשר התובע עצמו מבסס את כתב התביעה שהוא מגיש נגד המשלח הבינלאומי על שטר המטען של המשלח, לא בטוח שיש צורך לקיים בירור עובדתי, כדי להכריע בשאלה האם ההגנות של אותו שטר המטען חלות על המשלח הבינלאומי.
 
בהקשר זה נציין כי, בחודש פברואר 2010 בית המשפט השלום בתל אביב דחה על הסף תביעה נגד משלח בינלאומי (שיוצג על ידי משרדנו) מחמת התיישנות בנסיבות מאוד דומות לנסיבות המקרה הנדון (ת.א. 161220-09 שלום ת"א עמילות מכס ותחבורה עמית בע"מ). בשני המקרים המשלח הבינלאומי טיפל בהובלה של משלוח לתערוכה בארה"ב, בשני המקרים נטען כי המשלוח הגיע באיחור ובשני המקרים התביעה נגד המשלח הוגשה לאחר שחלפו שנתיים ממועד הגעת המשלוח ליעדו (תקופת ההתיישנות לפי אמנת ורשה).
 
עם זאת, במקרה שטופל על ידי משרדנו, בית המשפט קיבל את הטענה כי המשלח כפוף להוראות אמנת ורשה והוא זכאי לתקופת התיישנות מקוצרת של שנתיים ללא צורך בקיום דיון ראיות ולפיכך דחה את התביעה נגד המשלח על הסף. באותו מקרה, בית המשפט פסק כי המשלח הבינלאומי שימש כמוביל אווירי וכי הפרשנות כאילו משלח שמוציא שטר מטען אינו עוסק בתובלה אווירית אינו מתקבל על הדעת.
 
ת.א. 17697-10-09 בימ"ש שלום רמלה ברוך פרנק (ע"י עו"ד שטרנברג) נ' גל- אר שילוח בינלאומי (ע"י עו"ד גרושקביץ) נ' אל על (ע"י עו"ד וינדר), ממ"ן (ע"י עו"ד לשם). 
 
עו"ד רועי גלעד שותף במשרד גרוסמן, זינגר, גלעד ושות', המתמחה, בין היתר, בתחומי סחר בינלאומי, כולל מכר טובין בינלאומי, עמילות מכס ושילוח בינלאומי, משפט ימי ואווירי, הובלה בינלאומית, ביטוח ימי, מסים עקיפים, חוקיות היבוא והיצוא, הסכמי סחר וכללי מקור, קניין רוחני, זכויות יוצרים ועוד. כל המידע המוצג על ידינו הנו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית.