הגבלת אחריות בהובלה משולבת

* מאת עו"ד רועי גלעד

חברות שילוח בינלאומי, בדומה לחברות תעופה ולחברות ספנות, מספקות ללקוחותיהן שירותי הובלה משולבת, המורכבת ממספר קטעי הובלה המבוצעים על ידי גורמי הובלה שונים.

במקרים אלו, חברות השילוח מוציאות כלפי הלקוח- בעל המטען- שטר מטען משולב המכסה את כל קטעי ההובלה.

על פי רוב, חברות השילוח הבינלאומי אינן מובילות מטענים בעצמן ולכן, כאשר הן מתחייבות כלפי לקוח להעביר מטען בהובלה משולבת, הן מתקשרות עם גורמי הובלה לצורך ביצוע קטעי ההובלה השונים.

גם חברות תעופה וספנות שהתחייבו לבצע הובלה משולבת, בדרך כלל, אינן מבצעות בעצמן את כל קטעי ההובלה, אלא מתקשרות עם מובילים אחרים לצורך ביצוע שלב כזה או אחר של ההובלה.
עובדה זו אינה מורידה מאחריותן של חברות השילוח הבינלאומי או של חברות התעופה והספנות כלפי בעל המטען, מאחר והן התחייבו כלפיו על פי שטר מטען משולב הכולל את כל שלבי ההובלה, משמע- הן אחראיות כלפי הלקוח ביחס לכל קטעי ההובלה המשולבת.

יחד עם זאת, במקרה של נזק למטען, לאותן חברות השילוח הבינלאומי או חברות התעופה והספנות תהיה אפשרות לשיפוי ממי שביצע בפועל את ההובלה במסגרתה נגרם הנזק, כאמור.
בהעדר חקיקה המגדירה את זכויותיו וחובותיו המשפטיות של המשלח הבינלאומי, גם כאשר האחרון פועל כמוביל חוזי המפעיל הובלה משולבת, מתעוררות לא אחת שאלות בעניין היקף אחריותו של המשלח הבינלאומי כלפי הלקוח כאשר נגרם נזק למטען במהלך הובלה משולבת.
בארץ, בינתיים, לא קיים מקור משפטי המחיל באופן פורמלי על המשלח הבינלאומי, הפועל כמבצע הובלה בפועל (NVOCC), את הכללים החלים על חברות התעופה והספנות (כללי האג וכללי וורשה).

מאידך, אם נצא מתוך נקודת הנחה, כי יש לראות במשלח הבינלאומי, הפועל כמבצע הובלה ומוציא שטר מטען- כמוביל בפועל, ניתן אולי ללמוד על אחריותו של המשלח הבינלאומי המפעיל הובלה משולבת ומוציא שטר מטען משולב, מפסקי דין זרים שנתנו בעניין זה.

מקרה ראשון נדון בבית המשפט העליון באוסטרליה בחודש יוני, שנת 2002:

Schenker International (Australia) Pty Ltd. V. Siemens Ltd. New South Wales Supreme Court, Court of Appeal, June 2002

חברת האלקטרוניקה הגרמנית Siemens ביקשה לשלוח מטען של רכיבי אלקטרוניקה לסניפה שבמלבורן, אוסטרליה. לצורך כך פנתה Siemens לחברת השילוח והלוגיסטיקה הגרמנית Schenker (להלן: "המוביל") ובהתאם, האחרונה התחייבה כלפי Siemens ביחס לכל קטעי ההובלה, עד למחסני מקבל המטען באוסטרליה והוציאה שטר מטען משולב.

המטען הובל על גבי שני פלטים, דרך האוויר, משדה התעופה מברלין למלבורן באמצעות Singapore Airlines ומשם על ידי משאית, למחסני המוביל שנמצאים מחוץ לגבולות שדה התעופה של מלבורן. ההובלה למחסני המוביל בוצעה על ידי חב' Schenker באוסטרליה (להלן: "המוביל היבשתי").

בדרך למחסני המוביל, מחוץ לגבולות שדה התעופה, אחד מהפלטים נפל מהמשאית ונגרם למטען נזק שהוגדר כאובדן מוחלט.

הסיבה לנזק- הרצועה עמה ניסה הנהג לאבטח את הפלט הייתה פגומה או בלתי מתאימה.
בעקבות הנזק שנגרם למטען, מקבל המטען באוסטרליה, הגיש תביעה נגד המוביל בבית המשפט המוסמך באוסטרליה. המוביל ערער בפני בית המשפט העליון על פסק דינו של בית המשפט המוסמך.

תחילה, התבקש בית המשפט העליון להכריע בשאלה- האם על המוביל, אשר הוציא כלפי מקבל המטען House Air Way Bill ביחס לכל קטעי ההובלה, חלות במקרה זה, ההגנות על פי כללי וורשה.

העיקרון על פי כללי וורשה הנו- תקופת ההובלה האווירית מוגדרת ככוללת את התקופה בה מצוי המטען בחזקתו של המוביל האווירי אם באוויר ואם בשטח שדה התעופה. תקופת ההובלה האווירית איננה כוללת כל הובלה המתבצעת מחוץ לשטח שדה התעופה שלא באמצעות כלי טיס.

החריג לעיקרון על פי כללי וורשה הנו- הובלה שאינה באמצעות כלי טיס מחוץ לשטח שדה תעופה על פי חוזה הובלה אווירית, לצורך טעינה, מסירה או העברה מכלי טיס לכלי טיס.

משמע- כעיקרון, כללי הגבלת אחריותו של המוביל האווירי על פי אמנת וורשה יחולו כאשר למטען נגרם נזק בזמן ההובלה האווירית ו/או בזמן שהמטען היה בחזקתו של המוביל האווירי בגבולות שטח שדה התעופה.

בנסיבות המקרה, קבע בית המשפט כי הנזק ארע מחוץ לשטח שדה התעופה במלבורן, ולכן המוביל לא ייהנה מההגנות על פי כללי אמנת וורשה בעניין הגבלת האחריות.

הוראות שטר המטען המשולב שהוצא על ידי המוביל קבעו, בן היתר, כי במקרה בו ייגרם נזק למטען ועל המוביל לא יחולו כללי וורשה, יחולו עליו כללי הגבלת האחריות המפורטים בשטר המטען שהוצא על ידו.

בית המשפט קבע כי בנסיבות, המוביל היבשתי (שכאמור, גרם לנזק) נכנס בגדר הגדרת המונח “carrier” על פי שטר המטען המשולב שהוצא על ידי המוביל האווירי ועל כן, יחולו על המוביל האווירי כללי הגבלת האחריות המופיעים בשטר המטען שהוצא על ידו.

זאת ועוד, בית המשפט קבע (בניגוד לערכאה הראשונה) כי אין כל מניעה להחיל את הוראות שטר המטען המשולב על קטע הובלה, אשר ביחס אליו לא חלים כללי וורשה או הוראות סטטוטוריות אחרות.

בית המשפט הוסיף כי אין מניעה שתחולנה בו זמנית, שתי מערכות כללים, אחת סטטוטורית המכסה פרק ההובלה האווירית ואחת חוזית, המכסה פרק ההובלה היבשתית למחסני המוביל באוסטרליה.

בסופו של דבר, חייב בית המשפט את המוביל על פי הגבלת אחריותו בהתאם להוראות שטר המטען המשולב ובכך ביטל את פסק דינה של הערכאה הראשונה שחייבה את המוביל במלוא סכום הנזק.

נקודה למחשבה- בית המשפט התייחס לחברת Schenker הגרמנית כחברת תעופה, על אף שמדובר בחברה הנותנת שירותי שילוח ולוגיסטיקה ולא הובילה בפועל את המטען דרך האוויר, ואף הניח כי, בנסיבות מסוימות (מועד קרות הנזק), Schenker הייתה יכולה להיות כפופה לכללי הגבלת האחריות על פי אמנת וורשה. יש בכך כדי לתמוך בהנחה לפיה, יש לראות במשלחים הפועלים כמבצעי הובלה- כמובילים בפועל ולהטיל עליהם את הזכויות והחובות של חברות הספנות וחברות התעופה (כללי האג וכללי וורשה).

מקרה שני נדון בית המשפט לערעורים באנגליה בחודש מרץ, שנת 2002 :

Quantum Corporation Ltd. v’ Plane Trucking Ltd. and Air France English Court of Appeal, March 2002.

חברת Air France (להלן: "המוביל") התחייבה כלפי חברת Quantum (להלן: "בעל המטען") להוביל מטען של רכיבי חומרה מסינגפור לדבלין, אירלנד.

בהתאם, המוביל הוציא כלפי בעל המטען שטר מטען משולב המכסה את כל שלבי ההובלה.
המטען הובל דרך האוויר מסינגפור לפריס ומשם דרך היבשה, כאשר בדרך היה קטע של הובלה ימית ע"ג רחפת. את ההובלה היבשתית ביצע קבלן משנה של המוביל (להלן: "המוביל היבשתי").
המטען נגנב על ידי עובדיו של המוביל היבשתי כשהיה באנגליה. המוביל היבשתי, שהיה בהליכי כינוס נכסים, הודה באחריותו.

גם המוביל הודה באחריות ואולם, טען כי אחריותו מוגבלת בהתאם להוראות הגבלת האחריות על פי שטר המטען המשולב שהוצא על ידו שאמצו, בעניין זה, את הוראות אמנת וורשה.

מאידך, בניגוד לכללי וורשה, הוראות שטר המטען לא החריגו את זכאותו של המוביל להגבלת אחריות במקרה של נזק הנגרם במזיד.

בעל המטען טען כי מאחר והנזק ארע במהלך שלב ההובלה היבשתית (באנגליה) יש להחיל על המוביל את הוראות אמנת ההובלה הבינלאומית של טובין בדרכים (CMR).
(חשוב לציין כי להבדיל מכללי האג וורשה, כללי אמנת ההובלה היבשתית לא אושררו בארץ ולא אומצו על ידי המחוקק הישראלי).

המוביל טען כי בנסיבות, כללי אמנת ההובלה היבשתית אינם חלים מאחר והם יחולו רק על חוזה הובלה שמתייחס לפרק יבשתי בלבד ולא במקרה של הובלה משולבת אשר הפרק היבשתי מהווה רק קטע ממנה.

בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי אין כל מניעה להחיל את כללי אמנת ההובלה היבשתית על פרק ההובלה יבשתית, גם כאשר מדובר בחוזה הובלה משולב, המחיל שיטות הובלה שונות.
בית משפט לא ראה, בנסיבות, קושי כלשהו בהחלת כללי אמנת ההובלה היבשתית על המוביל.
בית המשפט באנגליה התבסס על פסיקות דומות של בתי המשפט בבלגיה, הולנד וגרמניה.

מהאמור ליעל, ניתן ללמוד כי במקרה של נזק למטען, במהלך הובלה משולבת, אחת השאלות המרכזיות, על פיה תיקבע מידת אחריותו של המוביל שהוציא שטר מטען משולב, היא מועד קרות הנזק (באיזה קטע של ההובלה) ולאו דווקא, מהו אפיונו של המוביל שהתחייב כלפי הלקוח על פי שטר מטען משולב.

המאמר נמסר באדיבות עו"ד רועי גלעד, גרוסמן ושות' משרד עורכי דין.