בית המשפט: המבטח לא הוכיח את סבירות שיקוליו לפיצוי המבוטח ולכן אינו זכאי לשיפוי מהמזיק

חברת חשמל רכשה ציוד להקמת תחנת כוח מחברת Siemens שנשלח לישראל מארה"ב ומאירופה. הציוד בוטח בפוליסה לביטוח מטענים בהובלה ימית. בעת פריקת המטען מהאנייה על ידי סוורי הנמל נפגעו 26 ארגזים עקב נפילתם במהלך שינועם או במהלך נסיעת המלגזה בספנת האנייה. גלאי הזעזועים באותם ארגזים הופעלו. חלק מהארגזים נשברו עם נפילתם או בשל פגיעת מלגזה. המחלוקת נסבה על הנזקים שנגרמו ל- 4 ארגזים ועל הפיצוי הביטוחי שהמבטח שילם בגינם למבוטח.

ככלל, כאשר מבטח משלם למבוטח תגמולי ביטוח בגין הנזק שנגרם למטען, המבטח "נכנס בנעליו" של המבוטח וזכאי לתבוע את הצד השלישי שגרם לנזק ואחראי כלפי המבוטח מכוח זכות התחלוף. המבטח למעשה "קונה" את זכויותיו של המבוטח כלפי המזיק עם תשלום הפיצוי למבוטח.

פסק הדין עוסק בשאלת זכות התחלוף של המבטח כאשר במרכז הדיון עומדת שאלת סבירות השיקולים של המבטח בבואו לשלם למבוטח תגמולי ביטוח בגין מקרה הנזק.

עילת התחלוף קבועה בסעיף 62 (א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981: "הייתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם".

בית המשפט סוקר את שלושת התנאים לקיומה של זכות התחלוף: תנאי ראשון - חבות המבטח על פי חוזה הביטוח, משמע, קיומו של כיסוי ביטוחי למקרה הביטוח. כאשר חוזה ביטוח נתון לפרשנות לא תיפגע זכות התחלוף של המבטח ששילם תגמולי ביטוח ובכך נקט פרשנות לטובת המבוטח. תנאי שני- תשלום תגמולי ביטוח על ידי המבטח למבוטח. לא כל תשלום שנעשה על ידי המבטח הוא בבחינת תגמולי ביטוח. לדוגמא, כאשר חברת ביטוח "מתנדבת" לשלם למבוטח משיקולים מסחריים, למרות שהמקרה אינו מכוסה ואין לה חובה לעשות כן על פי הפוליסה, נשללת מהמבטח זכות התחלוף. תנאי שלישי- בידי המבוטח קיימת זכות בדין לקבלת שיפוי מהצד השלישי שאחראי לנזק. על המבטח להוכיח את אחריותו של הצד השלישי לנזק לפי דין.

בהתייחס לשני התנאים הראשונים, בית המשפט קובע כי על המבטח להוכיח את סבירות שיקוליו לפצות את המבוטח, כאשר לא כל הסדר בין מבטח לבין מבוטח ולא כל סכום ששולם במסגרת הסדר כזה מהווים ראיה מספקת לקיומה של זכות התחלוף והם נתונים לביקורת.

בית המשפט מוסיף בהקשר זה כי "בעת בחינת סבירות שיקולי המבטח, על בית המשפט לעיין בחומר שעמד נגד עיני המבטח ולבחון – על פני הדברים – אם החלטת המבטח באותן נסיבות שהיו לפניו, סבירה היא, אם לאו."

במקרה זה, למרות שבית המשפט קבע כי הוכחה אחריותו של הנמל לפגיעה בארגזים ועל אף שעל פני הדברים, נראה, לכאורה, כי מדובר בתביעת תחלוף בעלת "חזות סבירה", כדברי בית המשפט, אשר הוגשה בגין נזק שאירע במהלך תקופת הכיסוי הביטוחי, ומגובה בדוחות של שמאים שבדקו את אירוע הנזק בזמן אמת, הרי שלאחר בחינה מדוקדקת של נסיבות המקרה, בית המשפט מגיע למסקנה, כי לא הוצגה בפני המבטח תמונה עובדתית המתארת את מהות הנזקים ועל כן, שיקולי המבטחים בהחליטם לשלם תגמולי ביטוח, לא היו סבירים: "... לא נחה דעתי שהמבטחים (או מי מטעמם) נתנו דעתם לשאלה אם נגרם נזק ליחידות ואם כן – מהו אותו נזק. מחדל זה שומט לטעמי את הקרקע תחת תביעת המבטחים...".

לפיכך, בית המשפט דחה את תביעת התחלוף נגד נמל אשדוד (בסך של כ- 640,000 יורו) למרות שהנמל אחראי לנזק שנגרם. כפועל יוצא, דחה בית המשפט גם את תביעת חברת חשמל בגין דמי ההשתתפות העצמית ששילמה.

המסקנה העולה מפסק הדין היא כי כאשר מוגשת תביעת תחלוף של מבטח נגד צד שלישי, שאלת אחריותו של הצד השלישי לנזק מהווה תנאי הכרחי אך לא מספיק לחיובו כלפי המבטח. יש לבחון בקפידה ולתת את הדעת האם קיים חוזה ביטוח המכסה את אירוע הנזק, האם המבטח שילם תגמולי ביטוח למבוטח בגין אירוע הנזק והאם החלטתו לעשות כן, מבוססת על שיקולים סבירים בנסיבות העניין.

(פסק דינו של כב' השופט מאיר יפרח בת"א (מחוזי ת"א) 41124-02-10 סוכנות לאומית לבטוח בע"מ ואח' נ' חברת נמל אשדוד בע"מ, בשם התובעים עו"ד גב' אירית לשם קיפרמן ועו"ד גב' אירה ליבשין ובשם הנתבעת עו"ד אילן אורלי ועו"ד יואב שפיגלר).

• עו"ד רועי גלעד שותף במשרד גרוסמן, זינגר, גלעד ושות', המתמחה, בין היתר, בתחומי סחר בינלאומי, כולל מכר טובין בינלאומי, עמילות מכס ושילוח בינלאומי, משפט ימי ואווירי, הובלה בינלאומית, ביטוח ימי, מיסים עקיפים, חוקיות היבוא והיצוא, הסכמי סחר וכללי מקור, קניין רוחני, זכויות יוצרים ועוד.

• כל המידע המוצג על ידינו הנו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית.