אחריות משותפת של מחסן ערובה וסוכן מכס לגביית דמי אחסנה

פסק דין מעניין שניתן לפני מספר ימים דן במערכת היחסים שבין מחסן הערובה, סוכן המכס והיבואן, שעה שמתברר כי לא ניתן לגבות את דמי האחסנה מהיבואן, שמקום מושבו ברצועת עזה, ואף הטובין שאוחסנו, הושמדו וממילא לא נגבתה תמורה ממכירתם, תמורה שהייתה מכסה, באופן מלא או חלקי, את חיובי האחסנה.

מחסן הערובה תבע מסוכן המכס את מלוא חיובי האחסנה בטענה כי ההתקשרות במסגרתה ניתנו שירותי האחסנה נעשתה בין מחסן הערובה לבין סוכן המכס. לטענת מחסן הערובה, סוכן המכס הוא זה שפנה למחסן הערובה לקבלת הצעת מחיר לשירותי האחסנה עבור לקוחו של סוכן המכס. הצעת המחיר הועברה לסוכן המכס וכל ההידברות אודות פרטי הטובין, סוג השירותים והמחירים בוצעה תמיד בין מחסן הערובה לבין סוכן המכס.

יתר על כן, גם התשלומים למחסן הערובה שולמו, לאורך השנים, על ידי סוכן המכס (למעט תשלום חד פעמי שהועבר ישירות מהיבואן למחסן הערובה), כשסוכן המכס גובה את התשלומים  מלקוחו היבואן. חשבוניות מחסן הערובה הוצאו לסוכן המכס, אף שנרשם עליהם מיהו לקוח הקצה, כשסוכן המכס מקבל זיכוי בשיעור  של 10% כעמלה  ממחסן הערובה.

לטענת סוכן המכס, אין יריבות בין מחסן הערובה לסוכן המכס היות וההתקשרות למתן שירותי האחסנה נעשתה בין מחסן הערובה באופן ישיר מול היבואן. סוכן המכס טוען כי מחסן הערובה  מחפש "כיס עמוק" במטרה להיפרע מהנזקים שנגרמו לו עקב קשייו לגבות את דמי האחסנה מהיבואן העזתי, אשר הוא זה שקיבל את שירותי האחסנה ממחסן הערובה, ואין לקבל את הניסיון לגלגל את חובות היבואן לפתחו של סוכן המכס.

בית המשפט דוחה את טענת חוסר היריבות בין מחסן הערובה לסוכן המכס. בית המשפט קובע כי עקרונית,  קיימים שני מודלים של התקשרות:  האחד, התקשרות בין מחסן הערובה  לסוכן המכס למתן שירותי אחסנה ללקוחות סוכן המכס; והשני, התקשרות ישירה בין מחסן הערובה ליבואן. 

בנסיבות העניין ניתן ללמוד כי התקיים המודל הראשון, בעיקר לאור ההתחשבנות הישירה והתשלומים הישירים שבין סוכן המכס למחסן הערובה עבור שירותי האחסנה ליבואן. כרטסת הנהלת החשבונות אצל מחסן הערובה הייתה ע"ש סוכן המכס, כאשר שמות לקוחות סוכן המכס מופיעים כהערה בכרטסת.

בית המשפט קובע כי מחסן הערובה וסוכן המכס ערכו ביניהם הסכם מחייב שעניינו אחסנת הטובין של היבואן, ולפיכך יש לדחות את טענת חוסר היריבות שמעלה סוכן המכס כלפי מחסן הערובה.

לכאורה, ניתן היה לצפות כי בית המשפט ימשיך ויקבע כי סוכן המכס חייב במלוא חיובי האחסנה שלא שולמו, אך בית המשפט אינו הולך בדרך זו. "שני הצדדים היו מודעים לכך שהתשלום מבוצע על ידי לקוח הקצה" לקוח משותף של שניהם , לקוח המקבל שירותי עמילות מכס מסוכן המכס ושירותי אחסנה ממחסן הערובה. בנסיבות אלו אין מקום להטיל על סוכן המכס אחריות מוחלטת לביצוע התשלום. "אחריות מוחלטת כזו צריכה להיות כתובה במפורש, ודבר זה לא נעשה"

בית המשפט מגיע למסקנה כי היות ומדובר בלקוח משותף יש מקום לקבוע חלוקת אחריות צודקת בנסיבות העניין,  לצורך נשיאה משותפת בנזק שנגרם עקב חוסר האפשרות לגבות מהלקוח את דמי האחסנה.

חלוקת אחריות זו יכולה הייתה להיעשות במסגרת ההסכם בין מחסן הערובה לסוכן המכס, ואם היו הצדדים קובעים במפורש, "ברחל בתך הקטנה",  כי סוכן המכס אחראי באחריות מוחלטת לחובות היבואן, קביעה זו הייתה שרירה  וקיימת. עם זאת,  אין לקבל קביעה זו כמובנת מאליה בנסיבות העניין .

בית המשפט קובע כי סוכן המכס איננו בעל הטובין ואין לו שליטה על תשלום הכספים שהיה על היבואן לשלם. העמלה בשיעור  של 10% שמקבל סוכן המכס איננה מצדיקה הטלת  אחריות מוחלטת לתשלום החוב,  כך שסוכן המכס יהפוך למעין "חברת הביטוח" של היבואן.

שני הצדדים ידעו כי מקום מושבו של לקוח  הקצה הוא בעזה וייתכן כי ייערמו קשיים בעת גביית התשלום. שניהם לקחו במודע את הסיכון מבלי לקחת בטוחות של ממש ומוטלת על שניהם החובה לנהוג זה כלפי זה  בתום לב ובהגינות עסקית.

לאור כל זאת, קובע בית המשפט כי האחריות לכישלון גביית דמי האחסנה היא אחריות משותפת של מחסן הערובה וסוכן המכס וחלוקת האחריות תהיה באופן שסוכן המכס ישא ב-40% מגובה דמי האחסנה שלא שולמו, בקיזוז 10%  העמלה המגיעה  לו. מחסן הערובה ישא ביתרת דמי האחסנה שלא שולמה.

חשיבותו של פסק הדין היא בהפניית תשומת הלב להתייחסות הנדרשת למקרים של חדלות פירעון היבואן. אין זה מובן מאליו, שהסיכון הכבד ייפול על צד זה או אחר. חשוב  להתייחס לחלוקת הסיכון וחשוב עוד יותר, לדאוג לקבלת בטוחות באותם  המקרים שקיים חשש ששווי  הטובין לא יכסה את עלויות שירותי האחסנה.