האם רשימת לקוחות הינה "סוד מסחרי"?

בבעלותכם חברה מסחרית גדולה ומכובדת המספקת שירותים מקצועיים. אתם מגייסים אנשי מכירות, משקיעים בהם משאבים אדירים ומציידים אותם בארגז כלים שיווקי ומשוכלל לצורך גיוס לקוחות חדשים ושימור הלקוחות הקיימים, ולצורך כך החתמתם אותם על הסכם סודיות ואי תחרות לפרק זמן מוגדר מראש. לאחר מספר שנים החליט אחד מאנשי המכירות לפרוש, וסמוך לאחר פרישתו גיליתם כי הוא מספק שירותים מקצועיים ללקוח שלכם באמצעות חברה מתחרה. אין לתאר את עוצמת התסכול בבחינת יריקה לבאר ממנה שתה איש המכירות שלכם.

תיאור זה הוא תמצית האירועים שחוותה חברת שילוח בינלאומי ידועה ביחס לאחד מאנשי המכירות שהעסיקה, ובשל כך הגישה לבית הדין לעבודה בקשה למתן צווים זמניים המורים על אותו איש מכירות לחדול לאלתר לפנות ללקוחות החברה על יסוד פרק הזמן לו התחייב במסגרת חתימתו על סעיף אי תחרות.

סיווג רשימת לקוחות חברה כ"סוד מסחרי" קיבל ביטוי נרחב בפסיקת בתי הדין לעבודה על פי מספר מבחנים. על קצה המזלג "סוד מסחרי" מוגדר בחוק עוולות מסחריות, בין היתר, כמידע עסקי מכל סוג שלא ניתן לגילוי ע"י אחרים, בעל יתרון לבעליו ובלבד שנוקט הוא אמצעים סבירים לשמור על סודיותו. ככל שאכן הרשימה סודית ולא פורסמה לציבור, הושקעו בה זמן, כסף, מאמצים ומשאבים, אזי עשויה היא להיחשב כ"סוד מסחרי". כמובן שחברה המתהדרת בפרסום לקוחותיה באתר האינטרנט שלה, לא תוכל לחסות בצל הסוד המסחרי.

מבחן נוסף נוגע לזהות פלח השוק ואפיון המוצר או השירות הנמכרים; בהגיע רשימת לקוחות אל חברה מתחרה, אזי כשמדובר בפלחי שוק ומוצרים החופפים זה לזה, קרי, ייחודיות המוצר ומספר מצומצם של לקוחות המשתמשים בו, קרוב לוודאי להניח כי רשימת הלקוחות עשויה להיחשב כסוד מסחרי. עוד קובעת הפסיקה כי חשיבות רשימת הלקוחות נובעת מהתנאים המסחריים עימם ומהטיפול שלהם הם זוכים מאת החברה, כגון מחירים מיוחדים, תנאי תשלום וכיו"צ, העשויים לבדל אותה כרשימה בעלת אפיון של סוד מסחרי. בנוסף, יש להתחשב גם בהיקף הידע שיש לעובד על הלקוחות. שונה מצבו של מנהל בכיר ממצבו של עובד זוטר, שידיעותיו לגבי הלקוחות מוגבלות.           

ומה לגבי סעיפי אי תחרות בהסכמי העסקה? ככלל, מטרתם של סעיפי אי תחרות היא ליצור "תקופת צינון" במסגרתה העובד מנוע מלעבוד בחברה מתחרה או לפנות ללקוחות החברה במשך פרק זמן מסוים על מנת לספק להם שירותים מתחרים, ובלבד שלא תהיה פגיעה בלתי לגיטימית בחופש העיסוק של העובד. נימוקים שהוכרו בפסיקה המצדיקים איסור אי תחרות נוגעים לחשש מחשיפת סודות מסחריים בפני העסק המתחרה, קבלת שכר גבוה במיוחד בגין התחייבות העובד לאי תחרות, הכשרה מיוחדת שקיבל בתמורה להתחייבותו לתקופת עבודה מסוימת, הפרה חמורה של חובת האמון ותום הלב. ציון סעיף סתמי האוסר אי תחרות, אינו תקף, זולת אם מגן על אינטרס לגיטימי של המעביד, קרי, אותו סוד מסחרי - רשימת לקוחותיו, יציבות העסק ומניעת "זליגת לקוחות".

ככלל, משך הזמן שנקבע על ידי בתי הדין לעבודה, כזמן סביר במסגרתו ניתן יהיה להגביל את העובד באי התחרות עומד על תקופה בת 6 חודשים, ורק במקרים חריגים מאוד יאשר בית הדין תקופה ממושכת. במקרה של אותה חברת שילוח, שיוצגה בתיק ע"י כותב שורות אלו, ניתן פסק דין, לפיו, תקופת ההגבלה נקבעה ל-9 חודשים.

אילן אהרוני הינו עו"ד ונוטריון של ארגון מנהלי הרכש והלוגיסטיקה בישראל העוסק במתן ייעוץ לחברות בתחום השילוח הבינלאומי, עמילות המכס וניהול כל שרשרת האספקה.

הערה: המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי ביחס לפעולות המתבססות על הדברים האמורים ובכל מקרה יש לקבל ייעוץ משפטי מתאים לכל מקרה.