תשלום רטרואקטיבי

בסוף שנת 2011 תוקנה פקודת הנמלים באופן שאינו מאפשר עוד לנמל לגבות אגרות נמל מסוכן מכס באופן רטרואקטיבי (במקום לגבות מן היבואן), אלא במצבים חריגים, בהם נקבע על ידי בעל סמכות כי סוכן המכס סייע ליבואן להתחמק מתשלומי חובה.

בקשר לגבייה רטרואקטיבית מסוכני מכס שנוגעת לעידן שלפני תיקון החקיקה, לאחרונה ניתן פסק דין נוסף בסאגה מתמשכת זו. בית משפט השלום באשדוד קיבל תביעה של סוכן מכס בעניין אגרות נמל שנדרשו ממנו למפרע על ידי הנמל. במסגרת פסק הדין, נדונה באריכות שאלת סמכותו של הנמל לגבות מסוכן המכס אגרת נמל באופן רטרואקטיבי, בעקבות "הרמת ערך" שבוצעה בדיעבד על ידי רשות המכס לאחר שחרור הסחורה מפיקוח מהמכס.

בשורה התחתונה קבע בית המשפט מגבלת זמן לפעילותו של הנמל, כך שאם אגרת הנמל הרטרואקטיבית נדרשה מסוכן המכס זמן סביר לאחר שחרור המשלוח מן המכס, יחויב סוכן המכס באגרה, אך אם מדובר במספר שנים לאחר השחרור, יופטר סוכן המכס מן האגרה.

מדובר בחברת יחדיו שילוח בינלאומי ועמילות מכס בע"מ, שסיפקה שירותיה לשני יבואנים שביקשו לייבא טובין ארצה. אותם יבואנים שילמו אגרת נמל לנמל אשדוד באמצעות סוכן המכס.

זמן מה לאחר השחרור, קבעה רשות המכס כי ערך הטובין שהוצהר על ידי היבואנים היה כוזב וביצעה "הרמת ערך" שתשקף את ערכם האמיתי. בהתאם לכך, דרש הנמל מסוכן המכס באופן רטרואקטיבי את השלמת אגרות הנמל, בשל ערכם החדש של הטובין.

הנמל גבה סכום של 13,940 שקל ישירות מסוכן המכס באמצעות מערכת סליקה בנקאית. סוכן המכס תבע את הסכום בבית המשפט, משום שלטענתו נגבה שלא כדין.

סוכן המכס טען כי לנמל אין סמכות בדין לבצע גביה רטרואקטיבית של אגרות נמל, וכי לאחר שחרור הטובין אין עוד הוא משמש כשלוחו של היבואן. סוכן המכס טען כי קביעה שונה תחשוף אותו לסיכונים רבים ואינסופיים, שכן יהיה ניתן לגבות ממנו תשלומים בגין קנוניות שביצע היבואן אף לאחר השחרור ובלא ידיעתו.

מנגד טען הנמל כי האגרות נגבות כדין מכוח תקנות הנמלים, התשל"א 1971, כאשר החובה מוטלת על סוכן המכס אשר הינו שלוחו של היבואן. הנמל טען כי סוכן המכס יוכל לדרוש בחזרה את הפרשי האגרות ששילם לנמל, וכי גם במצב של אגרת נמל שולמה ביתר, ההשבה מתבצעת בפועל לסוכן המכס.

בית המשפט קבע כי בהתאם לדין וכן בהתאם לפסיקות קודמות של בית המשפט העליון, אין מחלוקת כי הנמל רשאי, באופן עקרוני, לגבות מסוכן המכס תשלום אגרות נמל ששולמו בחסר על ידי היבואן אף לאחר שחרור הטובין.

עם זאת, נקבע כי הפעלת הסמכות על ידי הנמל מותנית בכך שהגביה נעשית תוך זמן סביר.

בית המשפט קבע כי בחינת הזמן במסגרתו פעל הנמל לגביית התשלום תיעשה בשני מישורים: פרק הזמן שחלף מעת קבלת המידע בנמל על ערכם החדש של הטובין ועד לדרישת התשלום מסוכן המכס; פרק הזמן שחלף מעת שחרור הטובין ועד לדרישת התשלום מסוכן המכס.

תוך יישום מבחנים אלו, נקבע כי הנמל עמד בדרישה הראשונה, משום שחלפו רק 13 ימים מהמועד בו קיבל הנמל מידע מן המכס על הרמת הערך, ועד למועד גביית האגרות מסוכן המכס. מנגד, לא עמד הנמל בדרישה השנייה, שכן מדובר בטובין ששוחררו כ-4 שנים קודם לדרישת השלמת תשלומי אגרות הנמל.

לאור פרק הזמן הבלתי סביר שחלף ממועד שחרור הסחורות מהמכס ועד למועד דרישת הנמל לתשלום אגרות רטרואקטיביות, נפסק כי רוב התביעה תתקבל (למעט רשימון אחד שממועד שחרור לא חלף פרק זמן ארוך).

לאור זאת, חויב נמל אשדוד ישיב לסוכן המכס סכום של כ-11,000 שקל וכן יוסי הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 4,000 שקל.