תביעת מכס - בית המשפט מחק מהתביעה את הסעד ההצהרתי

לאחרונה, בית המשפט השלום בתל אביב-יפו העלה לדיון ביוזמתו את שאלת הסמכות העניינית באשר לסעד ההצהרתי שהתבקש במסגרת תביעת השבה שהוגשה על ידי יבואן. בית המשפט הורה למחוק את הסעד ההצהרתי שהתבקש במסגרתה, וזאת לאור קביעתו כי לא הוכח שהשווי הכספי של הסעד ההצהרתי מצוי בתחומי סמכותו העניינית של בית משפט השלום, ולאור העובדה כי התובעת לא ציינה מהם הטעמים המיוחדים לאפשר לה לצעוד במסלול החריג של תביעה לסעד הצהרתי חלף תביעת השבה לפי סעיף 154 לפקודת המכס. על כך בסקירה שלפנינו.

עובדות המקרה:

התובעת הגישה את תביעתה לאור העובדה שלטענתה חויבה ביתר במסים בגין ייבואם לישראל של שטיחים מפלסטיק, מגיני שמש ומשענות יד המיועדים לכלי רכב. רשות המסים סיווגה את המוצרים הללו תחת פרט המכס 87.03-9990 לצו תעריף המכס, ובעקבות סיווגם ככאלה חבה התובעת מסי יבוא בגין יבוא המוצרים.

התובעת שילמה תחת מחאה את מסי היבוא והגישה תביעה לבית המשפט. במסגרת תביעתה עתרה התובעת לשלושה סעדים: הראשון, להשיב לידיה את סכומי הכסף ששילמה בגין חיובה במסי היבוא עקב פרט המכס שלעמדת רשות המסים הוא הנכון; השני, למתן הצהרה כי סיווג רשות המסים הוא שגוי וכי יש לסווג את המוצרים בפרטי מכס אחרים בצו תעריף המכס ולהשיב את הערבויות שרשות המסים מחזיקה; השלישי, לחילופין התבקש להורות על פטור לתובעת מתשלום הסכומים שנגבו ממנה לקנסות פיגורים.

פסק הדין ניתן ביום 20.8.2022 על ידי השופט גיא הימן.

טענות הצדדים:

לאחר שהוגשו כתבי הטענות מטעם הצדדים לתובענה ולאחר שהתובעת התבקשה להגיש הודעת הבהרה באשר לסעדים המבוקשים על ידה, בית המשפט העלה מיוזמתו את השאלה, האם הוא מוסמך לדון בתביעה שהוגשה מטעם התובעת. זאת, מאחר שהתובעת לא ביקשה רק את השבת המסים ששילמה, אלא גם סעד הצהרתי לקביעה כללית הצופה את פניהם של מקרי יבוא עתידיים. 

הדיון המשפטי והחלטת בית המשפט:

בית המשפט קבע כי הסעד הכספי שהתבקש, אשר מסתכם בסך של כ-19,000 ש"ח, מצוי בסמכותו של בית משפט השלום (נמוך מסך של 2.5 מיליון ש"ח). כך, גם, נקבע כי יש להניח ששווי הערבויות שהועמדו על ידי התובעת אשר התבקשה השבתם לא עולים על סכומו של מסי היבוא שנגבו מהתובעת, ולכן גם סעד זה בצירוף הסעד הכספי מצוי תחת סמכותו של בית משפט השלום.

ואולם, בית המשפט קבע כי הסעד ההצהרתי שהתבקש, נוסח בצורה שאינה מתייחס למקרה היבוא המסוים של המוצרים אלא מבוקש באמצעותו קביעה כללית, הצופה את פניהם של מקרי יבוא עתידיים. על כן, נקבע כי סעד מסוג זה מצוי בסמכותו של בית המשפט המחוזי ולכן יש למחוק מן התביעה את הסעד ההצהרתי. זאת, מאחר שהשווי הכספי של הסעד ההצהרתי מצוי בתחום סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי, ולאר העובדה כי לא פורטו טעמים מיוחדים מטעם התובעת, המאפשרים לה לצעוד במסלול החריג של תביעה לסעד הצהרתי חלף תביעת השבה בהתאם לסעיף 154 לפקודת המכס.

באשר לסעד הכספי להשבת סכומי המסים ששולמו ולסעד להשבתן של הערבויות הבנקאיות שהועמדו על ידי התובעת, קבע בית המשפט כי הבירור יימשך והחלטה נפרדת להמשך בירורה של התביעה תינתן בנפרד.

[ת"א (שלום ת"א) 13082-02-20 הדר רוזן בע"מ נ' מדינת ישראל רשות-המסים (נבו, 20.8.2022)].

ב"כ התובעת: עו"ד אהוד קרונפלד, עו"ד שרון סופרין, עו"ד איתי שוורץ, עו"ד רענן בן-ישי; ב"כ הנתבעת: עו"ד טל זוהר, עו"ד ד"ר לירון ברנד קויפמן.

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל  [email protected] ו/או בטלפון 03-6089979.