רק בישראל

בית המשפט העליון קבע כי בנק יוכל לתבוע בישראל חברה בלגית, שלפי הטענה הפרה את חובתה לשלם לו כספים בגין עסקת יהלומים. בכך נדחתה בקשת החברה הבלגית, שטענה כי התביעה צריכה להתברר בבלגיה.

יצוין שמדובר בהחלטת ביניים וכעת יידרשו בתי המשפט לדון בפרטי תביעה עצמה.

חברת צבי אור בע"מ נקלעה לקשיים כספיים קשים ונותרה חייבת כספים לבנק דיסקונט. במטרה להשיב חלק מהכספים, נעזרה צבי אור בחברה בלגית, עימה היתה קשורה, שעוסקת בענף היהלומים.

ההסכם המשולש בין הצדדים קבע כי הבנק יממן משלוח יצוא של יהלומים לחברה הבלגית, כשבתמורה התחייבה החברה לשלם לבנק את התמורה שתתקבל בעבור מכר היהלומים; עוד נקבע שבאם לא יימכרו - עליה למסור את היהלומים עצמם לידי הבנק כבטוחה לחובות צבי אור.

בכתב התביעה טען הבנק שהחברה הפרה את התחייבותה, משום שלא שילמה עבור היהלומים ולא מסרה אותם כבטוחה.

מאחר ומדובר בחברה זרה, לא ניתן להגיש תביעה באופן אוטומטי. במקביל יש לקבל אישור מבית המשפט, לשלוח את כתב התביעה לצד הנמצא בחו"ל, תוך תרגומו לשפתו, ובכך הינו מצורף כנתבע לתביעה.

בית המשפט נעתר לבקשת הבנק וצירף את החברה הבלגית לתביעה. לאחר שערעור החברה בעניין צירופה נדחה, העניין הגיע לפתחו של בית המשפט העליון.

בדיון שנערך בעליון טענו נציגי החברה הבלגית כי הבנק אינו עומד בקריטריונים לצורך קבלת אישור לשליחת כתב תביעה מחוץ לשטחי מדינת ישראל.

טענה זו נדחתה. בית המשפט אימץ את קביעת בתי המשפט שקדמו לו, לפיה מדובר בחוזה שהופר בשטחי מדינת ישראל ותשלום שהיה אמור להתקבל היה צריך לעבור לחשבון בנק בישראל. משלא שולם הסכום בישראל, נקבע כי קיימת הפרת חוזה בתחומי מדינת ישראל.

כן נדחתה טענת החברה כי יש להכריע בסכסוך בבית המשפט בבלגיה. בית המשפט העליון קבע כי קיים קשר חזק בין מדינת ישראל ובין הסכסוך, דבר המצביע על היותה של ישראל "פורום נאות" לבירור התביעה.

עוד נטען, כי בית המשפט הבלגי הוא זה שמוסמך להכריע, וכי הבנק הסתיר בבקשתו את העובדה שהחברה הבלגית כבר תבעה אותו בבלגיה בגין סכסוך זה. גם טענות אלה נדחו. בית המשפט ייחס חשיבות לדבריו של בית המשפט הבלגי, שציין מפורשות כי הוא אינו עומד להכריע במחלוקת החוזית שבין החברה הבלגית לבין הבנק, אלא בעילות אחרות.