"עשית ולא הודעת – לא עשית"

פס"ד של בית המשפט העליון קבע כי שני צווים שהוציא פקיד השומה יבוטלו מהטעם שלא הוצאו בתוך מסגרת הזמן אשר נקבעה לכך בחוק. רשות המס מחויבת למסור לנישום / ליבואן הודעה מנומקת על החלטתה
 
מאת עו"ד הילה וולגמוט, עו"ד גיל נדל
 
ברשימה זאת נספר על שני פסקי הדין העוסקים באופן הפעלת הסמכויות הנתונות בידי הרשות, באותם מקרים שהחוק קוצב זמן להפעלתן. מגמת בתי המשפט בפסקי דין אלה היא להחמיר עם הרשות, ולבטל החלטותיה אם לא יצאו תחת ידיה במועד הנקבע לכך בחוק, ואם לא היו מנומקות כל צורכן.
 
בפסק דינו של בית המשפט העליון (ע"א 5954/04 פקיד שומה ירושלים 1 נ' משה סמי), נדונו שני ערעורים של פקיד השומה על שני פסקי דין של בית המשפט המחוזי, ושבהם נקבע כי שני צווים שהוציא פקיד השומה יבוטלו מהטעם שלא הוצאו בתוך מסגרת הזמן אשר נקבעה לכך בחוק.
 
השאלה המשפטית שהתעוררה היתה מה צריכה לעשות הרשות כדי לעצור את מרוץ הזמנים שנקבע בחוק לביצוע החלטה מסוימת (למשל: מתן החלטה בהשגה):  האם די בכך שהפקיד יזין את הצו במחשב ו/או בכתב  ויניחו במגירתו, או שיש צורך בפרסומו או מסירתו לנישום?
 
בית המשפט קבע כי אין לראות בסמכות כאילו השתמשו בה - אם לא הועברה על כך בדרך כלשהי הודעה לנישום. סמכות הפקיד אינה יוצאת מן הכוח אל הפועל, כל עוד מצוי הצו בידיעתו הבלעדית של הפקיד.
 
לתוצאה זו הגיע בית המשפט לאחר שבחן את תכלית הקביעה של פרק זמן בו צריכה הרשות המינהלית לקבל החלטה, אשר היא, בין היתר, צמצום חוסר הוודאות המשפטית בה שרוי אדם כאשר טרם ניתנה בעניינו החלטה. בית המשפט קבע כי לא ניתן להגשים את תכליתה של מגבלת הזמן אשר קצב המחוקק לפקיד השומה, מבלי שמגבלה כזו תהיה ידועה גם לנישום עצמו.
 
יצוין כי בקביעה זו, סטה בית המשפט מההלכה שהיתה קבועה עד היום (ע"א 568/78 פקיד השומה נ' יצחק ביר) אשר לפיה משעה שקבע הפקיד את המס בצו שבכתב נפסק "מרוץ הזמנים", וזאת - בין אם הומצא לנישום באופן מיידי או שנשאר אצל הפקיד ללא ידיעת איש זולתו. פסק הדין בעניין ביר שניתן לפני עשרות שנים היה מבוסס על פרשנות מילולית של סעיף החוק, ואילו בית המשפט בפסק הדין החדש שלפנינו העדיף את הפרשנות התכליתית על פניה.
 
פסק דין נוסף שנרצה לספר עליו הוא פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, בע"ש 1107/06 מחסני ספורט אין בע"מ נ' רשות המסים. באותו עניין רשות המסים עיכבה החזרת עודף מס תשומות, על פי הוראת סעיף 39(א) 2 לחוק  מס ערך מוסף, המקנה סמכות לעכב השבת מס עד ל- 180 יום השבת המס, במקרה של חקירה בביצוע עבירה בידי עוסק. רשות המס הודיעה על כך לנישום.
 
והנה, טרם חלפו 180 הימים הקצובים לעיכוב, הוציאה רשות המסים הודעת קנס לנישום לפי סעיף אחר בחוק, בגין ניהול ספרים בסטייה מהותית. על פי החוק, במועד בו הוצאה הודעת הקנס, קמה לרשות המסים עילה לאי החזרת עודפי המס בהתאם להוראת הסעיף האחר - סעיף 39 (ב) לחוק מס ערך מוסף המקנה 90 יום לעיכוב הכספים.
 
אלא, שרשות המסים מעולם לא הגישה הודעה לנישום על עיכוב מכוח הוראת הסעיף ה"אחר" - סעיף 39 (ב) לחוק מס ערך מוסף, וההודעה היחידה שניתנה היתה על פי הוראת סעיף 39 (א) 2 לחוק, כאמור לעיל. לטענת רשות המסים, על אף שלא נשלחה הודעה או החלטה בעניין העילה הנוספת לעיכוב, עילה זו קיימת.
 
בית המשפט קבע, תוך שהוא נסמך על פסק דינו של בית המשפט העליון דלעיל, כי רשות המסים חייבת בהודעה מראש מפורשת ומנומקת בדבר החלטה לעכב את הכספים. על מנת לעכב כספי נישום מכוח סעיף 39 (ב) היה על רשות המסים לפעול באופן אקטיבי באמצעות הודעה מנומקת לנישום. משלא פעלה כך הרשות, לא הוציאה את סמכותה מן הכוח אל הפועל במועד שנקבע לכך. בהתאם לכך, הורה בית המשפט לרשות המסים להחזיר לנישום את הכספים המעוכבים.
 
נציין, כי גם בפקודת המכס קבועות סמכויות של פקידי המכס המוגבלות בזמן. כך למשל סעיף 190 לפקודת המכס קובע חובת הודעה מנומקת לבעל טובין על תפיסת הטובין וסיבתה. סעיף 192 לפקודה קובע כי אם תוך שלושה חדשים לאחר קבלת התביעה על התפוס לא דרש גובה המכס מהתובע להגיש תובענה יימסר התפוס לידי התובע.
 
אם נקיש מפסקי הדין הנ"ל לענייננו, נוכל להסיק כי אם לא נמסרה הודעת גובה המכס לידי בעל הטובין בתוך 3 חודשים, ותוך שלבעל הטובין נמסרת הסיבה לתפיסת הטובין, על מנת שהאחרון יוכל להגיש תובענה מתאימה, תבוטל תפיסת הטובין והטובין יימסרו לידי בעליהם.
 
* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.
 
* הכותבים הינם עורכי דין במשרד עורכי הדין - גיל נדל, העוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקניין רוחני.