עסקת קונסיגנציה תקפה גם בלי הסכם חתום

בסקירה זו נעדכן אודות פסק דין שניתן על ידי בית המשפט השלום בכפר סבא, שדן במחלוקת שהתעוררה בין יבואן הולנדי ליצואנית ישראלית בנוגע לעסקאות יצוא מנדרינות מישראל לשיווק בהולנד.

בית המשפט דן בשתי מחלוקות עיקריות שהתעוררו בין הצדדים. האחת, מה היו תנאי ההתקשרות שנקבעו בפועל על ידי שני הצדדים; השנייה, טענת היבואן ההולנדי בדבר איכותם הירודה של המנדרינות שיובאו על ידו מישראל.

בראשית ההתקשרות בין הצדדים סוכם כי העסקה תבוצע בתנאי מחיר "פיקס". כלומר, היבואן ישלם ליצואנית מחיר קבוע מראש עבור הסחורה, ללא קשר למחיר מכירתה בשווקים בהולנד.

לאחר יבוא שתי מכולות מישראל, מצא היבואן כי היצואנית הינה חברה אמינה ואיכותית, ולכן הוחלט לשנות את שיטת ההתקשרות ולעבור לשיטת הקונסיגנציה (מכר מותנה / משגור), לפיה היבואן בהולנד ישלם ליצואנית תשלום ראשוני כמקדמה לצורך התשלום למגדלי המנדרינות בישראל, ויתרת התשלום תועבר לאחר מכירת הסחורה בהולנד. כמו כן, סוכם בין הצדדים כי היבואן יקזז מן התשלום שיתקבל בגין מכירת המנדרינות בהולנד את המקדמות ששולמו על ידו ליצואן בישראל, וכן עמלה בסכום שסוכם בין הצדדים.

וכך החלו הצדדים לפעול, כאשר לפתע, לטענת היבואן ההולנדי, החל מהמשלוח השלישי ובסך הכול במשך 20 משלוחים, הסחורה שהגיעה להולנד היתה בעלת איכות ירודה ופגומה, כך שאם היה ניתן למכרה, המחיר שהתקבל עבודה היה נמוך ביותר, באופן שלא כיסה את המקדמות ששולמו ליצואנית.

לטענת היבואן, גם לאחר שדיווח ליצואנית על איכותן הירודה של המנדרינות והודיע לה כי בכוונתו  לנכות את כלל הפסדיו מהתשלום אותו היה אמור להעביר לה, המשיכה היצואנית לשלוח להולנד סחורה, תוך התחייבות כי זו סחורה איכותית, הניתנת למכירה במחירים הגבוהים ביותר. בפועל, טען היבואן, הסחורה היתה פגומה. על כך הוא הגיש תביעה לבית המשפט, להשבת הסכומים ששולמו על ידו ביתר, בסך של 231 אלף שקל.

מנגד טענה היצואנית, כי תנאי ההתקשרות בין הצדדים כללו גם מחיר מינימום לו התחייב היבואן ההולנדי במכירת הפירות בהולנד, כאשר בנוסף למחיר מינימום זה, סוכם כי היצואנית תהיה זכאית לשיעור נוסף מהמכירות.

לטענת היצואנית, היבואן לא עמד בהתחייבותו ולאחר שראה כי עלות המשלוחים אינה מכוסה, הפסיק את ייצוא הסחורה להולנד מיוזמתו. על כך הגישה היצואנית תביעה שכנגד בסך שך 437 אלף שקל.

השופטת רחל קרלינסקי נדרשה ראשית להכריע, בהיעדר הסכם בכתב בין הצדדים, מה היתה מהות העסקה והאם התחייב היבואן ההולנדי למכור במחירי מינימום שנקבעו על ידי היצואן מישראל.

בית המשפט קבע, לאחר שבחן עדויות מומחים ואת ההתכתבויות בין הצדדים, כי יש לקבל את עמדת היבואן, לפיה שיטת ההתקשרות היתה שיטת קונסיגנציה ללא מחיר מינימום, כך שהיבואן ההולנדי היה רשאי למכור באיזה מחיר שיבחר. למסקנה זו הגיע בית המשפט מבדיקת תכתובות המיילים בין הצדדים, שהוכיחו כי היצואן הציע מחירי מינימום, אך הצעה זו נותרה ללא מענה מצד היבואן, והיצואן המשיך לספק פירות.

באשר לשאלת איכותן של המנדרינות, קבע בית המשפט, לאחר שבחן באופן יסודי את הראיות לגבי כל מ-20 המכולות, כי היבואן הוכיח כי אכן איכות המנדרינות היתה ירודה ופגומה לגבי ארבעה משלוחים בלבד, בעוד שלגבי כל שאר המשלוחים הוא לא הצליח להמציא תמיכה מלאה לטענותיו, כאשר חלק מטענותיו אף הופרכו במסמכים נגדיים.

לפיכך, קבע בית המשפט כי בגין ארבעת המשלוחים בגינם הצליח היבואן להוכיח את תביעתו, תשלם היצואנית סך של 115,965 שקל בתוספת הוצאות משפט של 30 אלף שקל. מנגד קבע בית המשפט כי היצואנית לא הצליחה להוכיח את תביעתה הנגדית ודחה אותה.

* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.

* עו"ד גיל נדל מתמחה בדיני יבוא, יצוא, הובלה ושילוח וסחר בינלאומי, והוא עומד בראש תחום יבוא ויצוא וסחר בינלאומי במחלקת המסים במשרד גולפרב זליגמן ושות'. לפרטים ומידע: [email protected]