עלות כשרות היבוא

אחת המחלוקות הנפוצות בין יבואנים מסחריים לרשות המכס עוסקת בשאלת מחיר העסקה, או במילים אחרות - מהו הערך שעליו יוטלו מסי היבוא.

קיימות הוצאות שנכללות במחיר העסקה, שכן הן מנויות בפקודת המכס, ועל כך אין מחלוקת; אחת מההוצאות שאינה נמנית במפורש בפקודת המכס ושלגביה ניתנו מספר פסקי דין, היא הוצאה הכרוכה בכשרות של מוצר מיובא.

בשנתיים האחרונות ניתנו מספר פסקי דין שקבעו כי כשרות נכללת בערך למכס. כך ניתן לפני מספר חודשים פסק דין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, שקבע ברוב של 2 שופטים נגד 1, כי הכשרות חייבת במכס. הנושא תלוי ועומד בבית המשפט העליון ובקרוב יתקיים דיון בנושא בערעורים שהוגשו על פסקי הדין שניתנו בבתי המשפט המחוזיים.

מדובר במחלוקת שנדונה בעבר בבית המשפט השלום וכעת הגיע לפתחו של בית המשפט המחוזי, בין יבואני בשר כבש כשר לישראל לבין רשות המכס, לגבי השאלה האם יש להוסיף לערך הבשר ביבוא את עלויות הכשרות שמוציא היבואן, הכוללות תשלום לרבנות הראשית, או לצד ג', לצורך שליחת שוחט ומשגיחים כשרות למפעל הבשר בחו"ל.

על פי חוק בשר ומוצריו, לא ניתן לייבא לישראל בשר כבש שאינו כשר. לפיכך היבואן נדרש לשלוח לחו"ל צוות של משגיחי כשרות ושוחטים על מנת לקבל את תעודת הכשרות.

היבואן נשא בתשלומים עבור הבשר לספק בשר כבש ובנפרד שילם לעובדי הרבנות הראשית בעבור הליכי ההשגחה והשחיטה. השאלה היתה האם ניתן לחייב במכס רק את המוצר בנפרד מעלויות הכשרות, או שמא יש להוסיף לערך החייב במכס גם את עלויות הכשרות.

בית משפט השלום דחה את תביעת היבואנים והעניין הגיע לבית המשפט המחוזי בשלב הערעור.

בבחינת השאלה האם יש להוסיף את הוצאות הכשרות לערך הטובין לצרכי מכס, ביצע בית המשפט בחנה בין סעיף 132 ו- 133 לפקודת המכס.

בכל הנוגע לסעיף 132 לפקודת המכס טענו היבואנים כי סעיף זה מתייחס רק למחיר ששולם רק למוכר הטובין, או לטובתו, ולא לצד ג'. מכיוון שבמקרה הזה עלויות הכשרות משולמות לצד ג' ולא לספק, טענו היבואנים כי הן לא נכללות תחת סעיף 132 לפקודה.

דעת הרוב בבית המשפט דחתה טענה זו וקבעה כי אין כל יסוד להבחנה בין העלויות השונות הכרוכות באותו הליך ייצור, וזאת רק בשל זהות הגורם אליו משולמים התשלומים. נקבע כי יש לכלול את עלויות הכשרות כחלק מערך העסקה, ללא קשר לזהות הגורם אליו משולמות עלויות אלה, הואיל ומדובר בפעולה הנמשכת במהלך כל הליך הייצור.

כך נקבע: "עיננו רואות כי מלכתחילה הבשר המיובא הוא בשר כבש כשר, ובנוסף - תהליך הייצור מלווה מתחילתו ולכל אורכו בצוות מטעם הרבנות, שמבצע את פעולת השחיטה, ההשגחה וכן פעולות נוספות, ומכאן ברי כי צוות השחיטה (הן השוחטים והן המשגיחים) לוקחים חלק פעיל ואינטגרלי בתהליך הייצור".

בבחינת סעיף 133 לפקודת המכס טענו היבואנים כי מדובר ברשימה סגורה של הוצאות שניתן להוסיף לערך למכס, והואיל והוצאות כשרות אינן מופיעות בסעיף, אין לחייבן במכס מכוח סעיף זה.

במקרה זה קבע בית המשפט כי השאלה האם הכשרות נכללת תחת סעיף 133 לפקודה או לא אינה מצריכה הכרעה, היות וכבר נקבע כי יש לחייב במכס את הוצאות הכשרות מכוח סעיף 132 לפקודת המכס, המתייחס למחיר העסקה.

בית המשפט הוסיף וקבע כי חלק מהוצאות ההכשרה כבר נכללות בערך ולא הגיוני להפריד ביניהן לבין עלויות נוספות של כשרות.

כך נקבע: "כאשר מדובר בשתי פעולות שהן חלק אינהרנטי מתוך תהליך הייצור כפעולות השחיטה וההשגחה, אינני רואה סיבה מדוע דין פעולה אחת איננו כדין פעולה שניה, כשאין זה הגיוני לעשות הבחנה בין סוגי ההוצאות בתהליך, ועל כן יש לראות את העלויות הכרוכות במכלול פעולות ההכשרה בתהליך ייצור כחלק מההוצאות לצרכי מכס".

עם זאת, דעת המיעוט בפסק הדין קבעה כי השימוש במונח "המחיר ששולם" בסעיף 132 לפקודת המכס מראה כי מדובר בסכום ששולם למוכר, להבדיל מתשלום לצדדים שלישיים, שאינו "מחיר" אלא סוג של "הוצאה".

דעת המיעוט כי סעיף 133 לפקודה המתייחס לתוספות למחיר העסקה מהווה הוראה משלימה לסעיף 132 לפקודת המכס, ושני הסעיפים יחד יוצרים מערכת הרמונית של כלל והחריגים לו.

 סעיף 133 לפקודת המכס קובע רשימה סגורה של הוצאות ותשלומים שאותם ורק אותם יש להוסיף למחיר העסקה לצורך חיוב במכס, זאת אנו למדים מהמונח "אך ורק ההוצאות והסכומים המפורטים להלן...". דעת המיעוט קבעה כי הואיל והוצאות הכשרות שולמו לצד ג' ואינן מופיעות ברשימת ההוצאות שיש להוסיף לערך המכס לפי סעיף 133 לפקודת המכס – אין להוסיף את הוצאות הכשרות לערך הטובין לצרכי מכס, לא מכח סעיף 132 ולא מכח סעיף 133.

וכך נקבע: "סיכומו של דבר, הן מבחינה לשונית–מילולית, והן מבחינת תכלית התיקון לפקודת המכס, בו שונו סעיפי הפקודה שבענייננו רק כדי להתאימם לשיטה של הערכת טובין לצרכי מס שנקבעה בהסכם היישום, דומה בעיני כי יש לפרש את המונח 'המחיר ששולם', כתשלום ששולם למוכר, להבדיל מתשלום לצדדים שלישיים, ומטעם זה יש לקבל את הערעור".

בית המשפט דחה את טענתו החלופית של היבואן בדבר עמידתו בתנאי סעיף 3 לחוק מסים עקיפים. בעניין זה נקבע כי מאחר שהיבואן לא מסר לרשות המכס הודעה כי הוא נושא בעלויות נוספות עבור ההכשרה והשחיטה מעבר לתשלום עבור הכבש, אזי אין הוא עומד בתנאי החוק ואינו זכאי לפטור מהגירעונות שנדרשו ממנו מכח טענה זו.

לאור כל האמור, ברוב דעות של 2 שופטים נגד 1, הערעור נדחה והיבואן חויב בהוצאות של 20 אלף שקל.