על תחילת נפילתו של סעיף 154 לפקודת המכס

פסק יוצא דופן של בית המשפט מציין כי: סעיף 154 לפקודת המכס הוא הוראה דרקונית, ואיננו חיים "במדינת דרקוניה" אלא במדינת ישראל הריבונית, היהודית והדמוקרטית
 
דיני המכס הניבו לאחרונה פסיקה יוצאת דופן של בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופט מנחם קליין) שהעלה על נס את זכויות היבואן מול רשות המכס. די לנו אם נפתח רשימה זאת בציטוט הבא: "לדידי, תקופת ההתיישנות של 3 חודשים שבסעיף 154 לפקודת המכס המנדטורית, היא הוראה דרקונית. איננו חיים 'במדינת דרקוניה' אלא במדינת ישראל הריבונית, היהודית והדמוקרטית". הנה עיקרי הדברים.
 
כידוע, על פי הוראתו של סעיף 154 לפקודת המכס, כאשר קיימת מחלוקת בית היבואן לבין רשות המכס בנוגע שסכום המס שיש לשלמו בגין יבוא הטובין, על היבואן החולק על עמדתה של רשות המכס לשלם את המכס אגב מחאה ולהגיש תביעה להשבת המס תוך שלושה חודשים. בתי המשפט קבעו, בעבר, כי תביעה להשבת מס ששולם אגב מחאה חייבת להיות מוגשת תוך שלושה חודשים מיום התשלום. תביעה שתוגש לאחר שלושה חודשים תתיישן ובית המשפט לא ידון בה. כמו כן קבעו בתי המשפט כי במקרה של מחלוקת בעת שחרור הטובין, בית המשפט ידחה את התובענה אם לא צוין על גבי הרשימונים שהמסים שולמו אגב מחאה.
 
נשמעו הרבה ביקורות על הוראותיו של סעיף 154, שכן תקופת ההתיישנות המקוצרת, של שלושה חדשים, מעמידה את היבואן במצב בלתי אפשרי, שבו עליו לגשת באופן כמעט מיידי לבית המשפט ולהגיש את תביעתו. חמור מזאת, שבמספר משמעותי של פסקי דין נקבע כי התדיינות של היבואן עם רשות המכס על מנת לשכנע את הרשות בצדקת טענותיו של היבואן, אינה מאריכה את מועד הגשת התביעה. וכך, עלול יבואן להגיע למצב שבו עמדתו תהיה צודקת, מבחינה מהותית, אך את כספו הוא לא יראה בחזרה.
 
הפרקטיקה השוררת כיום בהתנהלות מול רשות המכס, על פי ניסיונו של הח"מ, הינה כזו: ניתן לפנות לרשות המכס להאריך את המועד להגשת התביעה, ובלבד שפנייה כזאת נעשית בתוך שלושת החודשים. לא די בפנייה אחת כוללת, אלא בפנייה לגבי כל רשומון ורשומון. רשות המכס נוהגת להאריך את המועדים, בתקופות קצרות יחסית. כפועל יוצא מכך, מתקיימת לגבי כל תיק חלופת מכתבים ענפה להארכות מועד, עד שהתיק מגיע לסיומו או עד שמוגשת תביעה לבית המשפט. חשוב להדגיש שלגבי משלוחים שמצטרפים לעניין באמצע הדרך, יש להגיש בקשות הארכה עצמאיות, ולא ניתן לשדכם אוטומטית לבקשות שהוגשו למשלוחים קודמים.
 
במידה והתיק הגיע לטיפולנו לאחר חלוף שלושת החודשים, רשות המכס אינה מוכנה להאריך את המועד, ולמעשה מי שלא פונה בזמן הקצר של שלושת החודשים - מפסיד. במצב כזה אין מנוס אלא לפנות לבית המשפט להארכת המועד, וכך אכן נעשה על ידינו במידת הצורך.
 
בתיק שטופל על ידי משרדנו, והגיע עד לבית המשפט העליון, נידונה בקשתו של היבואן להארכת המועד. הבקשה אמנם נדחתה (שכן תביעת היבואן הוגשה באיחור של שלוש שנים) אלא שבית המשפט העליון החל לזעזע את חומתו הבצורה של סעיף 154. ראשית, בית המשפט העליון, הסכים, גם אם לא באופן חותך, לכך שתקופת ההתיישנות של סעיף 154 אינה מהותית, והיא ניתנת להארכה, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה: "אף בהנחה כי הוראת סעיף 154(ב) לעניין תקופת שלושת החודשים – דיונית היא וניתנת היא להארכה, וכי הדבר מתחזק נוכח החשיבות שבפירוש ליברלי של סעיף מעין זה הקובע תקופת התיישנות קצרה במונחים מעשיים וריאליים. אף בהנחה כי תקנה 528 ניתנת להחלה על נסיבות המקרה, נקבע כבר בשתי הערכאות הקודמות, כי המבקשת לא הראתה טעמים מיוחדים להארכת המועד".
 
שנית, ולא פחות חשוב, בית המשפט היה ער לבעייתיות של תקופת שלושת החודשים של סעיף 154, וקרא למחוקק לתקן את הסעיף, מטעמי הוגנות כלפי היבואן: "אורכה, או ליתר דיוק קוצרה, של התקופה המוגבלת המנויה בסעיף, אמנם, מעורר קשיים בדבר שאלת התאמתו לזמננו, ושמא ייתן על כך המחוקק דעתו, במגמת הוגנות כלפי כולי עלמא"... " אם ניתן לסבור כי היה מקום ללוח זמנים מרווח יותר, ואיני רחוק ממחשבה זו, זו מלאכת המחוקק".
 
ברשימה שפרסמנו לקראת סוף 2007, עם מתן פסק דינו הנ"ל של בית המשפט העליון, כתבנו כך: "נמתין ונראה האם מישהו בירושלים ירים את הכפפה. גם נעקוב כיצד בתי המשפט יישמו החלטה זאת". מאז ניתנו שני פסקי דין "רעים" בהקשר של סעיף 154, אלא שממש לאחרונה מישהו אכן הרים את הכפפה. היה זה בית משפט השלום בתל אביב (השופט מנחם קליין). באותו עניין דובר במחלוקת הנוגעת לסיווגם של מקלחונים, לגבי חלק מרשומוני היבוא טענה רשות המכס כי דין התביעה להתיישן מחמת חלוף המועד של שלושת החודשים. הנה מה שהיה לבית המשפט לומר בעניין הזה:
 
"תקופת התיישנות של 3 חודשים היא תקופה קצרה ביותר גם בהשוואה להוראות השבה אחרות של מס ששולם ביתר. תקופה קצרה זו נוגדת את האינטרס הציבורי שלא להרבות בהליכים משפטיים במערכת משפט שכל כך עמוסה.
 
חיוב אזרח לגשת לבית המשפט כשבפועל ייתכן ובתקופה זו יוכל להסדיר את ענייניו מול הרשות, אינה סבירה  ונגועה בחוסר הגינות וחוסר מידתיות.
 
תקופת התיישנות כה קצרה פוגעת בזכויות היסוד, בזכות הקניין, ונוגדת את עקרונות היסוד של שיטת משפט הישראלי המושתתת על ערכים דמוקרטיים ויהודים ולכן יש לפרשה בצמצום האפשרי.
 
כשהרשות עונה לפניות האזרח מבלי להעמידו בפועל ובמהרה לעובדה שחליפת המכתבים "תמוסס" את זכות תביעתו, תוך פעולה שניתן לפרשה כמצג שהביא בסופו של דבר להתיישנות עילת התביעה יש לבדוק בשלב הבאת הראיות, במוצגים ובעדויות האם במו"מ זה לא היה יסוד של חוסר תום-לב וככזה יתכנו מצבים בהם תוארך תקופת ההתיישנות עקב מצג שווא זה. ...
 
פרשנות דיני המסים לאור המשפט העברי במדינה יהודית ודמוקרטית מלמדת שרשויות המס חייבות לנהוג בדרך הצדק והיושר תוך פגיעה מינימלית והכרחית בלבד בקניינו וזכויותיו של היחיד וגם בעשותה כן לא יעשה הדבר בצורה שרירותית. בנוסף, יקשה עלי מאוד להסביר לאזרח, במקרה (היפותטי כעת) שתביעתו תימצא מוצדקת והסחורה אכן לא סווגה נכונה, מדוע עליו לשאת בתשלום מכס הגבוה מהדרוש בגין הרשומונים הנדונים אך ורק מהסיבה שניסה לשכנע את שלטונות המכס בצדקת טענתו ולא רץ לבית המשפט מייד עם תביעתו.
 
לדידי, תקופת ההתיישנות של 3 חודשים שבסעיף 154 לפקודת המכס המנדטורית, היא הוראה דרקונית. איננו חיים 'במדינת דרקוניה' אלא במדינת ישראל הריבונית, היהודית והדמוקרטית.
 
מעבר לנסיבות החריגות של תיק זה, סבורני כי טוב יעשה המחוקק אם ישקול מחדש את התקופה הקבועה בחוק לשם מתן אפשרות לכלל האזרחים למצות את זכויותיהן אל מול הרשות וזאת בטרם יאלצו לפנות לערכאות, בכדי למנוע התיישנות תביעתם...
 
הנני מורה למזכירות להעביר עותק החלטתי זו למנהל בתי משפט בכדי לשקול האם לא מן הראוי להעביר למחוקק הערותיי דלעיל.
 
ראוי אף להציע למחוקק לתקן את פקודת המכס ולאפשר במסגרתה הליכי השגה וערר מנהלתיים (כדוגמת הליכי השגה וערר בעניין ארנונה) שיכריעו בסוגיית סיווג והחזר כספים תחת הוראה הכופה על נישומים להגיש תביעה לבית המשפט תוך זמן כה קצר (3 חודשים) שאינו מאפשר דין ודברים עם הרשות, התייעצות עם עורכי דין  ומומחים בתחום וקבלת החלטות מושכלות בטרם פנייה פזיזה לבית המשפט בהגשת תביעה משפטית.
 
מה נאמר ומה נוסיף? לטעמנו, מדובר בהחלטה צודקת והוגנת, אלא שמדובר בערכאה נמוכה ויתכן ותוגש בקשת רשות ערעור על ההחלטה. חשיבותה של ההחלטה, בשלב הנוכחי, הוא בכך שגם מבתי המשפט נשמע הקול על חוסר ההגינות שבסעיף 154. אנו עומדים בפני תחילת שקיעתו של הסעיף. וטוב שכך. 
 
(ת.א. 11986/08 סניטק נ' מ"י, לא צוינו שמות ב"כ הצדדים).
 
- האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי. עו"ד גיל נדל עוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני. ניתן להוריד מאמרים נוספים פרי עטו של עו"ד גיל נדל באתר האינטרנט:  www.nadel-law.co.il.