על החרמת מוצרי יהודה ושומרון על ידי הרשות הפלסטינית

החרמת מוצרי ההתנחלויות על ידי הרשות הפלסטינית מהווה על פי סעיף 9 לפרוטוקול פריז חסימת גישה והגבלתה לשוק הישראלי ולהיפך, ומהווה ניגוד להסכם שנועד לפתח את היחסים הכלכליים בין הרשות לישראל
 
מאת עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ
 
פרוטוקול פריז, הפרוטוקול בדבר יחסים כלכליים בין ממשלת ישראל לבין הרשות הפלסטינית, נחתם בין שני הצדדים לשם שיתוף פעולה במטרה להקים בסיס כלכלי יציב ליחסים אלה אשר חל בתחומים הכלכליים השונים על פי עקרונות של כבוד הדדי של כל צד לגבי האינטרסים הכלכליים של הדדיות, צדק והגינות.
 
לאחרונה, הכריזה הרשות הפלסטינית על השקת קמפיין להפסקת צריכת מוצרים ישראליים המיוצרים ביהודה ושומרון. מאז, החלו נציגי הממשל הפלסטיני להחרים מוצרים ישראליים שנמצאו אצל סוחרים פלסטיניים, והמסחר ירד באופן ניכר.
 
במאמר זה נסקור את השאלה האם עצם החרמת מוצרי יהודה ושומרון על ידי הרשות הפלסטינית מהווה הפרה של פרוטוקול פריז? ואם כן – מהם הצעדים בהם ניתן לנקוט כנגד הפרה זו?
 
במסגרת הפרוטוקול, הגיעו הצדדים להסכם חוזי אשר יסדיר את היחסים הכלכליים ביניהם, כך למשל, סעיף 8 לפרוטוקול קובע בכל הקשור לחקלאות "לתוצרת חקלאית של שני הצדדים תהיה גישה חופשית ובלתי מוגבלת לשוק של רעהו".
 
סעיף 9 לפרוטוקול קובע כי לעניין תעשייה "תהיה תנועה חופשית של מוצרים תעשייתיים חופשית מכל הגבלה ובכלל זה מכס ומסי יבוא, בכפוף לחקיקה של כל צד" בהמשך הסעיף נקבע כי "כל צד יעשה כמיטב יכולתו למנוע נזק לתעשייה של הצד האחר ויתחשב במדיניותו התעשייתית באינטרסים של הצד האחר".
 
עצם החרמת מוצרי ההתנחלויות על ידי הרשות הפלסטינית מהווה, אם כן, חסימת גישה והגבלתה לשוק הישראלי ולהיפך. עצם ההחרמה נוגדת באופן מוחלט את מטרת הצדדים בחתימת ההסכם שהינה לפתח את היחסים הכלכליים וביניהם גישה למוצרי חקלאות ותעשייה של שווקי הצדדים. לא ניתן להתעלם מהעובדה כי עצם ההחרמה גורמת נזק לתעשייה  הישראלית המיוצרת ביהודה ושומרון, ובכך מפרה את הפרוטוקול.
 
השאלה שעולה, כיצד אם בכלל, ניתן להתמודד עם הפרה זו?
 
על פי פרוטוקול פריז, הגיעו הצדדים להסכמה על הקמת ועדה כלכלית משותפת פלסטינית- ישראלית,Join Economic Committee, מטרת הועדה הינה לעקוב אחר יישומו של פרוטוקול זה ולהחליט בבעיות הקשורות אליו אשר עשויות להתעורר מפעם לפעם. על פי ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, כל צד יהיה רשאי לבקש בחינה של כל נושא הקשור לפרוטוקול על ידי הוועדה.
 
לכאורה, קיים כלי שבאמצעותו ניתן לבחון את התנהלותה של הרשות הפלסטינית בהחרמתה של מוצרי ההתנחלות ובכך מפרה סעיפים כלכליים חשובים בפרוטוקול.השאלה היא האם ניתן להתמודד עם ההחרמה באמצעות כלי זה? שאלה זו עלתה בוועדה הכלכלה של בכנסת אשר התכנסה בחודש מאי האחרון, במטרה לגבש תכנית פעולה על מנת להתמודד עם החרם הפלסטיני.
 
 בוועדה זו הועלו שאלות רבות, והחשובה שבהן היא האם החרם הפלסטיני מהווה הפרה של פרוטוקול פריז. על שאלה זו ניתנו דעות רבות. בין היתר של מר גבריאל בכר, מנהל תחום בכיר אזור מזרח הים סחר חוץ, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, אשר טען כי "במסגרת הסכם פריז, יש לנו את ה-Join Economic Committeeשזה הוועדה המשותפת, שהיא הוועדה שבה דנים על כל יישומי הסכם פריז, שם אפשר להעלות גם מטעם הפלשתינים וגם מטעם הישראלים בעיות... הוועדה הזאת לאחרונה התכנסה בספטמבר 2009, בראשותו של השר סילבן שלום... יושבים בה נציגי כל המשרדים הממשלתיים שעוסקים בתחום הכלכלי, כולל כמובן משרד החוץ וגם בנק ישראל, והוועדה הזאת אמורה, אם אני מבין נכון, להתכנס בעתיד הנראה לעין, בעקבות כל אותן התקרבויות שנעשות עכשיו, ושם מעלים את כל הנושאים האלה. זה בעצם המנגנון שבו אנחנו מפקחים על ההסכם".
 
במסגרת הוועדה, נשאלה השאלה מהן הסנקציות אותן ניתן להטיל במידה ופרוטוקול פריז מופר?
שאלה זו נענתה על ידי מר גבריאל בר, שטען כי מתחילת הקמתה של הועדה הכלכלית המשותפת, לא הופעלו סנקציות כלשהן על הפלסטינאים, וזאת לאור העובדה כי הצדדים הגיעו להסכמות או לפתרון המתאים ביותר. למעשה טרם הגיעה הוועדה לדון בסנקציות, ולא הופעלו על ידה סנקציות אי פעם.
 
יש לציין כי בסופו של הדיון בוועדה, נקבע כי חוות דעת משפטית לעניין הפרת פרוטוקול פריז תגובש ותועבר לידי הוועדה, אך אין ספק כי לאור הדעות השונות שהועלו ולאור לשון הפרוטוקול כי קיימת הפרה של הפרוטוקול על ידי הרשות הפלסטינית.
 
השאלה המשפטית שעולה הינה האם יש באפשרות יצרן ישראלי מיהודה ושומרון לתבוע את הרשות הפלסטינית בגין הפרה של פרוטוקול פריז?
 
התשובה לכך מורכבת. ראשית, על פי המשפט הישראלי, הסכמים בינלאומיים שמדינת ישראל חתומה עליהם אינם מהווים חלק מהמשפט הפנימי, ולפיכך הפרט (האינדיבידואל) אינו יכול לתבוע בבית משפט ישראלי את אחד הצדדים בגין הפרת אותו הסכם. מצד שני, יכול הפרט לבוא ולתבוע את הרשות הפלסטינית בעילות נזיקיות שונות (שלא על פי ההסכם) שבעטיין נגרם לו נזק, אלא שכאן יש לשאול האם הרשות הפלסטינית חסינה בפני תביעות נזיקין מכוח החסינות של ריבון זר.
 
בעבר, בית המשפט המחוזי דן בשאלת חסינות הרשות הפלסטינית בתביעה שאיחדה מספר תביעות נזיקין כנגד הרשות הפלסטינית, אשר כולן העלו את שאלת חסינות הרשות. בית המשפט קבע כי תחולת החסינות הריבונית העקרונית לגבי הרשות הפלשתינית תוכרע בכל מקרה ומקרה על פי תעודת שר חוץ שתוגש לבית המשפט הדן בעניין. (רע"א 4060/03 הרשות הפלשתינית נ' דיין).
 
לאחר ההחלטה בעניין דיין, נדונה שוב הסוגיה על ידי בית המשפט העליון, אלא שגם שם העניין לא הוכרע, וטרם ניתנה החלטה מחייבת בעניין זה. (ע"א  5093/06 אגודת מדרשת ארץ ישראל (קדומים) אלון מורה נ' מדינת ישראל ואח'. ניתן  ביום 6.8.08).
 
האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי. עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב. ניתן להוריד מאמרים נוספים פרי עטו של עו"ד גיל נדל באתר האינטרנט: www.nadel-law.co.il