סקירה: כוחו הראייתי של שטר המטען ביחסי מבטח מבוטח - בעקבות פסיקת ביהמ"ש העליון

מאת: עו"ד גיל נדל, שי בבאי
 
לאחרונה (03/06/10), ניתנה החלטה בבית המשפט העליון, שעניינה סכסוך בין לאומי בין חברת ביטוח זרה ליבואנית דלק מקומית, בנוגע לשאלה בידי מי מהן האחריות לחוסר שנתגלה בכמות הדלק. החלטה זו מאירה אור על עניינים רבים, וביניהם, בין היתר משקלו הראיתי של שטר המטען, אופן חישוב הדלק במיכלים ושאלות של פרשנות חוזה.
 
מדובר במחלוקת משפטית בין חברת ביטוח אוסטרית, לבין חברה ישראלית לזיקוק נפט. חברת הזיקוק רכשה מטען דלק מחברה זרה וחברת הביטוח ביטחה את הובלתו הימית של המטען מרוסיה לישראל (בהזמנת הספק). כמות הדלק שנמדדה במיכל בנמל המוצא נרשמה בשטרי המטען, כן בתעודות הביטוח (כ-71.9 אלף טון), וזו גם הייתה הכמות שנמדדה בנמל, מיד לאחר הטענת הדלק לספינה, אולם בהגיע המטען לישראל, נתגלה חוסר של 500 טון. לאחר מספר התדיינויות משפטיות, הגיע שוב, העניין ברשות ערעור לפתחו של בית המשפט העליון.
 
השאלה העיקרית לה נתבקש בית המשפט, היא האם שטר המטען מהווה ראיה לכאורה לתוכנו (כלומר ראיה לתוכנו, הניתנת לסתירה על ידי הטוען כנגד תוכן זה), או שמא לא ניתן להסתמך עליו מבחינה משפטית? כאמור, על פי שטר המטען (אשר נחתם, כידוע, לאחר הטענת הטובין) כמות הדלק שהוטענה הייתה 71.9 אלף טון, ומכיוון שבמדידה בהגיע המטען לישראל נתגלה חוסר, הוא נוצר בזמן ההובלה הימית. מכיוון שאין מחלוקת בין הצדדים אינה באשר לחבות חברת הביטוח בעבור ההובלה הימית כשלעצמה, אלא רק באשר לזמן ההטענה, שאלת משקלו הראיתי של שטר זה הייתה מכרעת.
 
בין שאר טענותיה, טענה חברת הביטוח כי לא ניתן להסתמך על שטר המטען כראיה לכאורה לתוכנו, וכי ייתכן שהנזק נגרם בזמן ההטענה, או טרם לכן. מנגד, טענה היבואנית כי השטר מהווה ראיה לכאורה לתוכנו, ובלא שהביאה חברת הביטוח ראיות לסתור תוכן זה, יש להסיק כי הנזק נגרם בזמן ההובלה הימית.
 
הצדדים הסתמכו בטענותיהם על שני חוקים שונים, העוסקים בהובלת טובין בים: חוק הסחר הימי העותומאני, ופקודת הובלת טובין בים.
 
על פי חוק הסחר הימי העותומאני,  שטר המטען אינו מהווה ראיה לתוכנו, אלא אם נתמלאו התנאים שבחוק לעריכת שטרי מטען. תנאי מרכזי, על פי חוק זה, הוא  חתימת המטעין ורב החובל על שטר המטען. בענייננו שטר המטען לא נחתם כדרישות החוק העותומאני, ומשכך, לטענתה של חברת הביטוח, שטר המטען אינו מהווה ראיה לכאורה לתוכנו במקרה זה.
 
 פקודת הובלת טובין בים, קובעת כי כל הוראה בחוק העותומאני, הסותרת את הפקודה - אינה תקפה. כמו כן הפקודה קובעת כלל ראייתי, לפיו השטר יהווה ראיה לכאורה לתוכנו.
 
בית המשפט קבע כי לאור העובדה שמדובר בכללים סותרים, תגבר הפקודה, ומשכך חתימה על שטר המטען אינה נדרשת על מנת שיהווה ראיה לכאורה לתוכנו. מכיוון שחברת הביטוח לא הניחה תשתית עובדתית מספקת לסתירת הנתונים שבשטר המטען, יש לקבל את תוכנו כממצא עובדתי, והמסקנה המתבקשת היא שהנזק התרחש בזמן ההובלה הימית. משכך, חברת הביטוח נמצאה אחראית לזנק.
 
טענה נוספת של חברת הביטוח, הייתה כי הפקודה הישראלית נועדה "לקבוע את אחריותם וחובותיהם וזכויותיהם וחירויותיהם של מובילים" (מתוך דברי המבוא לפקודה), ומשכך היא אינה חלה ביחסי יבואן – מבטח, ויש להחיל את החוק העותומאני. בית המשפט פסק  כי בעבר פורשו דברי הסבר אלה על ידי בתי המשפט בצורה מרחיבה, ויש לאמץ פרשנות מרחיבה זו גם במקרה הנדון, כך שהפקודה תחול גם על יחסי יבואן - מבטח.
 
שאלות נוספות להן נדרש בית המשפט, ובהן נדון במאמר נפרד: אופן חישוב כמות הדלק במיכלי הספינה ופקטור VEF (Vessel Experience Factor), פרשנות חוזה הביטוח- מהו היקף החבות של חברת הביטוח (האם רק בזמן ההובלה הימית, או גם טרם לכך, בזמן ההובלה היבשתית וההעמסה) ושאלת נטל ההוכחה.
 
 
** רע"א 7779/09, HDI Hannover Internationalנגד בתי זיקוק לנפט בע"מ. החלטה מיום 3.6.10
ב"כ הצדדים: לחברת הביטוח - עו"ד ערן שלח, לחברת הזיקוק - עו"ד ג'ון הריס; עו"ד יואב הריס
 
_______________________________
* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.
 
* עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב. ניתן להוריד מאמרים נוספים פרי עטו של עו"ד גיל נדל באתר האינטרנט: www.nadel-law.co.il