ספק ונמל נושאים באחריות משותפת לנזק למטען מיובא

מי צריך לשאת באחריות בגין נזקים וחוסרים שנגרמו למשלוח מיובא של מוטות ופרופילים של ברזל - הספק או חברת הנמל?

בשאלה זו עסק בית משפט השלום בתל אביב, במסגרת תביעה שהוגשה על ידי חברת אדרס פלדות בע"מ (היבואן) כנגד למד חברה להשקעות וסחר בע"מ (הספק) ואחת מחברות הנמל בארץ.

בית המשפט קיבל את עמדת השמאי מטעם היבואן בנוגע לנזק שנגרם למטען, לפיה יש לייחס מחצית מהיקף הנזק למצבו הפגום של המשלוח עוד בטרם ביצוע היצוא (כפי שתועד בשטרי המטען) ומחצית לייחס לשלב הפריקה מהאונייה על ידי חברת הנמל.

אולם לעניין החוסר במשלוח נפסק כי הספק בלבד ישפה את היבואן. אך לאור העובדה שהיבואן התעכב בשחרור הסחורה ותרם בכך לאפשרות שיבואנים אחרים נטלו מהמשלוח שיועד לו, נקבע כי השיפוי יעמוד על 70% מהחוסר בלבד.

מדובר במשלוח מיובא של מוטות ופרופילים של ברזל, שבו התגלו חוסרים ונזקים שהוערכו על ידי שמאי בסכום של 145 אלף שקל. יודגש כי בשטרי המטען עצמם, שמלווים את המשלוח במהלך היבוא, תועדו פגמים ונזקים ובכללם חלודה, כתבי שמן, שריטות, כיפופים ועיקומים.

בניגוד לתיעוד הספציפי בשטר המטען לגבי הנזקים למשלוח, הרי שההתייחסות בשטרי המטען לגבי כמות, מידות ומשקל המטען היתה בלתי וודאית ("SAID TO BE").

היבואן טען כי יש לחייב את הספק, חברת הנמל והמוביל הימי בגין הנזק. בשלב מסוים נמחק המוביל הימי מהתביעה ובית המשפט נדרש להכריע ביחס לחבות הספק וחברת הנמל.

בנוגע לאחריות לגרימת הנזק למשלוח עמדו בפני בית המשפט שתי טענות סותרות: חברת הנמל טענה כי לישראל הגיע מטען במצב פגום. כלומר, הנזק התרחש עוד לפני ביצוע השילוח לישראל.

מנגד, טען הספק כי המשלוח בעת היצוא היה תקין והנזק נגרם דווקא בישראל, כתוצאה מפעולות חברת הנמל בעת הפריקה.

בית המשפט דחה את טענת הספק, לפיה הערות הנזק שצוינו בשטר המטען הן הערות נזק סטנדרטיות, שאין בהן כדי להעיד על נזק אמיתי למטען, וקבע כי חלק מההערות הינן משמעותיות ולכן לא ניתן לומר כי הנזק (בכללותו) נגרם רק על ידי חברת הנמל בעת ביצוע פעולות פריקת המטען בישראל.

עם זאת, נפסק כי אותם נזקים שתועדו במסגרת שטרי המטען הוחמרו בעקבות הליכי הפריקה והשינוע על הרציף של חברת הנמל ועל כן היא נושאת באחריות למחצית מן הנזק.

בנוגע לאחריות באשר לחוסר במשלוח קיבל בית המשפט את גרסת חברת הנמל, לפיה היא נמנעה מלבצע פריקה ישירה של המטען (מהאונייה למשאית היבואן) בשל אילוצים של זיהוי המשלוח.

בהתאם לכך, נפסק כי יש לייחס לספק את מירב האחריות לחוסר במטען הן משום שלא הוכיח כי העמיס לאונייה מטען במשקל עליו סוכם, והן ובעיקר לאור מחדלו להודיע ליבואן ולחברת הנמל על הסימון במשלוח בצבעים שונים בכדי לייחדו ליבואנים שונים.

עם זאת, נפסק גם כיוון שהיבואן עצמו התעכב במשך 20 יום בשחרור הסחורה ללא כל הסבר ותרם בכך לאפשרות המסתברת שיבואנים אחרים נטלו מקצת המשלוח אשר יועד לו, הרי שיש לייחס ליבואן אשם עצמי תורם בשיעור של 30% משווי החוסר. לכן, הספק חויב ב-70% מן הנזק המיוחס לחוסר וחברת הנמל הופטרה מאחריות. 

* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי. * עו"ד גיל נדל מתמחה בדיני יבוא, יצוא, הובלה ושילוח וסחר בינלאומי, והוא עומד בראש תחום יבוא ויצוא וסחר בינלאומי במחלקת המסים במשרד גולפרב זליגמן ושות'. לפרטים ומידע:[email protected]