ספורט, או לחולי לב?

בית המשפט השלום בהרצליה קיבל את טענת יבואן וקבע כי סיווג של שעון דופק יהיה פטור ממכס.

חברת אגנטק (1987) בע"מ הינה יבואנית של מכשירים וציוד בשטח הביו-טכנולוגיה ומדע החיים. החל מ-2006 סיווגה החברה שעון דופק מסוג Polar המורכב משעון המורכב על היד וממשדר המורכב על החזה, המעביר מסרים לשעון בהתאם לדרישת רשות המכס כשעוני יד המופעלים בחשמל בעלי צג אופטו –אלקטרוני (פרט מכס 91.02.1200), הפטור ממכס.

במהלך שנת 2009, בעת בדיקה שנערכה על ידי רשות המכס, הוחלט לשנות את סיווג שעון הדופק לפרט העוסק ב: מכשירים, כלים ומכונות, למדידה או לבדיקה שלא פורטו בפרק 90 "אחרים" (פרט 90.31.8090), החייב במכס בשיעור של 6%.

לטענת היבואן, אם הסיווג הוא בפרק 90, אזי יש לסווג את שעון הדופק כמכשירים, כלים ומכונות למדידה ובדיקה שלא פורטו בפרק 90, "שפעולתם מבוססת על תופעה חשמלית המשתנה בהתאם לגורם הנבדק" (פרט 90.31.8020), או בפרט בו סיווגה החל משנת 2009 קרי כשעון בפרט 91.02, או כטכומטר (פרט 90.29.2090).

בין הצדדים התעוררה מחלוקת, האם ייעודו של המכשיר הוא לעוסקים בספורט, או למעקב אחרי חולי לב.

מחלוקת נוספת היתה כיצד פועל שעון הדופק בעת שהוא מנטר את דופק הלב ומה בדיוק הוא מודד? האם את יחידת הזמן שבין הפעימות? או את הפעימה או הפולס החשמלי?

לטענת רשות המכס, השעון לא מבצע מדידה של "תופעה חשמלית" כאמור בפרט 90.31-8020 אלא מודד את הזמן בין כל פעימה ופעימה.

לאחר ששמע עדויות מומחים בנושא, קבע בית המשפט כי הגם ששעון הדופק משווק לספורטאים, הרי שעובדה זו אינה עומדת בסתירה לכך שהשימוש בשעון בקרב חולי לב הינו נרחב ואף מומלץ על ידי קרדיולוגיים.

לפיכך קבע בית המשפט קבע כי איפיון השעון הינו כמכשיר המנטר את דופק הלב ומציגו בשעון יד שעונד הנבדק. נפסק כי פעילותו העיקרית הינו לניטור דופק הלב, ופעילותו המשנית היא ביתר הפונקציות הקיימות בשעון כשהמשדר המוצמד לחזה הנבדק אינו מחובר בעת השימוש.

בית המשפט קיבל את חוות דעתו של המומחה מטעם היבואן וקבע כי הסיגנל שנקלט במשדר איננו הקול שמפיקה פעימת הלב, אלא המשדר קולט את האות החשמלי, את התדר החשמלי ולפיכך "מודד תופעה חשמלית".

תופעה זו, קבע בית המשפט, אכן משתנה בהתאם לגורם הנבדק - האדם שממנו נמדדות פעימות הלב. השוני, עוד קבע בית המשפט, נעוץ במהירות התופעה, בתדירות שלה.  בהתאם לכך, קבע בית המשפט כי השעון עונה במדויק על התיאור המובא בפרט המכס 90.31.8020 כפי שטען היבואן - כמכשירים, כלים ומכונות למדידה ובדיקה שלא פורטו בפרק 90, שפעולתם מבוססת על תופעה חשמלית המשתנה בהתאם לגורם הנבדק.

בית המשפט התייחס בפסיקתו בנושא סיווג המוצר, גם לתכלית החקיקה. לטענת היבואן אין ייצור מקומי של שעון הדופק בישראל ולכן תכלית החקיקה היא לפטור ממכס מוצר זה ולא לחייב אותו במכס.

רשות המכס טענה כי היבואן לא הוכיחה העדר ייצור מקומי, אך בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי אם היבואן העלה טענה כזו, נטל הראיה עבר לכתפיה של הרשות, ועליה להוכיח כי קיים יצרן מקומי, אך במקרה זה לא הובאו נתונים בנושא.

עוד קבע בית המשפט, כי אופיו של המוצר מצביע על כך שיש אינטרס שלא להטיל עליו מס. במקרה הזה לא מדובר במוצר מותרות, אלא במוצר חצי רפואי המעודד אנשים לעסוק בספורט, ועל המדינה לעודד ולהפוך אותו לנגיש וזמין, לכל אדם העוסק בספורט וכן לציבור חולי הלב המשתמשים בשעון כחלק מתהליך של שמירה על בריאות תקינה.

לאחר שהתקבלה עמדת הסיווג של היבואן, קבע בית המשפט כי הצדדים יבואו ביניהם בדין ודברים לגבי החזר המס, ואם לא יגיעו להסכמה, יעדכנו את בית המשפט ויוגשו ראיות בנושא.

בית המשפט קבע כי הוצאות ההליך עד לשלב זה, בסך של 35 אלף שקל, ישולמו לפי התוצאות בפסק הדין הסופי.