סנקציה בגין יבוא מוצרי חשמל ללא אישורי תקן

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה ערעור שהגיש יבואן מוצרי חשמל נגד רשות המכס בקשר לתפיסת משלוחים.

בית המשפט קבע שלרשות המכס קיימת הסמכות לבחון אפשרות של סטייה מאמצעי חילוט במקרים חריגים ויוצאי דופן בהתחשב בנסיבות העניין.

בשנת 2011 תפסה רשות המכס 400 מערכות קולנוע ו-132 טלוויזיות של היבואן, בטענה כי הוא ניסה לשחררם ללא הצגת אישור ממכון התקנים. רשות המכס טענה כי היבואן ניסה להסתמך על אישורי תקינה של יבואנים אחרים ולא הציג אישורים משל עצמו. הצדדים הגיעו להסדר כי היבואן ישלם לרשות המכס את שוויים של הטובין ואלה ישוחררו. היבואן תבע בבית המשפט את השבת הכספים ששולמו.

היבואן טען כי לא היה מקום לחלט את הטובין, משום שלא היה מקום לדרוש ממנו אישורי תקן לדגמים שכבר אושרו על ידי מכון התקנים ליבואנים אחרים.

בנוסף טען היבואן, כי אישורי תקן נדרשים לשלב היבוא ולא לשלב השחרור מן המכס, ומאחר והמוצרים היו מאוחסנים במכס לא נדרש עוד אישור תקן. עוד טען היבואן, כי החילוט אינו מוצדק, שכן זהו אקט בלתי מידתי והיה ניתן להסתפק בתשלום כופר.

רשות המכס טענה מנגד כי מדובר ביבואן ותיק, שמודע לכך שעליו להציג אישורי תקן, וכי היה מדובר בשיטת פעולה של שימוש באישורי תקן שפג תוקפם שוב ושוב.

בית המשפט השלום בירושלים קבע כי הוראת מכון התקנים להגיש אישורי תקינה לכל יבוא, גם אם המוצר אושר קודם לכן, טעונה בירור, אבל לא הובאו די ראיות או עדים מטעם מכון התקנים לבירור סוגיה זו, וכי קמה לרשות המכס הסמכות לתפוס את המוצרים בשל אי הצגת אישור תקן.

היבואן הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, שחזר וקבע כי משלא ניתן אישור מכון התקנים עבור הטובין בהתאם להוראות הממונה על התקינה, הופרו למעשה הוראות סעיף 7 לפקודת היצוא והיבוא. משהופר איסור זה, קמה לרשות המכס הסמכות לחילוט הטובין מכוח הוראות סעיף 204(2) לפקודת המכס .

זאת ועוד, בית המשפט קבע שעילה נפרדת לחילוט הטובין קמה גם מכוח סעיפים 204(1) ו-(9) לפקודת המכס, מאחר והוכח שיבואן מוצרי החשמל הציג נתונים כוזבים בעת שייבא טובין אחרים על מנת להתאים את פרטי המשלוח לפרטיו של אישור התקן שהחזיק בידיו, ומכאן מצא כי התקיים היסוד הנפשי של "כוונה להונות" ותוך הטעיה "במזיד" מכוח סעיפים אלו.

בית המשפט המחוזי דחה גם את טענת היבואן בדבר חוסר מידתיות בהפעלת החילוט. היבואן כאמור טען כי היה ניתן לנקוט בהליך פחות פוגעני מאשר חילוט, ואולם בית המשפט קבע כי מדובר בסמכות בשיקול דעת, ובמקרה הנוכחי אין ליבואן אלא להלין על עצמו.

טענה נוספת שנדחתה הינה כי חילוט הטובין מהווה "ענישה נוספת" על ההליך הפלילי שמתנהל נגד היבואן. בית המשפט קבע כי אין מניעה לנקוט בהליכים אזרחיים ובכלל זה בהליך של חילוט, במקביל להליכים פליליים.

על כן, בית המשפט דחה את הערעור על כל חלקיו והטיל על היבואן לשאת בהוצאות בית המכס בסך  15 אלף שקל.