סוכן המכס נגד המשלח בהתחשבנות בביהמ"ש

בייבוא טובין לישראל מעורבים גורמים רבים בשרשרת הלוגיסטיקה וההובלה. פעמים רבות, מתגלה סכסוך בין אחד הגורמים ליבואן עצמו, בנוגע להתחשבנות כספית.

במקרים אחרים, כמו המקרה שעלה לדיון לאחרונה בבית משפט השלום בתל-אביב, מתגלה סכסוך בין שני גורמים המשתפים פעולה בתהליך הייבוא, הם המשלח הבינלאומי וסוכן המכס. המשלח מטפל בהליך ההובלה לישראל, ואילו סוכן המכס מטפל בשחרור המטען מהמכס בישראל. במסגרת שיתוף הפעולה ביניהם, מועברים ביניהם כספים ומוחלפים מסמכים, ויחסים אלה דורשים אמון הדדי בין הצדדים.

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

סוכן המכס וחברה העוסקת במתן שירותי שילוח בינלאומי שיתפו פעולה לצורך מתן שירות לחברות העוסקות בייבוא וייצוא. המשלח טיפל בהובלת המשלוח לישראל, וסוכן המכס טיפל בשחרור הסחורה מן המכס בישראל. במסגרת שיתוף הפעולה, הועברו כספים בין שתי החברות, הנוגעים לדמי השהיית מכולות, דמי אחסנה (בנמלים) והוצאות שונות.

סוכן המכס טען כי המשלח גבה ממנו כספים ביתר, במקרים הבאים:

כ-9,500 שקל בעבור תיקים שלא היו, כ-17,000 שקל בעבור אי החזרת פיקדונות השהייה במקרים בהם לא נגבו על ידי חברת הספנות דמי השהייה, כ-17,000 שקל בגין דמי השהייה ששולמו על ידי היבואן (ונדרשו פעם שנייה מסוכן המכס), כ-43,000 שקל בגין חיובי ריבית לא מוצדקים, כאשר לא סוכם בין הצדדים מה יהיה שיעורה, כ-2,000 שקל בעבור חיובים למרות שלא בוצעה עבודה, ורישום סכום לא נכון בשיקים.

בסך הכול, סכום התביעה הועמד על סך של כ-103,000 שקל, כולל ריבית והצמדה. סוכן המכס טען כי על פי הנוהג בענף, סוכן המכס נותן למשלח שיק פתוח והמשלח ממלא בו את סכום ההוצאות שהוצאו בפועל, אך לטענתו אסור למשלח לגבות מתוך השיק סכומים קודמים שהיבואן חייב לו, שאינם קשורים למשלוחים הספציפיים.

המשלח הבינלאומי טען להגנתו כי לא נקשר הסכם בינו לבין סוכן המכס. המשלח טען כי סוכן המכס נתן אשראי ללקוחו היבואן, ולמעשה סוכן המכס שימש כצינור להעברת כספים שהיבואן חייב למשלח. המשלח טען כי אם הסכומים שדרש מסוכן המכס בעבור שחרור משלוחים היו מופרזים, היה ביכולתו של סוכן המכס לסרב לשלם, אך התשלום מעיד על ההסכמה. עוד טען המשלח כי שתיקתו של סוכן המכס במשך כ-3 שנים מיום חיובי היתר, על פי הטענה, ועד הגשת התביעה, מצביעה כי התביעה הוגשה שלא כדין.

לגופו של עניין, טען המשלח כי אם נוצרו יתרות אצלו כתוצאה מהפקדת כספים בזמן שההוצאות שהוציא היו נמוכות יותר, הוא השיב את היתרות ישירות ליבואן עצמו- ולכן סוכן המכס אינו יכול לבוא בטענות אליו.

בעניין הריבית, טען המשלח כי אם קיבל מספקי השירותים (מוביל ימי/אווירי וכו') הנחות בריבית, הוא אינו חייב לפצות את היבואן/סוכן המכס בהנחות אלה, משום שמדובר בהסכמים מסחריים שלו עם צדדים שלישיים.

פסק-הדין:

בית המשפט קבע כי על אף שלא הוצג הסכם בכתב בין המשלח לסוכן המכס, אלא רק הסכמים נפרדים של כל צד עם היבואן, מהתנהגות הצדדים עולה כי הם שיתפו פעולה במשך זמן רב עבור היבואן, ובמסגרת זאת הוחלפו ביניהם כספים וכו'. לכן, קבע בית המשפט כי יש לראות ביחסים בין המשלח לסוכן המכס ככאלה שבהם סוכן המכס לקח על עצמו התחייבות לפרוע את חובות היבואן כלפי המשלח.

בית המשפט קבע כי כל צד במערכת היחסים כאן קיבל בטוחות לפרעון חובות היבואן: המשלח קיבל לידיו את המטען, ואילו סוכן המכס הבטיח את עצמו באמצעות דרישת פיקדונות וכספים שונים.

בית המשפט קבע כי כאשר ליבואן נוצר חוב כלפי המשלח, היה מותר למשלח לקזז חוב זה מתוך כספים שהפקיד אצלו סוכן המכס- משום שכספים אלה הופקדו בשם היבואן. לכן, נדחתה טענת סוכן המכס כי היה אסור למשלח לעשות זאת.

בית המשפט דחה את טענת המשלח כי התביעה הוגשה באיחור וקבע כי תביעה המוגשת כ-3 שנים לאחר קרות האירועים כאשר בידי הצדדים די מסמכים להוכיח טענותיהם, היא כדין.

בית המשפט קבע כי היה מותר למשלח לגבות מתוך הכספים שהפקיד אצלו סוכן המכס, בשם היבואן, חובות עבר של היבואן שאינם קשורים למשלוחים הספציפיים. בית המשפט ציין כי אם לטענת סוכן המכס היה אסור לנהוג כך, היה עליו להתריע בזמן אמת ולא להמתין לקריסתו הכלכלית של היבואן עד להגשת תביעה זו.

בעניין דמי השהייה, קבע בית המשפט כי אם מגיעים החזרים של דמי השהייה, הם מגיעים ליבואן ולא לסוכן המכס, ולכן נדחתה תביעת סוכן המכס במישור זה.

בעניין חיובי הריבית, קבע בית המשפט כי יחסיו של המשלח עם צדדים שלישיים כמו חברות הובלה, אינם עניינו של סוכן המכס. כלומר, כל הנחה שמקבל המשלח בחיובי ריבית ביחסים אלה, לא צריכה "להתגלגל" ליחסים של המשלח עם סוכן המכס/היבואן. בית המשפט ציין כי כשם שסוכן המכס אינו חושף כלפי היבואן או המשלח את יחסיו המסחריים עם מובילים יבשתיים וכו', כך דינו של המשלח.

בית המשפט קבע כי מהראיות עולה שכל חיוב שהשית המשלח על סוכן המכס/היבואן, נעשה תוך בקרה מתמדת של סוכן המכס ולא במרמה.

לכן, בסופו של דבר, דחה בית המשפט את תביעת סוכן המכס על כל חלקיה וחייב אותו בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד של 11,000 שקל.

[ת.א. (שלום ת"א) 15613-08, פסק-דין מיום 15.9.11, השופטת נועה גרוסמן.

לסיכום:

בענף השילוח הבינלאומי ועמילות המכס לא נוהגים להקפיד על עריכת הסכמים בכתב. בהיעדר הסכמים בכתב, בית המשפט נדרש להכריע במצבים רבים, ובדיעבד, מה הייתה ההסכמה בין הצדדים, ובמצב כזה בוחן בית המשפט את התנהגותם לאורך השנים. ניתן לראות כי במקרה זה, התנהגותו של סוכן המכס, שלא מחה בזמן אמת נגד החיובים המופרזים, לטענתו, עמדה בעוכריו, ובית המשפט ייחס לכך חשיבות בעת שהכריע שהחיובים שנדרש סוכן המכס לשלם, היו בהסכמתו.

האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.

עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב. ניתן להוריד מאמרים נוספים פרי עטו של עו"ד גיל נדל באתר האינטרנט: www.nadel-law.co.il