נמל וסוכן מכס נוקו מאחריות לנזק

לפני מספר חודשים התקבלה באופן חלקי תביעה של יבואן רהיטים כנגד משלח בינלאומי בגין נזק למטען, אולם יצוין שהתביעה התקבלה מחמת אי התייצבות לדיון ולא מטעמים לגופו של עניין. היבואן הגיש תביעה כנגד רוב הגורמים המעורבים בשרשרת הלוגיסטיקה של המשלוח מחו"ל לישראל, מתוך הנחה כי בית המשפט ימצא לפחות אחד מהם אשם בנזק שנגרם. בית המשפט דחה את התביעה נגד הנמל אליו הגיע המטען ונגד סוכן המכס שטיפל במשלוח, לאחר שקבע כי לא הוכח שהם אחראים לנזק.

מדובר בחברת ק.ח.ל. ישראל, שייבאה מכולת רהיטים מנמל בהונג קונג לישראל. בהגעת המכולה לנמל, הבחין המוביל היבשתי מטעם היבואן כי על דופן המכולה ישנה פגיעה. המוביל זימן נציג מהנמל, שרשם דוח אירוע, והמכולה יצאה לדרכה למחסני היבואן. כעבור כשבועיים פתח היבואן את המכולה ולטענתו, במועד זה התגלה נזק לחלק מהרהיטים.

היבואן הגיש תביעה נגד המשלח הבינלאומי, נגד הנמל ונגד סוכן המכס, בגין נזק שנגרם לרהיטים עקב כך שהמכולה נפלה, או נחבטה, בעת שהיתה בנמל. התביעה הועמדה על סך של 75 אלף שקל.

בכתב ההגנה טען המשלח הבינלאומי כי אם נגרם נזק בתחומי הנמל, הרי שאין זה באחריותו, שכן תפקידו הסתיים בעת שהמשלוח הגיע מחו"ל לישראל. הנמל טען כי לא נגרם למכולה, או למטען הרהיטים, כל נזק במהלך הפריקה או השהייה בנמל, וכנראה שמדובר בנזק שהיה קודם לכן או לאחר מכן. סוכן המכס טען כי מתוקף תפקידו, אין לו אחריות לנזקים כפי שנטענו בתביעה.

בנוגע לתביעה נגד הנמל – לאור העובדה שהיבואן טען שהנזק נגרם עקב פגיעה במכולה בהיותה בנמל – הרי שהטענה כורכת למעשה שתי חלופות: גורם לא ברור גרם לחבטה של דופן המכולה וכי חבטה חזקה זו גרמה לטלטלה של הרהיטים ולפגיעה בהם; ושהמכולה נפלה והנזק נגרם עקב הזעזוע שגרמה הנפילה.

לאחר שנבחנו הראיות, קבעה השופטת תמר נאות פרי מבית משפט שלום בחיפה כי שתי השערות אלה לא הוכחו; היבואן לא הצליח להוכיח את נסיבות קרות הנזק, את מועד קרות הנזק, את טענת החבטה, או את טענת הנפילה. לכן נקבע שלא הוכחה אחריות הנמל. בית המשפט הגיע למסקנה שלא הוכח שבמועדים בהם היתה המכולה באחריות הנמל ארע אירוע נזיקי שגרם לנזק הנטען לרהיטים ולכן הופטר הנמל מאחריות, אך לא נפסקו הוצאות משפט לטובתו.

בעניין התביעה נגד סוכן המכס קבע בית המשפט כי גם אם נניח שלמכולה נגרם נזק בזמן שהותה בנמל כנטען, לא ניתן להטיל על סוכן המכס אחריות בשל כך. השופטת דחתה טענה חלופית של היבואן, לפיה סוכן המכס היה צריך ליידע אותו על הנזק הנחזה בדופן המכולה. נקבע, כי היבואן ידע על הנושא עוד ביום בו הגיעה המכולה לנמל והועברה למחסניו, ולמרות זאת, לא נפתחה המכולה ולא נעשה דבר בנושא כשבועיים. לפיכך, אין כל משמעות לשאלה אם סוכן המכס ידע את הנתונים, או לאו, או אם היה צריך ליצור קשר עם היבואן, אם לאו.

טענה נוספת, שגם היא נדחתה, התייחסה לכך שסוכן המכס שחרר את המכולה מבלי לבצע את "הבדיקות הנדרשות" בטרם השחרור. היות ולא הוכח שלסוכן המכס היתה יכולת, או סמכות, או סיבה לעצור את שחרור המכולה, או את הוצאתה מהנמל על ידי המוביל היבשתי שנשלח על-ידי היבואן בעצמו, נדחתה התביעה נגד סוכן המכס והיבואן חויב לשלם לו הוצאות משפט בסך 8,000 שקל.

בעניין התביעה נגד המשלח הבינלאומי, מטעמו לא היתה התייצבות לדיונים ולא הוגשו סיכומים. מטעם זה קיבל בית המשפט את התביעה נגד המשלח,  אך פסק פיצוי בסך 30 אלף שקל בלבד על דרך האומדנה (כזכור התביעה הועמד על 75 אלף שקל). כן חויב המשלח בהוצאות משפט בסך 8,000 שקל והחזר של מחצית מאגרת התביעה.