נכנס יין, יצא סוד

לאחרונה פסק בית המשפט המחוזי בירושלים שמוצר אלכוהולי שיוצר בישראל, יסווג כ"משקה אלכוהולי אחר", החייב במס קניה בשיעור 45%. בית המשפט דחה את טענת היצרן המקומי, שמדובר ביין הפטור ממס קנייה.

פסק הדין כולל גם שתי קביעות נוספות קשות עבור הנישומים: ההכרעה שתקופת ההתיישנות לדרישת גירעון מס קנייה בייצור מקומי עומדת על חמש שנים, ולא שלוש שנים כפי שנטען, וכן דחיית טענת היצרן, לעמידתו בתנאי חוק מסים עקיפים.

כתב התביעה הוגש על ידי חברת יקבי ציון, המייצרת בישראל יינות ומשקאות אלכוהוליים. נשוא התביעה הוא יין פלטיניום, המכיל 11% כוהל, כשבתווית צוין שמדובר ביין נתזים.

לאחר חקירה הוציאו רשויות מס קנייה לחברה שומה, במסגרתה נטען שהמוצר הוא יין נתזים, החייב במס קנייה בשיעור 45%, בהתאם לתווית ובהתאם לספרי החברה.

בכתב התביעה טענה החברה שהמוצר אינו יכול להיחשב כיין נתזים לפי הגדרות המכס, משום שהלחץ במשקה אינו עונה על הגדרת יין נתזים בצו.

לאור זאת, ולאחר בדיקה נוספת שנערכה, שינו רשויות מס קנייה את עמדתן וטענו שאין במשקה די ענבים על מנת שייחשב כיין, ולכן סיווגו הוא בפרט 22.08-9010, כמשקה אלכוהולי אחר, החייב ב-45% מס קנייה.

מנגד טענה החברה שהבדיקות שערכו רשויות המס אינן משקפות וכי בבדיקה נוספת שנערכה נמצאו במשקה ענבים בכמות מספקת על מנת שייחשב כיין, וניתן לברך עליו "בורא פרי הגפן". החברה טענה כי על פי היהדות, די בענבים בריכוז 1/6 על מנת שמשקה ייחשב כיין. עוד נטען, שאין תכלית להטיל מס קנייה בשיעור גבוה על מוצר כזה, שכן לא מדובר במוצר אלכוהולי בריכוז גבוה.

בנוסף טענה החברה שתקופת ההתיישנות לדרישת מס קנייה רטרואקטיבית בייצור מקומי עומדת על שלוש שנים בלבד ולכן יש לבטל חלק מן השומה; וכן שגם אם טעתה בסיווג המוצר, החברה עומדת בתנאי חוק מסים עקיפים וזכאית לפטור מסכום השומה.

השופטת מרים מזרחי קיבלה את עמדת המומחה מטעם רשויות מס קנייה, שהעיד כי במשקה לא נמצאו די ענבים על מנת שייחשב כיין. נדחו טענות החברה, כי יתכן ונפלה טעות בבדיקת המעבדה - יתכן בשל פגם בייצור, או בשל ענבים זולים במיוחד - ונקבע שמדובר בהשערות שלא בוססו.

בית המשפט דחה עוד את טענת החברה, כי ביצעה בדיקה נוספת, שבה התגלה אחוז ענבים גבוה יותר, משום שלא הוכח מי מסר את המוצר לבדיקה ואותו אדם לא בא לתת עדות.

נדחתה גם טענת החברה שבענבים יש ריכוז של 1/6 על מנת שמשקה ייחשב כיין, ונקבע שלצורך כך היה על החברה להביא חוות דעת מומחה למשפט עברי.

בעניין חוק מסים עקיפים, נקבע שהחברה אינה עומדת בתנאיו, שכן היא מסרה ידיעה בלתי נכונה אודות המשקה, בעיקר כאשר על התווית נרשם "יין נתזים", שהוא מוצר החייב במס קנייה. לכן, מאחר ויין נתזים הוא מוצר החייב במס קנייה, נקבע שהחברה אינה יכולה לטעון שלא ידעה שהמוצר חייב במס (גם אם בסופו של דבר הסתבר שהמוצר אינו יין נתזים). עוד נקבע, כי היצרן המקומי יודע טוב מכולם ממה מורכב המוצר, דבר המחליש את טענת תום הלב בעניין סיווג המוצר.

בסופו של דבר, נדחה ערעור החברה והיא חויבה בתשלום הוצאות רשויות מס קנייה, בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך 7,500 שקל. בשולי הדברים, קיבל בית המשפט טענה אחת של החברה, בעניין הקפאת קנס פיגורים למשך תקופת ההתדיינות המשפטית.

______________

* האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית. לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.

 

* עו"ד גיל נדל הכותב הינו עורך דין העוסק בדיני יבוא ויצוא, מסים עקיפים, דיני סחר חוץ, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני, ומשמש כיועץ המשפטי של לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים – תל אביב. ניתן להוריד מאמרים נוספים פרי עטו של עו"ד גיל נדל באתר האינטרנט:www.nadel-law.co.il