ניתן לתפוס חלקים לייצור קורקינטים

בית המשפט השלום בתל אביב דחה תובענה של יבואן נגד רשות המכס בגין תפיסה של טובין שמותרים ביבוא על פי חוק, משום שהוכח שהיבואן ייצר מהטובין מוצרים שאסורים ביבוא.

בשנת 2009 פשטה רשות המכס על בית המסחר של היבואן ותפסה חלקים רבים, שלטענתו היו חלקי חילוף לקלנועית. מנגד טענה הרשות שהחלקים משמשים בפועל לתיקון להרכבת ולמכירת קורקינט ממונע, שאסור ביבוא.

היבואן טוען כי החלקים "נתפסו", אף שלא ביצע שום עבירה, והוא הצהירעליהםועלסיווגם לפיצו תעריף המכסעלידימסווג שהוא סוכן מכס מורשה. כמו כן, טען, הטוביןנבדקופיזיתעלידירשות המכסשעהשהוכנסו ארצה ונמצאותקיניםלחלוטין,הן מבחינת סיווגםוהןמבחינתתשלומיהמסשאותםשילם היבואן כנדרש.

בנוסף טען היבואן כי גםמסמכיהייבואנבדקוואושרועל ידי רשויותהמכסוהטוביןשוחררו לאחר שרשויותהמכסלקחודוגמאותמהטוביןהמיובאים לבדיקהוהיבוא אושר.

היבואן שם דגש על זכות הקניין של אזרח כזכות יסוד וטען שעל בית המשפט "לעשות את האיזון הנכון בין האינטרס המובהק של המדינה לבין הפגיעה המיותרת, הלא מידתית והלא תכליתית, ברכושו של הפרט", וכל זאת כאשר ניתן להסתפק באמצעים חלופיים כגון המצאת ערובה גבוהה והשבת החלקים לידיו. בנוסף הוא טען שמדובר בחלקי חילוף בלבד ולא במוצרים מוגמרים.

לטענת רשות המכס, משקל הקורקינטים שנתפסו אצל היבואן עולה על 12 ק"ג, הספק המנוע שלהם עומד על 800 וואט ומהירות נסיעתם מגיעה ל-45 קמ"ש, וזאת בניגוד להוראות צו התעבורה (פטור מקורקינט חשמלי מהוראות הפקודה), התשס"ד – 2004 ("צו התעבורה"). כן נטען כי בין הטובין שנתפסו היו גם כלים נוספים שאסורים לייבוא.

מחקירה של רשות המכס עלה כי היבואן ייבא מספר מכולות של חלקים לקורקינטים ממונעים, וברשימוני היבוא הצהיר כי מדובר ב"חלקי קלנועית", בניסיון להבריח את הטובין ארצה ללא אישורים מתאימים ובניגוד לדרישות בדין, תוך הגשת רשימון כוזב.

רשות המכס הגישה תצהירי עדויות של מומחים ואנשי מכס אשר גרסו כי החלקים מיועדים לבניית קורקינטים ממונעים ולא עבור ייצור קלנועיות.

השופט מיכאל תמיר קבע כי השאלה העומדת לדיון היא: "האם הנתבעת רשאית לתפוס מכלול של רכיבים שלא נארזו יחד, כשכל רכיב בפני עצמו מותר לייבוא אולם ממכלול הרכיבים ניתן להרכיב מוצרים מוגמרים אסורים רבים, וזאת בנסיבות שבהן אותו פלוני שייבא את הטובין מודה כי הוא מרכיב ומוכר את אותם מוצרים מוגמרים אסורים בניגוד לחוק".

בית המשפט ציין, כי לפי תקנות התעבורה, הקורקינטים שהציג היבואן אינם עונים על הגדרה קלנועית. הודגש כי היבואן סיווג את הטובין כחלקי קלנועית, אך לא הציג ראיות המבססות שהחלקים אכן נועדו להרכבתה ולא הציג ראיות כי הוא מוכר קלנועיות.

בית המשפט דחה את טענת היבואן, כי היות שמדובר בטובין שנבדקו ושוחררו, אין כל בסיס ואפשרות חוקית לתפוס את הטובין במקום עסקו של היבואן בשלב מאוחר יותר. בית המשפט קבע כי רשות המכס רשאית לבצע תפיסה של טובין על פי פקודת המכס גם כאשר מתברר לאחר מכן כי נעברה עבירה של ייבוא טובין בניגוד לחוק.

עוד צוין, כי היבואן לא הציג ראיות המבססות מהם הרכיבים שנתפסו וכמה פריטים נתפסו. לו היה היבואן מפרט מה בדיוק נתפס ומוכיח כי אפשר להרכיב באמצעות הרכיבים שנתפסו כלי רכב שאינם אסורים לשימוש, אזי ניתן היה לקבוע כי אין בטובין רכיבים אסורים לייבוא על פי חוק, אולם היבואן לא עשה כן.

לפיכך קבע בית המשפט, גם במקרה דנן יש להחיל את ההלכה שנקבעה בע"א 8817/97 רלפו (ישראל) בע"מ נ' מדינת ישראל, ולקבוע כי היבואן לא הוכיח, על פי מאזן ההסתברויות, שפעל בתום לב בנוגע לייבוא המוצרים בנפרד ולשם הרכבת מוצרים שאינם אסורים בדין.

בית המשפט ציין כי גם אם מוטל על רשות המכס הנטל הראשוני להוכיח שמדובר בטובין אסורים, במקרה הספציפי הזה, משהודה היבואן כי הוא מרכיב ומוכר קורקינטים ממונעים שאסורים ביבוא ומשהוצגו ראיות שלפיהן רכיבים מהסוג שתפס המכס וביניהם מנועים חשמליים ושלדות כבדות משמשים לצורך הרכבת קורקינטים חשמליים אסורים, עבר הנטל אל היבואן להציג ראיות המעידות כי עשה שימוש באותם רכיבים לצורך הרכבתן ומכירתן של קלנועיות המותרות ביבוא.

משלא עשה כן, נפסק כי יש לקבל את טענת רשות המכס כי הייתה רשאית לתפוס ולחלט את הטובין.

לאור זאת, נדחתה התביעה, אך ללא חיוב היבואן בהוצאות משפט ושכר עו"ד.